עשרה מאמרות מאמר חקור דין ג ה
ותפתח השכינה את מאסר התיבה, ותראהו את הילד, ראתהו סובל עם כלל הילודים שקול ככלם ומצטער בצרתם, והנה נער הידוע שר העולם בוכה עמו עליהם, ומיד ותחמול בשבילו, שכל העולם ניצול וניזון בזכותו. והוא אפילו חלב אמו בא בשכרה של בת פרעה, כשם שחלקו ניתן מבית פרעה שלא מן המוכן ומארץ כוש, כמוזכר באגדה שמלך שם ארבעים שנה בחצי ימיו, ואף על פי שברית אלהיו לא שכח, מכל מקום כיון שכל אותו זמן לא נתעסק בצרכיהם של ישראל, הנה ארבעים יום אמצעיים שעמד בהר היו בכעס, דומיא דיעקב שנענש על כ"ב שנה שלא עסק בכבוד הוריו אף על פי שהיה ברשות, וכן הוצרך אחר כך לאכול לחם מבנות רעואל, ומעט אשר היה מה שינק שלא בשכר, בין למר ובין למר היה לצורך אמו לרפואתה, כנודע מתועלת ההנקה לכלל הנשים בחדשים הראשונים. כשבא לישא אשה לא מצא בת ישראל שאין לה בן זוג, כמו שאירע ליהושע בן נון ולאו מטעמיה. לפיכך אמר משה גר הייתי כל ימי צבאי, ועכשיו בבית יתרו בארץ נכריה, וכתיב ומשה איש האלהים, בניו יקראו על שבט הלוי, כדכתיב בהלכות גרים לעתיד לבא מי גר אתך. פירוש בעניותך עליך יפול, וכתיב והיה השבט אשר גר הגר אתו שם תתנו נחלתו, כשבא לזון את ישראל במדבר האכילם משלו דגן שמים, ובארץ לא היה לו במה לפרנסם. כשם שאהלו מחוץ למחנה כך קברו בארץ מואב, מאביו שבשמים, כטעם חד חרוב שקדם לעולם כשיטת האר"י זצ"ל, יעויין מאמר אם כל חי חלק ג' סימן י"א. לא מהארץ נתן לבני אדם, ויהיה מול בית פעור על דרך ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אבל באומות העולם קם ומנו בלעם, כפירוש הזוהר כי הוא לבדו היה שקול ככל שבעים אומות, מתעלה על כל בעלי הקסם כשם שנתעלה משה על כל נביאי ה'. ומזה יובן בשלמות פסוק ברח לך אל מקומך, שאמרו בלק לבלעם. והוא נדרש לבעלי סתרי תורה הגבה למעלה בסוד רצוא ושוב כי רב הוא, שכן יחס חיות הקדש אל השרש הנעלם, הוא היחס בקליפות לבלק מרי דעובדא עם בלעם שכחו בפיו, ושקול כנגד כל בעלי כתרין תתאין, וכל שכן שנפלאת מעלתו בעיני בלק אחרי שנתקרב אל הקדש, בכדי שיברך את ישראל זה שלש פעמים. והנה באותה שעה מנעהו ה' מן הכבוד המדומה הנגלה לבעלי הקסם, מהללו שאל העוננים ואל קוסמים ישמעו. ולא השיג בלק עד היכן נתעלה בלעם, לפיכך נבהל משמוע והסתיר פניו ממנו, כמוראן של ישראל מקרני הודו של משה, יעויין מאמר הנפש פרק ח' ופרק ט"ז. כך יובן במקום הזה כי בית פעור הוא תכלית הזוהמא, והמרכז אליה שבו נקשרו אף וחימה כדבריהם ז"ל, וקברו של משה תכלית הטהרה, שפעור והם שוקעים מפניו, והוא הר העברים שכל פניות הקדושה וכל עבריה אליו ישובו, ונקרא הר נבו שכל הנביאים מושפעים משם כמו שדרשו בספרי, וכטעם וכלן ממשה שזכרנו בזה בפרק ג'. ולפי דרכנו יפורש מלשון נבוב לוחות, שהיה חלול תחתיו תלוי על בלימה. וכן ארון הברית שנעשה על שמו, כדכתיב ועשית לך ארון עץ, אין מקומו מן המדה אלא בנס היה עומד כנודע: