פרדס רמונים ד ג

<< · פרדס רמונים · ד · ג · >>

הפרק השלישי

אחר שבפרקים הקודמים הצגנו שתי המערכות האלה, והם דעת רבי מנחם שהם כלים ודעת ר' דוד שהם עצמות, נעורר עתה בפרק זה עליהם את דעתנו הקצר והחלש.

המערכה הראשונה שהיא הנערכת בפרק א׳ דעת הר׳ מנחם ונמשך אחריו דעת רבי יהודה חייט, והיא זאת כי הספירות הן כלי האומן לפעול בהם כרצונו דבר והפכו. והפעולות הטובות והפכיותם - כולם נמשכות מהמדות שהם כליו ולא מעצמותו חלילה.

ויש לעורר על הדעת הזה - הנה כי ידוע הוא כי אין ידיעת השם יתברך כידיעת שאר הנבראים כי המה יודעים בידיעה חוץ מהם. המשל בזה האדם היודע צורה מן הצורות או איזה דבר שיצטייר בדעתו הנה עכ"פ יהיו ג' דברים.

• א' הדעת שהיה משולל מאותה הצורה קודם ידיעתו אותה - הרי א',
• והדעת שבו ידע ויכיר הצורה ההיא - הרי ב',
• והצורה הידועה הרי ג'.

ונקראים ״הדעת היודע והידוע״. ואין ידיעת הקב"ה כן ח"ו אלא הוא הדעת והוא היודע והוא הידוע כאשר יתבאר בארוכה בשער מהות והנהגה בפי"ג בס"ד. וא"כ אחרי היות ההקדמה הזאת אמיתית וראויה להיות נקבעת בלב המאמינים, איך יצדק אמרנו כי הספירות אינם עצמותו, והלא ח"ו יהיה יודע בחכמה שחוץ ממנו חלילה חלילה. וכן איך יהיה מבין בבינה שחוץ ממנו ח"ו? ועל דרך זה נקיש לשאר הספירות המיוחס' אל שאר הפעולות.

עוד לפי דעתו שהשכר והעונש נמשך מהמדות — כי באלקות לא יצדק בו לא אור ולא חושך לא דין ולא רחמים וכו' — א"כ נמצא לפ"ז שהמדות הם המשכירות והמענישות מטבעם שהטביע בהם מאצילם כאמרו משל למלך שצוה לא' מעבדיו כו', א"כ לפי דעת זה ח"ו אין באלקות יכולת המשכיר והמשגיח אלא עזב ה' את הארץ ביד המדות, ואם יחטא איש לא תועיל תפלתו לפני המאציל להשפיע לו טוב ושימחול עלבונו אחר שאין תלוי שכרו ועונשו בו, אלא יתפלל לעבד ההוא שמנהו המלך על השכר והעונש. שאם נרצה לומר לפי דעתו כי כשיתפלל האדם אל סבת הסבות יקבל תפלתו ויצוה לעבד להטיב לו ולהעביר רעתו מעל פניו, א"כ ימצא שבמצותו וברצונו החיים והטוב והמות והרע השכר והעונש, והוא משתנה מרצון אל רצון; קודם תפילתו היה רוצה באבודו ולהענישו, ועתה רוצה בקיומו וחיותו וטובתו. אלא מאי אית לך למימר לפי דעתו כי החיים והטוב וההפך הכל נמסר ביד המדות שהוא העבד הנאמן הנמשל למעלה, ועם זה ח"ו תסתלק השגחתו ית' מן העולם וכן תסתלק עבודתנו מלפניו כי לפניו הכל שוים בטובה - כצדיק כרשע - כי אין ברצונו הבחינה בין טוב ובין רע ח"ו.

ודברים אלה וכיוצא בהם הם סתירת האמונה ח"ו ולא קיומה. וברור לנו כי הר"מ ז"ל מן השקועים באמונה השלימה.

עוד יש לדקדק לסברא זו כי כיון שאין עצם האלקות המשכיר והמעניש מטעם כי אין שינוי הרצון נמצא בו - א"כ לפ"ז שהוא משולל היכולת להטיב ולהרע, כי סלק יכלתו ומסרו ליד העבד ההוא. שאם לא תאמר כן לפי דעתו, אלא שביכלתו להשכיר ולהעניש — נמצא א"כ שיש בו שינוי רצון, כי משינוי הרצון ימשך השכר והעונש והדין והרחמים. וכיון שאין לו שינוי רצון - נמצא שאין ביכלתו לדין לחובה ולזכות; כי החובה נמשכת מרצון הדין להרע עם האיש החייב ההוא עד כלה, והזכות והשכר נמשך מטעם שנוי רצונו אל ההטבה וההצלחה אל האיש הישר ההוא. ובהשתנות האדם מן הדרך הטובה אל הדרך הרעה - כן ישתנה הדין עליו. וכאשר ישתנה מן הרעה אל הטובה כן ישתנה הדין אליו אם לטובה אם לרעה. נמצא א"כ שאין דבר זה תלוי בדעתו וברצונו כ"א את אשר ייטב מראשיתו יטיבהו ואם ישתנה לרעה ואת אשר ירע בתחלתו יריעהו ואם ישתנה לטובה.

וכל הדברים האלה נגד היושר והצדקות. ועתה ימצא לפ"ז ח"ו כי התורה כולה לא נתנה מאת האלהים כי אם מעבדיו - שהרי בה כתוב השכר והעונש, ובפרט בפסוק (דברים כח, סג) "והיה כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם" - כי אין אלו אלא דברי עבד מעבדיו, כי אין באלוה שנוי רצון. ולא להטיב ולהרע. וכן רוב גופי תורה. ורחמנא לצלן מהאי דעתא. כי אין זה רק דעת הפלוסופים המדברים על ה' תועה, הבודים מלבם כחש וכזב, ועליהם יאמר (תהלים קלט, כ) "אשר יומרוך למזימה וכו'" - כי הם ממירים כבודם לקלון.

ובודאי יש לנו להאמין כי אין זו כונת החסיד ר' מנחם ז"ל, אלא שבודאי רוח אחרת היתה עמו וקצרה יד לשונו בהעתקתו מהשכל אל הפה ומהפה אל הקולמוס. כי נודע לכל רואה ספריו חסידותיו ויושרו. ומה בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידיהם - צדיקים עצמם לא כל שכן. אלא ודאי הנכון להאמין כי לא זאת היתה כונתו כפי הפשט המובן מדבריו ח"ו.

ועוד יש להשיג כנגד בעלי הסברא הזאת כהנה וכהנה אלא שאין ראוי להאריך בדברים האלו מפני כבוד יוצרנו. ואפי' זה לא היה ראוי להעלות בכתב אלא כדי לסלק חלושי הדעת מן הטעות ח"ו. והאל יכפר.

ואל המערכת השנית אשר ערך ר' דוד ז"ל ורצה להסמך על דעת רב האי ורב חמאי ועל בעל המערכת, והיא שהספירות הם עצם האלקות האמנם אין הרבוי מצדו ית' אלא מצד בחינת פעולותיו אלינו כדמיון השמש (כי כן באר בסוף דבריו כשיעויין בספרו). ועל דבר זה אנו אומרים כמה לא חלי ולא מרגיש האי גברא וכי נאים ושכיב אמרה. וכי מאחר שמציאות הספירות הם בחינת הפעולות כדמיון השמש כדפי' — א"כ למה יצטרך שיקבל המלכות מהת"ת, ושום מדה אחרת מזולתה? מאחר שהן מצד בחינת פעולותיו ית', וכולם נאחזים בעצמותו כדמיון אור השמש כדפי' — א"כ לא יצדק בו שנאמר כי מדת היותו מיבש צריך אל מדת היותו מתיך, כי לא יצטרך זה כדי שתהיה חברתה נאצלת ממנה וזו יונקת מזו כי כולם שוים לטובה! הכתר שוה למלכות והמלכות לכתר וכן כולם. נמצא לפי זה שבטל ענין הצנורות ומדרגות העולמות וקשורם ויחודם זה עם זה, וכן סדר אצילותם, כי אין להם סדר כי כולם אדוקים בו כאיש אחד כדמיון השמש שמדותיו אדוקות בעצמו. לא מדה במדה כדפי'.

והנה הרב ר' דוד רצה להסתייע ממ"ש בזהר "דא מוחא לדא ודא קליפה לדא", והוא מנגד אל דבריו מכל וכל כדפירשנו, כי לפי דעתו אין מדה שתצטרך אל זולתה - או יהיו כולם מוחות או כולם קליפות. וכן רצה להסתייע מדברי הגאונים והמפרשים — ואין דעתו משתוה עם שום אחד מהם כמבואר למעיין בספריהם ז"ל.

עוד יקשה כי לפי דעת זה בטלה כל הכונה מהתפלה והמצות והתאחדות העולמות זב"ז! והנה כוון להקים פנת האחדות וכדומה שסתרו, כי כונת הפסוק שמע ישראל וכו' הוא ליחד הספירות יחד, ובמלת "אחד" ליחד מלכות עם כולם וכולם עם המלכות, ולהעלותה דרך המעלות אשר ירדה. ולפי דעתו לא שייך שם לא מיעוט הירח ולא "והיה אור הלבנה כאור החמה".

ועוד אם כן, כיון שהספירות הם כשתבחון אל פעולותיהם — א"כ לא ימצאו הספירות כי אם בזמן שהפעולות נפעלות. המשל תמצא מציאות ספירת החסד היותו פועל פעולת החסד ובהסתלק פעולתו תסתלק המדה ההיא. נמצא כי פעמים יהיו עשר כאשר יפעל כל פעולותיו ופעמים יהיו חמשה או שנים - הכל כפי שיעור פעולותיו. ופעמים ג"כ יעלו למעלה מעשר כאשר יתרבו פעולותיו בעה"ז.

ואף אם אפשר לישב בדוחק קצת משאלותינו אלה - מכל מקום ניכרים דברי אמת.

ועוד יש לדקדק כי דלפי דעתו שאין הספירות אלא מצד הבחנת פעולותיו אל המקבלים - א"כ נמצא כי אין הספירות נמצאות במציאות האמיתי. וא"כ מה שנדרש בזהר בענין הספירות ודקות העולמות ההם ובפרט באדרא דנשא ובאדרא דהאזינו אשר ודאי תשוקת הנשמה אינה כ"א אליהם. ועוד שנתבאר בכמה מקומות מהזהר מענין הנשמה והשפעתה ע"י מעשיה מהספירות אל העולמות ועלייתה להדבק דרך מעשיה בשרשיה הנכבדים שהן הספי' ולפי דעתו שאין הספירות אלא כנ"ל - הנה לא יתדבק אל דבר כלל! כי אינם ספירות אלא בבחינת הפעולות, כדמיון השמש שלא נוכל לומר שיש בו מציאות מדות וכן באלקות אין ספירות ח"ו. ובמה יתיחדו הנשמות הנוכל לומר שיתיחדו בעצם האלקי זה ודאי לא. ואלו הדברים וכיוצא בהם הם סתירת החכמה והשבתתה. ועתה איה סופר ואיה שוקל העלם דרוש מדרושי החכמה נדחה רוב פינותיה. והנה רבי דוד סתר כותל מפני הכנסת מחצלת כי מפני מבוכה אחת שהיה נבוך בחכמה סתר רוב פינותיה. עד כאן הגיע מה שראינו לעורר על דעת ר"מ ור' דוד, ובזה נכלל זה הפרק