עשרה מאמרות מאמר חקור דין ב ז
<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין ב · ז · >>
או יפורש כפל המיתה שנאמרה לאדם, כי בו ביום שנברא בטבע הנצחיות ברצון קונו, הנה ברצון עצמו נשתנה על ידי החטא ונידון למיתה בתאר קיים, שיצדק לומר בו סוף אדם למות. וזה כלל גדול בכפל הפעלים בכל המקרא, כי המקור הסמוך לעבר או לעתיד הוא שם הפועל יתואר בו נושא הפעולה ההוא, אלא שבהתחזק התאר יקדם אל הפעולה, כמו אם שמוע תשמעו. וההפך בהתאחרו אליה, כמו וישפוט שפוט. ולפעמים התאר עצמו הוא המתואר בכתוב ואין זולתו, כמו דחה דחיתני. כי זה שלש רגלים אמר דוד המלך ע"ה על יצר הרע, הוא המלך זקן וכסיל. ועל כל ילידי ביתו שריו ועבדיו, בשם ה' כי אמילם. ראשונה על היותו מתעה בכל צדדי ההסתה והפתוי, שנית על היותו מסטין הולך רכיל ומעיד באדם בכלל אם הוא רב פשע בהכרעת המאזנים, ובפרט על כל מעשיו. וזהו סבוני גם סבבוני. ואחרי שנוטל רשות גובה חובו ממנו בעונשים שונים, כדבורים הללו מדובשייהו ומעוקצייהו, והוא טעם שלשה שמות העצם אשר לו כנודע. וידוע מאי דתנא ליה ההוא סבא לאביי, הגדול מחברו יצרו גדול הימנו. וזהו להשלמת המבחן, שהוא גורם כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים. ההוא יקרא נהנה מיגיעו, וגדול מירא שמים שאין יצרו תוקפו, אבל זה נהנה ונשכר ממה שהוא יגע ועמל לכוף את יצרו, וכן כתיב ואת הצפוני ארחיק מעליכם כי הגדיל לעשות. ודרשו בתלמידי חכמים יותר מכולם. או יהיה נהנה מיגיעו כפשוטו, המצדיק עליו דין שמים ושמח במה שנגזר עליו שלא יאכל אלא מיגיע כפיו, והוא גדול מן הסומך על הנס שהוא בודאי ירא שמים, ואקרא קא סמיך דכתיב אין מחסור ליראיו.
ומזה יובן לפי הדרך הראשון פשט אמתי נכון וברור בפסוק יגער ה' בך הבוחר בירושלים. אמר כי ראוי ומחוייב שיתמה השטן מגערה ראשונה בכלל ומגערה אחרונה בפרט, על היות השטן בוחר להתגבר כנגד הפכו בירושלים עיר הצדק קריה נאמנה. וכבר פחד אדוננו דוד שמא יחשבו מאמריו גירא בעיניה שיתגבר כנגדו ח"ו, כי לא יוכל לדון עם שהתקיף ממנו. יש אם למסורת, שנתגבר מעצמו כביכול שלא מן המכוון ביצירתו, או שקבל תוקפו וגבורתו מהאיש החוטא, ואיך יוכל לדון עמו, על כן בפסוק הזה הודה לו שהוא רב הדחיה ומתואר בחוזק פעולתו, ואין להמלט מפניו אלא בעזרת ה' ובית דינו, כי בטול המבטל דינא הוי, וכמאמר דועכו כאש קוצים. שגמר שליחותה הוא בטולה. ויש במאמר מות תמות מצות עשה שהלאו דלא תאכל המוקדם בכתוב ניתק אליה, והיא ההמסר למיתה על קדוש השם לא זולת, אם בפועל מושלם כשיבא מעשה לידו ואם בפועל דמיוני, כטעם נפילת אפים שרמזנו למעלה, וזה מבחר הפירושים הנקובים לפשט. והמשלים לכלם ולנו עוד בזה דרכים אמתיים, יובן בהם כפל המיתה מעין המאורע בנשמות אדם שבהסתלק חלקיה עודנו חי, והתעלם קצתם מקצתם, הנה הנשארת תהי כמת. ובארנוהו במאמר הנפש בס"ד. וכבר זכרנו למעלה בחלק הראשון פרק י"ב טעם הכפל הזה לפי פשוטו, שהוא לאדם ולדוד, ונתבשר גם כן שלא יוסיף לדאבה עוד, כי אמנם המלך משיחנו יחי עוד לנצח לא יראה השחת. ובכלל זה נגלה לאדם היות דוד הוא הקטן מכל הילוד החי, למה שהיה עתיד להולד כתולדות הנפלים שאין להם חיי שעה, כי כפי זכותו של כל אדם לשעבר כך מזלו לעתיד, והיינו דקמתמה ישי אביו כשאמר לשמואל עוד שאר הקטן, כלומר עודנו חי שלא בדרך טבע, ואמר לו שמואל שלחה וקחנו כי לא נסוב עד באו פה. כי אמנם מלת נסוב היא כמו נאור או כמו ונרוץ הגלגל. אמר כי לא הושלם לדוד סבוב שני של אותה השעה עד באו להמשח וצלחה עליו רוח ה'. ויובן מזה כפשוטו אשר יקראוהו באמת בפרק חלק למלך משיחנו בר נפלי, שהוא בן שני נפלים ממש, כי אדם נעשה נפל ביום אכלו מעץ הדעת, דהיינו ראשון ליצירתו, ודוד כדאמרן.
והנה משיח לכפרת שניהם ישים אשם נפשו, כדכתיב גביה להדיא בפרשת הנה ישכיל עבדי אש"ם. בגימטריא מנח"ם ב"ן עמיא"ל. מה כתיב בתריה יראה זרע יאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח. ואליו היה דוד צופה כל ימיו, אולי יזכה בשיריו וזמריו ליעשות משיח, כדכתיב ואני איח"ל. שהוא נוטריקון א'ם י'תמהמה ח'כה ל'ו כי בא יבא ולא יאחר, מספר הכל בראשית עם כללות הפסוק, שזהו תכלית הבריאה. ואין חוכי לו אלא ישרא"ל בגימטריא אם יתמהמה. מה כתיב בתריה חכה לו לשון יחיד, כטעם ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר: