פוקד עַקָרִים/א
[א] פקידת עקרים מכונה בדברי רבותינו ז"ל כן בכל מקום בלשון פקידה, שכן מצינו בלשון הכתוב: וה' פקד את שרה (בראשית כא, א). שהיא הראשונה לדבר זה ולישועה זו משנברא העולם. וידוע דכל דבר בפעם הראשון הוא פתיחת אותו השער לכל דורות עולם, דאח"כ נקל לאחרים לפעול גם כן ישועת אותו דבר, אחר שכבר נפתח שער הישועה בדבר זה, והכל נכנסים ויוצאים דרך אותו שער. ומאחר שמצאנו ישועה הראשונה בלשון פקידה - שמע מינה דזהו שער הישועה של דבר זה כשזוכה שהשי"ת פוקדו. ועיין בעשרה מאמרות [מאמר אם כל חי ח"א ר"ס ג'] דחמשה משמעיות במלת 'פקד', ודכולהי אתנהו בוה' פקד וגו'. אף דעיקרו לשון השגחה יעוין שם באורך. ובאמת כל החמש משמעיות כולם הולכים למקום אחד דהכל לשון השגחה. דהמנין הוא ההשגחה על דבר המנוי על כל פרט ממנו, והציווי הוא השגחת המצוה על המצוּוה והשגחת המצוּוה על הדבר שנצטוה לעשותה, ומזה פקדון אשר הפקד שהוא צריך להשגיח עליו לשמרו, וכן המינוי לפקיד הוא למשגיח על הדבר שנתמנה, והממנה הוא משגיח בזה על המתמנה. והחסרון הוא מהוראת ההיפך שיש בכל שורש, על דרך סקלו מאבן, תבואתי תשרש וכדומה. ויהיה ויפקד לא בא בפקודים.
[ב] וכל מי שהוא מושגח אי אפשר שיהיה עקר כלל, שהרי כל בריאת האדם הוא לפרות ולרבות, כמו שנאמר לא תוהו בראה לשבת יצרה (ישעיהו מה, יח). ודבר זה שלא יוליד הוא יציאה מסדר הבריאה, ודבר שאינו ראוי כלל כפי חוקי הבריאה שיסד הש"י, ועל כן הישועה לזה אינו ככל נסים היוצאים מהטבע, דזה אדרבא בא לקיים הטבע, שהרי כך הוא חוק טבע הבריאה להיות האדם מוליד. וזה היתה טענת חנה, אם מצבא העליונים אני - אחיה לעולם ואם מצבא התחתונים - אהא מוליד (רש"י שמואל א' א' י"א יש אומרים בשם אגדת רבי יוסי הגלילי וכן הוא בשוח"ט שם ב' ד' ובפסיקתא מ"ד ג'). דלבקש נס אין כל אחד ראוי לזה, ואפילו הראוי מנכין מזכיותיו (כמ"ש שבת לב א). ואין ראוי לבקש לזה, וגם אין עושין נס אלא כשיש בו צורך גדול, ונקרא לאטרחא למאריה כידוע (ועיין תענית כד ב). אבל זהו נס ויציאה מהטבע והיא צווחה אדרבא אני רוצה שתקיים גם בי טבע הבריאה, וזה כל אדם רשאי לבקש וראוי לכך דלא ישוב ריקם, ומיד שהשי"ת פונה אליו להשגיח עליו - מיד הישועה באה לו מעצמה בפקידה והשגחה זו. ואפילו כשרה אמנו שהיתה אילונית בבריאה וטומטמים היו כמו שאמרו בהבא על יבימתו (יבמות סד א), מכל מקום מה שחזרו להיות ככל אדם אינו אלא חזרה לטבע הבריאה.
[ג] ומפני שהעולם הזה הוא הנחת המקום לבחירה ברע וקלקולים, מזה נמשך גם כן קלקולים בנבראים בבריאה, והקלקולים הם היוצאים מסדר הבריאה, וכאשר האדם שב להש"י ומחזיר הדברים למקורן כמו שהיה האדם ישר בתחלת הבריאה, הרי כל הקלקולים מתתקנים וחוזרים למה שהיה כפי סדר הבריאה. ופקידת הש"י הוא מה שהש"י משים אל לבו כביכול תחלת רצונו בבריאת העולם, שרצון זה ודבור זה דמאמרות דששת ימי בראשית, שעל ידן היתה הבריאה, על ידן הוא גם כן השגחתו יתברך בקיומו כל ימי עולם, ועל ידי זה הוא חזרת הדברים למקורן במעשה בראשית, ואין ראוי להיות יציאה מסדר מעשה בראשית כלל.