פרדס רמונים כד ז
<< · פרדס רמונים · כד · ז · >>
פרק שביעי: בהיכל שביעי הוא נקרא קדש הקדשים. בהיכל הזה אין ציור ואין דבר נתפס אבל הוא דבר נעלם ומתעלה והוא המתקרב אל האצילות ובתוך ההיכל הזה פרכת פרוש להבדיל בין הקדש ובין קדש הקדשים ושם בתוך הפרכת ב' כרובים ועל ענין הפרגוד הפרוש אתמר בפרשת בשלח (דף, נח.) וז"ל דתאנא סנדלפון עלאה הוא על כל שאר חברוי חמש מאה שנין והוא קאים בתר פרגודא דמאריה וקשיר ליה כתרין מבעותהון דצלותא דישראל ובשעתא דמטא ההוא כתרא לרישיה דמלכא קדישא הוא מקבל צלותהון דישראל וכלהו חיילין ואוכלסין מזדעזעין ונהמין ואמרין בריך יקרא דה' מאתר בית שכינתי' עכ"ל. ולכאורה משמע כי סנדלפון הוא בהיכל הנק' קדש הקדשים והפרגוד הנז' כאן הוא הפרכת שאמרנו וכן נראה מדברי הגאונים. ולפנים מהפרכת שם בתוך קדש הקדשים שם חניית השכינה ותחלת קבלת השפע מהכסא העליון שהוא הבריאה כמ"ש וההיכל הזה מקבל הנשמות הקדושות מהבינה אותם נשמות החדשות שהם עתידים להתחדש בעולם בזמן המשיח בה"ו. ע"כ הגיע העתק דברי הרשב"י ע"ה מפר' פקודי בעינן ההיכלות: ומצאנו דברים אחרים בעינן ההיכלות להגאונים רב נוטרונאי גאון ורב נחשון עד וז"ל גמירנא דז' היכלות ברקיע דוילון. בהיכל קדמאה כנסיא"ל והיכליה מתקריא כנסי"א דבתייא ותמן מצלן מלאכייא קדישין ג' זימני בכל יומא. בהיכלא תנינא קבציא"ל דעתיד למכנש כנשיתא דישראל מגלותא. בהיכלא תליתאה יופיא"ל דנשמתהון דינוקייא דמיתו מבר שיתא עד בר שבעה ילפין וגמרין קדמוהי והשכינה מחבקתן וסלקין נשמתהון בזיווגא דשכינתא תתאה עד אתרא דכהנא רבא ומתקרבין קורבנא ע"ג מדבחא דשכינתא עלאה. בהיכלא ד' טהריא"ל הוא מטהר ומזהר לנפשתא דהוו מתטנפין בגווין דרשיעיא ומתרחצן ומתטבלין במוי דאבני שיש טהור דר' עקיבא וחברוי דהן זיוון דד' חיותא קדישתא בשעתא דמתחבקן ומתקרבן דא עם דא לפולחנא דמארי עלאה, ודין הוא דמשיקות אשה אל אחותה. בהיכלא חמישאה נוריא"ל נהר דינור נפיק מן קדמוהי מאשתא ומנהורא דמלאכיא דתמן מתחדשן זיקי נהורא דאמרין תושבחתא על מה דאתבריאו ומתעלמין. ודין רזא רזייא דאינון מתקרבן לבתר מתפרשן (חסרה, תיבה) זימנין דאינון תלתין ומצפצפין מזיווא לזיווא ואוירא עד דמטיין לזיווא דמאריה כתרא דמלכותא עלאה והן נשמתא דנביאי קדישייא, וחס לנא ולחברנא לסגור במילי דאלוה שמייא ולגלויי מה דלא אפשר ולא ארשיאו לנא רבוותא דקמאי ז"ל. בהיכלא שתיתאה חנוך דאתלבש בלבוש זיוא דנהורא ושני שמיה וגוביה, ושמיה מטטרון כשם רביה וחותמיה וגשמיה, והוא רבא בהיכלא שתיתאה והוא מטהר לכל נפשתא דסלקן מארעא לרום רקיעא ומצרפן ומתלבשן ומתפשטן מכל מיני טינוף גופתא ומתלבשן בזיווי גופי קרניתא דמטמרן ומצטיירן בזיוו דקב"ה דהוא חיי עלמין דמתמן פרחין נפשתא מעלמא לעלמא עד עלמא רבא הוא עלמא דזיויה מבהקא לשיתא עלמין דתמן מתפנקן ומתעדנן נפשתא דגווייתא כמה דאתגזרו מתמן בההוא שעתא דאתבריאו, ואנן לית לן רשו לגלויי פתגמין ורזין דאינון כבשונו של עולם. בהיכלא שביעאה סנדלפון כריכה יציבא מלתא דעובד גבורתיה בשמייא לארעא ובין תרין רברבין גברין שליטין בצורתא דעוברין במעי אמהון והוא דיהיב לכלהון רוחא דחיי והוא דאמית לברייתא דארעא בחרבא שליפא דאשתא דלא מתנפחא וכל ברייתא דארעא וכל דשליטין באוירא דרקיעא תחות שולטניה, ובידוהי מלבושא דנהורא דמלכא דלביש לנביאייא בעידנא דמתנבאן ורוחיהון מזיווא דרוחיה וגופיהון מנהג' בגופיה והוא פומא ומליל לרוחא בשפתיהון ופיו ולישניה מסדר גבריאל מארי נבואתה כמה דאתפקיד (מארי,) [ממארי] עלמא ושכינתא דישראל. עכ"ל סדורא דשמושא רבא סדר היכלות. עכ"ל. ואין ספק כי ההיכלות האלה הם הם ההיכלות שפי' בפרקים הקודמים ועם היות שבקצת דברים או רובם משמע דפליגי ארשב"י ע"ה עכ"ז כלהו מלתא חדא אמרו אלא שרשב"י ע"ה סיפר מענין המאורות שהם בדמות נשמה להיכלות והם פי' ענין ההיכלות בעצמם וקרוב לענין זה פי' הרשב"י ע"ה בזהר ובפרט בפ' תרומה כמ"ש בפרק בפני עצמו בע"ה: