עשרה מאמרות מאמר חקור דין ג ד
ויסוד הדרוש הזה שאנו בבאורו הוא כי העולם נברא בדין ומשה רבינו ע"ה בחסד פשוט שלא הוגלם לעצמו זולתי למשתיתו של עולם שלא יאבד, כמו שקדם הרמז בזה בפסוק מן המים משיתיהו. על כן הושלך ליאור להשיק מימיו ולטהרם, ואף הבאר חזר בזכותו משמתה מרים, וכל זמן שהיתה מצורעת היה הוא המשוי מן המים העליון, משיק מן הבאר שלא ישתו ישראל מעין נרפס ומקור משחת ח"ו, והוא טעם אל נא רפא נא לה. הפליא עצה הגדיל תושיה בתפלה קצרה זו, והאריך בפירושה בסתרי התורה מורי הה"ר עזרא נר"ו, ולנו לפי כונת המאמר במקום הזה יספיק לפרש בה כי התפלל להעלות לה ארוכה תכף ומיד לצורך ישראל כאמור. עוד המלות הללו הן בגימטריא בניך רפא אלהים, על דרך ה' רופאך האמור במי מרה, וכן רפאיתי למים האלה דאלישע ביריחו, מלבד מה שצפה שעתידים לדבר באלהים ובמשה, בקש מחילה על מרים שלא דברה אלא במשה, פן ידונו קל וחומר להגדיל בעונשם של אלה ח"ו, והועילה תפלתו שלא דנו אותה אלא מקל וחומר, כי היכי דנימא ביה דיו לבא מן הדין להיות כנדון, לפיכך לא הוחלטה מרים לטומאה אלא טהרה מתוך הסגר, עיין בריש מאמר המדות, הדרן למשה כי אמנם שתפו הקב"ה לכלל הבריאה שבלעדיו לא היתה מתקיימת, ואין ריקות נמצא בעולם ואין אדם נוגע במוכן לחברו, על כן לא היה למשה רבינו ע"ה חלק ונחלה עם אחיו בכלל העולם ולא בהנהגתו, ואביו היה צדיק תמים, שכן נקרא עמרם מלשון עמר נקי ומת בעטיו של נחש, ואשתו שהיא דודתו אשר לא כתורתנו אחרי שנתחדשה הלכה, ואף לא כמנהג העולם נולדה במקום שאינו לא מארץ מצרים ולא מארץ ישראל אלא בין החומות, ובהיות מצרים מצרנית אליה עילאה ותתאה, כבר יחשב מקום בין החומות מגבולי הארץ, והיא השלימה מנין שבעים נפש ליורדי מצרים עם כבוד שכינה, ושמה יוכבד. אל תקרי יוכבד אלא כבודי והיא בגימטריא מ"ב, תספיק הערה במבין ולב חכם מה יגל מאד. אף לא עברתו אמו למשה אלא אחר היאוש לעת זקנתה, והיה זה בששה בסיון שבו נתנה תורה לישראל על ידו, ונקרא על שמו זכרו תורת משה עבדי, שמחצב נשמתו גורם כי היא והתורה תאומים הם, ומזל החדש סימן לדבר, ולפי שלא הוכר עוברה של יוכבד ולא עלה על דעת אישה כך, על כן נתחכם לשמא תתעבר, וחשש לגזרת היאור ושלחה מביתו תמוז ואב, וממילא הויא לה כפרה על מה שגרמנו המזמוז בעליונים, כטעם אנכי ארד עמך מצרימה. שראשי תיבות גימטריא יב"ק, סופי תיבות יו"ד ה"א וא"ו. עוד אנכי ארד עמך. ראשי תיבות ע"ב, אנכי בגימטריא כסא, ארד בגימטריא מאתים של רבוע אלהים וחמש אותיות. עמ"ך בגימטריא ק"ל שהוא רבוע הויה במלוי אלפין, מצרימה בגימטריא שכינה, הרי כל השמות קדושים הללו ירדו עמהם למצרים, ועם זה פרש ממנה החדשים הראשונים שהתשמיש קשה לולד, וכשחשבו שפסקה גזרת היאור החזירה באלול שהוא עת דודים, נוטריקון 'אני 'לדודי 'ודודי 'לי. ובו תחלת הפיוס לכפר עון, ומזלו בתולה שמורה לבעלה כי שבה לימי עלומיה, ואף על פי שעברו עליה כמה חדשים לעבורה, לא הכירו בה כבתולה זו שרחמה צר, כי חומר אותו העובר שבמעיה היה מן האורה של מעלה כמאמרם ז"ל על פסוק ותרא אותו כי טוב הוא. ולא הוכר עוברה שכן מקומו אינו מן המדה, וילדה בשבעה באדר, תחלה לחדש העשירי, דבעשר דרגין אשתכלל, ודכוליה עלמא כסבורים היו שילדה למקוטעים, והאמת שחדש טבת היה לו שמיני לעבור שהכל מסתכנים בו, והוא מלשון ובת טות, כי שווי המבטא יסבול חלוף האותיות ומשמעו ענוי נפש, או תהיה מלה מורכבת טב בת, כאלו פסקה טובה ועמדה מלדת, כל שכן בתוקף השעבוד שהיתה הקטיגוריא מתגברה נגד מושיען של ישראל. ותצפנהו שכינה שלשה ירחים, שאמרנו שמדת הדין מתוחה בעולם תמוז ואב וטבת כדברי הזוהר, שלא יגן זכותו לעכב חרבן הבית כדי לשפוך חרון אפו על העצים ועל האבנים, וכשנולד נתמלא הבית אורה כדאמרן, והרמז בשג"ם כמו שזכרנו בו בפרק הקודם, וכאן הבי"ת שמושית והשאר מפורש בתרגום יונתן בשלשה מקומות בסוף שירת דבורה, ובדברי דוד אחרונים בפסוק ואור החמה יהיה שבעתים. כי מיום הולדו האירו מ"ט שערי בינה הרמוזים במלת שבעתים, שהם כפלי השביעיות זו על זו, והם אמנם נסתמו לו להבל ביום חמשים ללידתו שבו מת, כי בהבל בא בלתי מוגלם כאמור, ולסוף ק"ל שנה כתיב שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל, כי הוצרך להגלם בפועל דרך שיתה בחסד גמור שלא מטבע המחצב, ולפי שאין המים נגלדים אלא בצפון מקום הגבורות, לפיכך נזכר בו אלהים וחמש הויות לחמש גבורות הן בגימטריא ק"ל שנים. ונקרא שת בהגלם והתפשט השער החמשים שהוא עצמו שם אהיה משלים המ"ט פנים של תורה להיות ע', ולא עוד אלא דבמנינא זוטא יש בו מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, אבל במנינא רבא כלו טהור, ומהם נתפשטו שבע מאות סדרי משנה שונים בימי רבי יהודה בן בתירא בפרק אין דורשין כמנין שת, ונדבר בם לקמן בפרק ט', ותמן נמי איכא דמתני שש מאות הבל שתי פעמים, היינו ה' פעמים ב' הרי י', ועוד י' פעמים שלשים שלש מאות כדלעיל בסוף החלק השני גבי משה שהוא שני להבל, ולמשה רבינו ע"ה נזדכך אותו הזרע המוגלם מעין האורה של מעלה, כדי שיהיה מוכן אל החמדה הגנוזה ולא יטרידהו צורך המזון לתמורת הניתך, ונדבר בו לפנינו בפרק ט'. וחמשים שערי בינה חסר אחד נפתחו לו בחייו כאור שבעת הימים של מעשה בראשית מקובץ יחד, וז' פעמים מ"ט הם שמ"ג. עוד טוב הוא שנולד מהול, ובי"ד באדר הטיפו ממנו דם ברית להשבית אויב בימי מרדכי ואסתר, כשם שזכותו הגינה לדור המבול מספר שני חייו, וכל אותם השנים נתעסק נח בבנין התיבה. ותקרא שכינה שמו משה שהוא דולה וממשה את ישראל ואת כל העולם ממים רבים, ובטל גזרת היאור שנתקיימה בעצמו ביום שנולד, ואית דאמרי בכ"א בניסן הושלך שם לסוף מ"ד יום, לפיכך נהפכו במצותו מי היאור לדם, ובו ביום לסוף פ' שנה ניצולו ישראל על הים. ואף הוא לא נענש אלא על המים לפי שחטא בחק עצמותו, וכשאול בחק המלכות לדרך הפשט, או בחק השבט לבעלי אגדה, שלא נמסרה מחיית עמלק אלא ביד בנימין שלא השתחוה לעשו כיתר אחיו, שעדין לא נולד בשעה שהוא עבר לפניהם וישתחו יעקב וכל נשיו הנה וילדיהן, ואף על פי שכלם לא השתחוו אלא לשכינה כדברי הזוהר דדריש והוא עבר לפניהם. כדתנן אני והוא הושיעה נא, והדר וישתחוו. וכלם כמוהו, מכל מקום יש בו משום מראית העין, כי הא דפרצופות המקלחות מים לא ישחה וישתה, והקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה: