פרדס רמונים ח ב

פרק שני

אחר שהקדמנו בפרק הקודם ענין הספירות ופירשנו שהם כח הכולל הפכים רבים, נוכל לומר כי זה טעם היותם נקראות 'ספירות' מלשון "אבן ספיר". כי כמו שהספיר אין לו גוון מיוחד, אלא כולל כל הגוונים הנראים בו, כן הספירה כוללת כל ההפכים כאשר בארנו. ועם שיש לכל אחד גוון ידוע כמו שנבאר בשער הגוונים -- עם כל זה בבחינה זו הם נקראים "ספירות" כדפי'.

והם נקראים "ספירות" ג"כ מלשון ',סיפור' וכן פי' רבי שם טוב ן' שם טוב בספר האמונות ש"ד פ"ד וז"ל "בבהיר מצאתי אמאי אקרי ספירות? משום השמים מספרים כבוד אל. והנה הכונה כמו שהדבור והמכתב יבאר בהגבלתו להיות מורגש הדברים הנעלמים בתוך מחשבת החכם, כן השמים מורים על ה' יתברך, שכן הספירות הם המגלות מחשבות הנעלמות והצורות הנבדלים משום גשם ולא שום תפיסה וציור". עכ"ל. ודברי פי חכם חן. כי הספירות מספרות ומגבילות הבלתי בעל גבול, ולא גבול ממש ח"ו כמו שבארנו בשערים הקודמים.

ויש שפירשו מלשון מספר כי המספר מבעלי הגבול. ואע"פ שאינם בעלי הגבול בערך שרשם הפשוט, בעלי גבול הם (ו) בערך פעולתם אלינו כדפירשנו לעיל (בשער ב פ"א).

ומפרשים אחרים פירשו מלשון סיפור. והכונה כי הסיפור והדיבור בם מותר משא"כ בא"ס.

ויש שפירשו מלשון סְפַר כמו עיר הסמוכה לספר, והוא לשון תחום וגבול. והכונה שהם מגבילות מה שאינו גבול כלל. ואין הכונה מגבילות ממש אלא כדפי'.

ומה שראוי לבאר כי מה שאמרנו בפרק הקודם שההנהגה והשכר והעונש הוא על ידי מדה מיוחדת - אין ר"ל שיפעל להם חסד ע"י מדת חסד לבד ח"ו, שא"כ הוא פירוד וקיצוץ ח"ו. כי אחר שאפשר להיות הפעולה ע"י אחד מן מספירות נמצא שאפשר להיות ספירה נפרדת בחלקיה בפני עצמה ואין זה מן האמת. אלא אין ראוי לצייר פעולה והנהגה בשום ספירה בפ"ע לפי שאין ספירה פועלת באמצעית מציאותה בפ"ע אלא ההנהגה היא באמצעות כלם. ומה שאנו אומרים שהפעולה ע"י איזה ספירה, הכונה כי כאשר יגבר החסד בספירה תקבל מלכות שפעם ואז יהיו כלם בה חסדים וכלם מסכימות אל צד החסד. וכן הגבורה כאשר יגבר הדין והגבורות בספירה תקבל מלכות שפעם ואז יהיו כלם בה גבורות וכלם מסכימות אל צד הגבורה.

וכן פי' הרשב"י ע"ה בספר התקונים (תיקוני זהר תקונא יט דף מ') וז"ל: "כד האי אבנא בעא למעבד דינא בעמלק או בסטרא אחרינא וכן בחייבין - נטלא מגבורה, ואתכלילן בה כל ספיראן ואתקריאו בה כלהו גבורות. וכד בעאת למעבד חנא וחסדא בעלמא - נטלא מחסד. וכלהו ספירן אתכלילן בה ואתקריאו חסדים. וכד בעאת לרחמא על עלמא - נטלא מעמודא דאמצעיתא, וכלהו ספירן אתכלילן בה ואתקריאו רחמי" עכ"ל.

הנה ביאר בפירוש איך הספירות כולם הם מסכימות אל הספירה הגוברת, והכל ע"י מדה האחרונה המנהגת העולם שבה עיקר ההנהגה. ומה שראוי לדקדק בענין זה הוא כי אי אפשר להיות שהחסד יסכים אל צד הגבורה וכן הגבורה אל צד החסד, אחר שהם ב' הפכים - זה דין וזה חסד. ואיך אפשר לומר שמה שהוא חסד שיפעול כח הדין ומה שהוא דין שיפעול כח החסד?! ונשיב כי אי אפשר הענין הזה אלא במה שהם כל א' כלולה מי'. ותמצא שיש בחסד כח הגבורה ויש בגבורה כח החסד וכן לכל הספירות. וע"י השווי הזה הם מתיחדות ומשתוות כמו שנבאר בשער זה.

וצריכים אנו לבאר ענין כל אחת כלולה מעשר. שאל יחשוב המעיין שיהיה כל אחת כלולה מי' כפשוטה; ר"ל שיש בחסד חלק ניכר שהוא גבורה, וכן בגבורה חלק ניכר שהוא חסד. שא"כ ח"ו נמצאו הספירות נחלקו לחלקים ונפרדים זה מזה. ומה שעלה בדעתינו לתקן במאמרינו "כל א' כלולה מי'" - נתקלקל במה שנמשך מזה כי אפי' כל אחת נחלקת לי' חלקים. אלא הכונה שאין אדם יכול לומר זה חלק חסד שלא יכלול מי'. ולא בחלק מחלקי שאר הספירות שלא יהיה נכללים בו כל הי'. וכן י' מי' עד לאין סוף ותכלית - הכל כלול מיו"ד ליו"ד ויו"ד מיו"ד.

וא"ת א"כ שכל א' כלול מכולם - ימצא עתה לפי זה שאין חלוק בספירות. וכולם יהיו שוות. וא"כ איך אנו אומרים שזו גבורה וזו חסד וכן לכלום, כיון שבחסד י' ובגבורה י' - נמצאו כולם שוים לטובה או לרעה ח"ו.

לזה נשיב בהקדמה אחת שפירש הרמב"ם בענין היסודות בפ"ד מהלכות יסודי התורה (פ"ד מהל' יסודי התורה). וז"ל:
"ימצא כל גוף וגוף מאדם ובהמה וחיה ועוף ודג וצומח ומתכת ואבן -- גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר. וארבעתם יתערבו ביחד, וישתנו כל אחד מהם בעת העירוב עד שימצא המחובר מארבעתם אינו דומה לא' מהם כשהוא לבדו. ואין במעורב מהם אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמה או מים בפני עצמם או עפר בפ"ע או רוח בפ"ע. אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחר. וכל גוף המחובר מארבעתם ימצא בו קור וחום לח ויבש כאחד. יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו וכו'. ויש מהן גופים שיהא בהם חזקה מיסוד המים כו'. ועל דרך זה ימצא גוף חם יותר מגוף אחר חם, וגוף יבש יותר מגוף אחר יבש. וגופים שיראה בהם הקור בלבד, וגופים יראה בהם הלח בלבד, וגופים שיראה בהם הקור והיובש כאחד בשוה כו' או החום והיובש כאחד בשוה וכו'". עכ"ל לעניננו.

והנה בהקדמה הזאת יוכל האדם להתבונן בספירות. כי העיקר הוא כח הגבורה אשר יראה בו הדין ולא החסד, וכח החסד אשר יגבר בו החסד ולא הדין.

והוצרכנו לכל זה לבלתי עשות פירוד ח"ו כמו שפי'. וכאשר יקבע העיקר הזה בלב המשכיל הנה לא ירחק ממנו המקום לדעת איך יכול החסד כאשר יגבר הגבורה להיות ג"כ הוא פועל הגבורה בהיות כי גם בחסד יש כח גבורה. וכן לכל הספי' ובכל המוזגות.

ואולם ענין ההסכמה הזאת היא בעצם ע"י העטרה המנהגת העולם שבה יעשה המזיגה הזאת. שבמקומם אי אפשר, שאם נאמר שההסכמה והמזיגה היא במקומם למעלה נמצא ח"ו חסר תשעה ספירות - כי כלם גבורות או חסדים. אלא על כרחינו נאמר שבמקומה הם מזיגתם אשר שם בהם מאצילם. אמת שתהיה המשכתה לפעול הפעולה ההיא ע"י הגבורות שבהם או ע"י החסדים שבכל ספי' וספי' כמו שבארנו בשער הצנורות בפ"ה. אמנם לשיהפכו לדין וגבורה או לחסד מכל וכל -- זה אי אפשר כי אם ע"י המלכות דוקא. וזה דקדק בלשונו הרשב"י ע"ה במאמר שהעתקנו שאמר "וכלהו כלילן בה ואתקריאו חסדים וכו'" - פי' כי קודם יכללו בהאבן שהיא המלכות ואז יקראו חסדים או גבורות או רחמים מכל וכל.

ולרמוז על היותם כל אחת כלולה מי' היא על הדרך אשר אמר הרשב"י בס' התקונים (תיקוני זהר תקונא מז דף פא עב) וז"ל: "דלית ספירה דלא אתכלילת בעשר, כל חדא בממשלת דילה", עכ"ל. ומבואר הוא. ודקדק באמרו "בממשלת דילה", פירוש: עם היות גובר בה ממשלתה פעולתה על הדרך שפירשנו.

ועתה אחר שבארנו ענין היותם כלולות מיו"ד, רצוננו לבאר ענין התגלות העשר בכאו"א כי הוא מעלה נפלאה. והענין כי בזולת שהם נכללות מי' על הדרך שבארנו, והכללות הזה לא יחסר ולא יעדיף לעולם כמו שא"א לספירות להיותם י"א ולא ט', וכן לענין כללות ג"כ. אמנם יש ענין חשוב מזה אשר זה לא ימצא בהם כי אם בהיות רוב טובה, והוא שיתגלה בהם ויוכללו כל אחד מהם בכולם כאלו תאמר שיהיו כל העשר ספירות שבה מתראות מצד שקבלה מי' ומאירה בי'. ר"ל הכתר כלול מי' מצד שהוא מתייחד בעשר. כיצד? הוא מאיר בט' והט' מאירים בו. והם מאירות כלפי פני הכתר. הרי שמאירים בו עשר. וכן בחכמה וכן בבינה. כיצד? הבינה משפעת בז' התחתונות - הרי ז' שנכללים בה והיא נכללת בהם. ושני העליונות מאירות בה ונכללות בה - הרי ט'. ועוד מאירים בה פניה ממש - הרי עשר. וכן לכל הספירות. ובזה מתראות בכולן עשר ספירות והוא מציאות מובחר מענין הכללות הנדרש למעלה. ונמצא מציאות הזה בהרגל יותר אל המלכות כדפירשנו בשער י' ולא תשע.

וצריך המעיין להיות עיניו פקוחות על המציאות הזה שאינו כמציאות הקודם. והמציאות הזה לעיתים יהיה במקצת. ר"ל שלא יוכללו אלא בשבע שהם ז' ספירות הבנין, והכללות הזה לא יהיה בחשיבות ומעלה שיהיה כאשר הוא מעשר כמו שנבאר בשער המציאות בפרק ה'. ואין לתמוה ולומר כי יראה בזה פירוד אחר שלא יתראו בה אלא ז' ולא י'. הטעם הוא מאחר שנכללות בה כל העשר, ומפני מיעוט האור אינם מתראות כולם אלא מתעלמות ואינם פועלות, לא יקרא 'פירוד'. כי כן דרך הספירות עם היותה כלולות מעשר לא יפעלו אלא מהגוברת, ועכ"ז לא יקרא פירוד אחר שכולם נכללות בה. ועם כל זאת הגוברת היא העיקרית; אם בחסד חסד אם בגבורה גבורה. וכן הענין אל הכללות האלו - שמפני שלא קבלו אלא מן השבע לא נכללו אלא בשבע.

ועתה לפי"ז כאשר נמנה בהם עשר פעמים י' שהם מאה - נרצה בענין הכללות החשוב הזה. וכאשר נמנה עשר פעמים מאה - נרצה לומר כי אפילו אותם העשר היו מאירות בעשר אחרות. וכן יעלה המספר מעשר לעשר עד אין תכלית. וכפי אשר יגדל המספר יורה על רוב הכללות.

וכן לפעמים נמנה שבעה פעמים שבעה - מורה על שבעת ימי הבנין שנכללו הן בעצמן. וכן יעלה מספרם מז' לשבעה בשביעיות כמו שבעה פעמים שבעה - מ"ט. או מ"ט פעמים מ"ט. ולפעמים נרכיב ב' המספרים ונאמר שהשבעה התחתונות נכללו בעשר ועתה יעלו שבעה פעמים עשר שהם שבעים. או שבע מאות. הכל לפי התגברות הכללות כדפי'.

ויש בחינה אחרת. והיא שנאמר שי' ספירות נכללו משבע, ויעלו המספר והכללות כדרך המספר הקודם. אמנם יורה על הרחמים יותר להיות שבבחינה זו נתגלו הג' ראשונות בעצמם, מה שאין כן בבחינה הקודמות שלא נתגלו אלא בתחתונות והוא מבואר.

וכל הבחינות האלה וכללותם באו ביאורם בזהר ובתקונים ובמפרשים, ולהיות הדברים מפוזרים א' הנה וא' הנה ויכבד עלינו להביא ראייתם כתבנום בקצרה והם מוסכמים מצד עצמם.

עוד הספי' נכללות מעשר בבחינה אחרת והם מציאיות הספירות בעצמם. והענין, כי בכתר נתגלו כל הספירות בעת האצילות כאשר בארנו בשער האצילות. והנה לזה חיוב היות שם מציאותם כמו שנבאר ענין המציאות בשער המציאות. והנה הט' האלה הם הויות רוחניות דקות מעצמותם המתגלה למטה עד שהם מקורות וצנור שבהם יושפע החיות אל מציאותם התחתון.

וכאשר נאצלו בחכמה - שם ג"כ נשארו מציאות ח' ספירות וכתר עליון נאצל מציאותו בה כדי שלא יהיו ט' ח"ו. ועוד הוכרח כן מפני שע"י נאצל האצילות. הרי בחכמה מציאות עשר אבל לא כמציאות שבתוך הכתר, מפני שבכתר הם בדקות, ועוד כי הט' למעלה היו מקור לתשע התחתונות משא"כ בחכמה כי הח' מקור לח' התחתונות, אבל הכתר אדרבא מקורו העיקרי הוא מציאות ספירות העליונות שנשלמה למעלה ממנה במציאות והיא ענף וצריך אליו.

וכן נאצלו ז' בבינה - הרי ז' - והם מקורות לז' תחתונות ואינם כמקורות אשר בחכמה. ועוד שבחכמה היו ח' מקור לח' ובבינה ז' מקור לז'. ושנים העליונות נאצלות שם להשלים. ועוד מפני שעל ידם היה עיקר האצילות; כי מכחם נאצלו בה הז' ולכן נשאר שם מציאותם. ועד"ז לכל הספירות שכולם הם בכולם. וזה ענין אחר שהוא מציאות הספירה ממש בספי'. ונמצאו לכל הספירות בחינות כנגד כולם.

והמלכות נשתנה מכולם כי יש לה מקור ממש בכל אחת מהספירות אחר שהיא אחרונה לכולם. וזה הטעם שנשאר מציאותה בכל מדרגות הספירות כי דרך מדרגות הסולם ירדה וכמו שנתבאר בתקונים (בהקדמה דף י' ע"ב) וז"ל: "כד אתנטילת מכתר אתקריאת עטרת תפארת כו', כד אתנטילת מחכמה עילאה דאיהי ראשית אתקריאת על שמה, וכד אתנטילת מבינה אתקריאת על שמה תבונה. וכד אתנטילת מחסד אתקריאת וכו'". ובדרך הזה פי' שם בתיקונים להראות על שמה כפי בחינותיה דרך מדרגות הסולם אשר ירדה וכפי המקורות להראות עלייתה אל הבחינה ההיא תקרא על שמה. וכמו שנבאר בפי' המאמר במקומו אם יגזור השם בחיים.

עוד לספירות כללות אחרת מג', והיינו ג' קווים, קו החסד קו הדין קו הרחמים. ובבחינתו יוכלל מג'. ולפעמים יוכלל מד', והיינו חסד גבורה תפארת מלכות שהם ד' רגלי המרכבה, והם ממש הד' אותיות שבשם; כי יו"ד בחס"ד וה' בגבורה כמבואר בתיקונים פעמים הרבה. והם ג"כ פני אדם פני אריה פני שור פני נשר כמו שיתב' הענין בשער הכינוים. ולפעמים יוכללו מה', והם חסד גבורה ת"ת נצח הוד. והטעם כי עד כאן הגיע האצילות; כי מלכות ויסוד הם נכללים בת"ת. וכאשר נבחן החמשה הנז' בערך שהם נכללים בעשר יעלו לנ'. וכן כאשר נבחין אותם בערך שכלול כל אחד מה' - יעלו כ"ה.

ועוד נכללים לפעמים מו', והם ו' קצוות הנכללות בת"ת. ואז הם מכונים בשם ו' כאו"א. והם שלשה ווין עליונים: גדולה גבורה ת"ת. והם ויס"ע ויב"א וי"ט - וו"ו - והם ח"י. והם ג"כ בנצח והוד ויסוד והם ח"י אחרים. כללם ל"ו. וכאשר נכללים מעשר יעלו ששים.

והכלליות האלה וסדרם מתבארים בזוהר ובתיקונים פעמים הרבה. וקצרנו הענין בפרק זה כדי שיהיה סדור לעיני המעיין לכל אשר יהיה שם הצורך אליו: