עשרה מאמרות מאמר חקור דין ב ו

טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו. אמר כי ראוי שיחשב טוב בהחלט השם סתם שהוא מציאות האדם על האופן מהשלמות שבו נברא תחלה, אפילו בלא זכות נוסף רק עם ההכנה להדמות לעליון, כטעם טוב שם יותר משמן טוב. והוא שכר מצות שיעמול בו מעתה אחרי שנגרע מערכו, עם היות גם הוא כדאי ליכנס בגדר הטוב, ואף על פי שנתארהו לשכר מצוה כמצוה עצמה, השתא מיהת מקומה ושעתה לא לרצון עד שיצדק אמרנו, כל מעשנו תהו. והוא הדבר הבלתי מושלם, וכטעם ה' יגמור בעדי. כי אינו דומה בר ישראל המתפלל בחוץ לארץ למי שמתפלל בארץ או במקדש, וכל שכן בגן עדן. וכן יש הבדל רב מה שלא יעלם בין עת רצון לעתות בצרה, כי מה יתרון לו לאדם בהיותו תחת השמש כפוף ונכנע למאורעות המוחשות יום יום בכל עתיו ורגעיו, הנה כרובן כן חטאו לו למנוע ממנו השגת שלמתו, ואף על פי שיעסוק תמיד בתורה ובמצות, אין לך מצוה בעולם הזה שלא יהא שכרה מושלם והותר אם יועיל זכותה להשיבו על כנו הטבעי בלבד כאשר בתחלה, והוא טעם חדש ימינו כקדם. שכפלו הנביא בסוף מגלת קינות כמו שיבא. והוסיף כי טוב יום המות שבו יתקיים השם לנצח אם יזכה ליפטר בשם טוב מן העולם, מיום הולדו שאין בו הבטחה קיימת, כי הן בקדושיו לא יאמין. או יאמר כי טוב יום המות הנוגע לכל בצאתו לפועל, מיום הולדו הוא יום החטא שבו נולד המות מעצמו ונתחדש בכח בלבד, וגם זה לנו מטעמי הכפל בהתראה שזכרנו בפרק הקודם, כי בו ביום הוכנה המיתה. והיא עתידה לצאת לפועל לכל איש ביומו. עוד ביום החטא נולד המבטל, וביום המות יתבטל המבטל. והנה טוב מאד כי אמנם הפסוק הזה נאמר על מציאות המבטל שהוא יצר הרע או המות או גיהנם הכל בכלל, ומציאותם נוסף על תכלית הבריאה שאינן מכוונים לעצמם, לפיכך יצדק לומר בהם מאד. ועוד שכל העולם ברשותם ליפרע מן הרשעים, פירוש להגלות על ידם המסך מבדיל בין השכינה והצדיקים עם בטול המבטל, והנה טוב מאד בהטהר יצר הרע עצמו ומתרבה הטוב מניה וביה, ואף גיהנם יטהר ונוסף על גבולי גן עדן כמו שיבא. והכל הולך אל מקום אחד לקיים כל דברי חכמים: