עשרה מאמרות מאמר חקור דין ג יב
ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. כי עם גמר מעשהו נכנס בו כחוט השערה מרוחב הגלגל, וכן עם גמר השביתה במוצאי שביעי כתיב וינפש. בגימטריא מו"ת. ודרשו בו 'וי אבדה נפש'. והכוונה על נפש האדם שנסתלקה ממנו נשמה יתירה, אמנם אין מקרא יוצא מידי פשוטו, כי במי ששבת בו כתיב וינפש נפעל, כביכול נתלבש באותו חלק העולה מנשמת אדם, ושואל ממנה במאי איתעסקת בחדושי תורה, דעליה כתיב אל תמנע טוב מבעליו כנודע. והיינו נפש היינו טוב בחלוף א"ת ב"ש. וזה ההתלבשות מחוייב שיהיה ברגע האחרון מהשביתה קודם שישלטו ימי החול, ובו מוסיף כח לחדש מעשה בראשית בששת ימים הבאים, שבהם רגלי ההנהגה יורדות מות, ככה בליל שבת הופשט לגמרי מלבושי החול, ונכנס בקדושה כחוט השערה, ובאותו משהו כתיב ויכל. כדברי חכמים כי הוא ביטול המבטל כמו שזכרנו, ובו שכלול כל מעשה בראשית וחמדת ימיו, וכדי שלא נטעה דייק קרא ואמר ברישא ויהי ערב ויהי בקר יום הששי, ומיד ויכולו השמים. שאין מעשה בראשית חסר כלום, לפיכך נתיחסה להם ההשלמה, ולא בסוף היום בלבד, אלא משנברא האדם שהיה אחרון לכל היצור הושלמה הבריאה, ושאר היום היה יחידו של עולם מכין לפניו סעודת שבת, כי כל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח. הוצרכה יצירת האדם והנחתו בגן עדן. וכבר נתבאר באגדה כי בהיות האל יתברך מעלה נשיאים בשבת וממטיר על הארץ, אינו מוציא מרשות לרשות אלא כבעל הבית שחצרו כלו לפניו כד' אמות, ואויר רשות היחיד עד לרקיע, כל שכן ביום ו' מחצי היום ואילך שהוא עת כשר להשלים ההזמנה למלאכת ששת ימים, שתהא מתוקנת לכבוד שבת, ולהכין לו לאדם חופה וסוכת שלום. ואף על פי כן קרינן ביה נמי יום הששי ויכלו השמים, שהפסיק ההכנות האלה מבעוד יום לקיים בעצמו ובכבודו תוספת שבת, לאסור מלאכות דאורייתא. אלא שאפילו הרגע האחרון של סוף בין השמשות שכבר נגמר הכל, לא היה בו נחת רוח לפניו יתברך, ולא נתיחסה לו השלמת מעשיו, אף על פי שהנבראים היו על תכונתם, עד שבאה שבת באה מנוחה, ואז כתיב ויכל אלהים. כאמרם לא היה העולם חסר אלא שבת. וראוי אם כן לומר שלא כלה עד ששבת. להשבית אויב כאמור. וכל כגון זו לא נמסרה אלא לבני ברית, תדע ששנו לתלמי ולא פירשו לו. ואף על פי שהסתירו הסוד, לא החליפו המליצה אלא בתורת אמת כמו שזכרנו. וכן כששינו בתחלת התורה אלהים ברא בראשית, היתה הכונה שאלהים עליון ברא בראשית תחתון, דעליה כתיב ותרב חכמת שלמה. על דרך המתרגם הירושלמי, וכן כלם: