פרדס רמונים א א

פרק ראשון

השער הראשון הנקרא עשר ולא תשע

ידוע ומפורסם כי בדבר מנין הספירות כל העוסקים בחכמה הזאת הנעלמת הסכימו פה אחד היותם עשר ואין בדבר זה מחלוקת כלל. והנה זהו אחד מן הדברים אשר בהם נכרת ברית בחכמת הספירות. והנה אתנו ספר יצירה המכונה לאברהם אבינו ע"ה. ויש מכנים אותו לר' עקיבא ואינה מוסכמת. והנה דברי הספר הזה עמקו שגבו ויסתרו מעיני שכל מבט המעיינים. ואף אם רבו בו פירושים שונים עכ"ז עדיין בכל חלקיו צריכי' אנו למודעי. ועכ"ז נפרש דבריו בכל האפשר לקוצר שכלנו הדל.
וז"ל (ספר יצירה פ"א מ"ב): "עשר ספירות בלי מה מספר עשר אצבעות חמש כנגד חמש וברית יחיד מכוונת באמצע במלת לשון ובמלת מעור" עכ"ל.
עם שעלה בדעתנו שלא לבאר המשנה הזאת מפני שנכחד ממנו עמקיה וסודותיה שהם ודאי למעלה משכלנו ואין איש יוכל לרדת לעומק לשונה זולת הרשב"י ע"ה ורבי עקיבא עליו השלום די מדרהון עם בשרא לא איתוהי. אבל מפני החוב המוטל עלינו נפרש בה בחזקת היד. ומה שיש לדקדק בה.

ראשונה הוא אמרו עשר ספירות בלי מה מספר. כי לפי האמת הוא מיותר כי מן הראוי שיאמר עשר ספירות בלי מה נגד אצבעות, מספר למה.

שנית אמרו חמש כנגד חמש, למאי מבעי ליה.

שלישית לפי דבריו הם י"א כי הם חמש כנגד חמש וברית שהוא באמצע הם י"א.

רביעית אמרו במלת לשון ובמלת מעור. נראה שהם שני מכריעין, ושניהם למה.

חמישית כי מה כוונתו לבאר לנו אם הם כנגד האצבעות. כי לפי הנראה אין זה המתיחס אל הדרוש אשר הוא בו.

שישית השתא דנחית לבאר באברים, היה ראוי שיבאר כל האברים שרמוזים הספירות בהם, כמו שנבאר בשער הנשמה בפרק ד' בע"ה בס"ד.

ונׁאמר כי בעל הספר הזה כוון להסתיר בפרק זה כל חכמת הספירות ולהכריח אותה. ואמר כי הם י' ספירות. ומפני שאמר שהם עשר, שמזה ימשך קצת ענין הגבול והגשמות אחר שנחלקים במספר, אמר שהם בלימה. פירוש שתי מלות בלי מה, והכוונה בלי מהות. כי אעפ"י שלא נשמר מאמר פינו באמרנו עשר. עכ"ז האמונה האמיתית שהם בלי מה בלי מהות. הכוונה שאין להם מהות מושג אל בני אדם לפי שאינם מוגבלות ולא מושגות מפני שהם נשללות מהגבול ומהגשמות, ומה שאינו גשם לא יושג כי אם בלב משכילי עם בני ישראל דרך ראות כמו בנבואה. וטעם מספר הי' שהם בלי מה, יתבאר בשערים הבאים בע"ה.
ואמר מספר י' וכו'. מפני שלא נבא לומר מרוב הדוחק מפני קוצר ידיעתינו שאין במציאות כי אם האחד הפשוט. לזה אמר כי הם ממש מספר. ולשון הספירות הוא לשון מספר, שישפוט בהם המספר ואף אם הם בלי מה. והעד על זה שמם, שהם ספירות לשון מספר כדפירשנו. ולהכריח שהם מספר ושמספרם י' אמר מספר י' אצבעות. והכתוב אמר (תהלים ח, ד): "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך". והנה מן הכתוב יוכרח כי בריאת שמים וחיליהם הם ע"י האצבעות שהם כינוי אל ספירותיו של ממ"ה. והנה האצבעות הם י' א"כ נמצאו שהספירות שבהן היה בריאת העולם הן י'.

חמש נגד חמש. הוקשה לו שהכתוב אמר (ישעיה מח, יג): "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים", הנה נמצא שהשמים הם מעשה יד אלקים שהם ה' אצבעות, והן ה' ספירות לבד ולא י'. לזה אמר ה' כנגד ה'. כי כיון שהשמים הם מעשה יד אלקים והארץ מעשה יד אלקים, נראה כי ודאי שניהם יחד הם י'. וזהו ה' כנגד ה'. ה' מימין וה' משמאל, ימין למעשה שמים ושמאל למעשה הארץ.

וברית יחיד מכוונת באמצע. הוקשה לו כי אין מענין זה הכרח, כי נאמר שהם ה' או שהם ך'. והטעם כי האצבעות הם כ' י' בידים וי' ברגלים כללם כ' [וכן נאמר בספירות ג"כ]. מה תאמר שהי' שברגלים הם צל ודמיון לי' שבידים ולעולם אינם אלא י' ספירות, אלא שהרמז כי י' ספירות דבריאה צל ולבוש אל י"ס שבאצילות כמו שנבאר בשער אבי"ע בע"ה. א"כ נאמר שלעולם אינם אלא ה', וה' השמאליים הם צל אל החמש הימניים, ולעולם הספירות אינם אלא ה'. או חזר הדין ונימא שהם כ'. לזה הכריח שתיהן בבת אחת באמרו וברית יחיד כו'. וכלל הדברים כי מאחר שבין ה' לה' מצינו יחוד וברית המייחדם, נמצא שהחמש הימיניים וה' השמאליים הם דבר א' וענין א' שכללם י' ספירות. מה שלא מצינו כן בין י' שבידים לי' שברגלים, שנראה היותם שתי מערכות כל אחת מי', זו צל ולבוש לזו. והמכריעים בין ה' לה' הוא לשון מכריע בין האצבעות של ידים, וברית מעור בין י' שברגלים.

ובספירות בענין הזה שהם חמש כנגד חמש, בדבר הזה פי' המפרשים שני פרושים. הא' הוא שערכו הספירות לשתי מערכות. המערכת הא' הוא כתר חכמה בינה גדולה גבורה הם ה', ואמרו שהם לנהל העליונים. ות"ת נצח והוד יסוד ומלכות, היא מערכת שניה לנהל התחתונים. ואפילו אם אין ענין אמרם לנהל העליונים ולא לנהל התחתונים מוסכם אצלנו, עכ"ז בענין חלוק הספירות כיוונו יפה. כי כן סברת הרשב"י ע"ה בקצת מקומות, ובפרט בענין התפילין, כי ד' פרשיות של ראש הן חכמה ובינה גדולה גבורה, וביד הם ת"ת נצח הוד יסוד, כן בארו בזוהר פרשה ואתחנן (דף רסד.). ועם היות שהדברים האלה צריכין עיון נמרץ, כי הוא כתב במקום אחר כי ד' פרשיות הן ד' אותיות, עכ"ז יצא לנו מכללות דבריו כי הספירות נחלקות לב' מערכות כדברי המפרשים.

וכן בענין מרכבות בספירות, פירשו בתיקונים (בהקדמה ד"ג) שפני אדם על הכסא הוא חכמה כ"ח מ"ה כמנין אד"ם, ונשר בינה, ואריה חסד, ושור גבורה. הרי מרכבה עליונה. ותחתיה מרכבה שניה, והם פני אדם ת"ת, נצח הוד יסוד, אריה שור נשר, הרי מרכבה שניה. וכתר עליון כולל הכל למעלה ומלכות כולל הכל למטה. הרי שחלק הספירות לשתי מערכות כנזכר. ובזולת אלה יש הכרחיות רבים, ולא נאריך שלא לצאת מן המכוון. והנה ע"ד הפי' הזה נבאר המשנה הזאת, והוא כי הת"ת הוא ברית יחיד העולה מעלה מעלה בסוד הדעת, וקושר עליונים בתחתונים ע"י עלייתו בשלש ספירות ראשונות והכרעתו בזרועות ומשפיע בנצחים וביסוד ובמלכות. הרי כי ברית יחיד במלת לשון ובמלת מעור מכוונת באמצע. פירוש באמצע עשר אצבעות עליונים, המכריע הוא הת"ת שהוא הנקרא מלת לשון כמו שאבאר.

ואמר ברית יחיד. כי ענין הברית הוא ענין כריתה וחתיכה, ועל ידי כריתת הדבר ההוא נעשה קשר הברית, וזהו ענין ברית. ויש גורסים יחוד, ויש גורסים יחיד. והכל עולה אל מקום א'. והיותר מובחרת הוא יחוד, שע"י הברית הוא היחוד שהוא קשר הדבר וחזקו ויחודו. ויש רוצים לבאר מלת לשון על הבינה, אבל לפי דרכנו יתבאר על הת"ת. ואע"פ שהלשון כנוי לבינה ולא לת"ת. עכ"ז לא אמר לשון אלא מלת לשון, שהוא הקול והדבור היוצא מהלשון, ר"ל ע"י הלשון.

והנה הקול הוא כלול ממים ואש ורוח, כמפורסם, והם שלשה בחינות של הת"ת, כי הוא רוח המכריע בין המים והאש של החסד והגבורה. והנה לא כיון אל האבר שהוא הלשון, שמזה יקשה שהם י"א עם המכריע. אלא המכריע הוא הקול שהוא הת"ת בסוד עלייתו אל הבינה שהוא הלשון, שהוא השופר שמשם יוצא הקול כלול ממים ואש ורוח. והוא בחינת הת"ת העולה לבין ג' ראשונות. ומכריע בין גדולה וגבורה המורה על קשר ה' עליונות בה' התחתונות, וכמו שנבאר בשער ערכי הכנויים בע"ה.

ומלת מעור הוא הברית מילה, ופי' מעור כמו "כמער איש ולויות" (מ"א ז, לו), כדפי' רז"ל (יומא נד, א) כמער, כחבור איש עם הלויה שלו שהיא הנקבה. והכוונה על יחוד אשר בין עשר אצבעות רגלים ע"י המעור המייחדם. ופי' זה מוכרח כי מלת לשון הוא מייחד עשר אצבעות ידים, ומלת המעור מייחד עשר אצבעות הרגלים, ממה שפירשו בפרק ששי וז"ל: "כרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו והוא ברית מילה, ובין עשר אצבעות ידיו והוא ברית לשון" עכ"ל. והנה נתבארה המשנה הזאת על דרך הפי' שפירשו המפרשים בענין חמש כנגד חמש: