עשרה מאמרות מאמר חקור דין א כג

<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין א · כג · >>

ובמערבא מתנו בעון בית עלי בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתפלה שהיא באה מעמקי הלב, וסוף תקוניה נפילת אפים להצדיק המיתה על עצמו, וכן מצינו ביעקב אבינו שהיה מחולל בגלותו האחרון מפשעי הדורות שקדמוהו, ואמרו עליו שהיה קורא את שמע כשפגע ביוסף. ואינו ספק שסמך גם כן גאולה לתפלה, ומיד שסיים תפלתו פיהו פתח בחכמה ואמר, אמותה הפעם. כטעם נפילת אפים שהוא רז נגלה בכתוב, ומאמרו אחרי ראותי את פניך כי עודך חי. יש סמך למה שכתבו האחרונים דבעינן מקום שיש בו ספר תורה, איך שיובן יעויין בספר הרוקח להר' אליעזר מגרמיזא ז"ל, שהכוונה להעירנו כי הצדקת המיתה על עצמנו הוא בית חיינו, כטעם נפלה נא. נפילה ממש, לא פקדון. ונפול ביד ה' דוקא, כי יד היינו מקום ה', היינו ספר תורה ודאי, לקיים התנאי הזה בפועל או ברמז, כי בן זקונים הוא לו, ומתרגמינן בר חכים. מלבד מה שהוא מבואר בשפת אמת כי מדתו של יוסף הוא ספר הזכרון לתורת יעקב אבינו, והוא גם כן הגאולה שצריך לסמוך אותה אל התפלה, ולמדנו שהיודע לכוין כל צרכו בכך, מחשבתו משויא ליה מקום ספר תורה, לא כל הרוצה ליטול את השם יטול. ודי בכל זה הערה. ויש מצות אחרות שקולות ככל התורה ומועילות עם התשובה השלמה לעון חלול השם, כגון גמילות חסדים בזריזות רב ומתמיד, וכן שמירת שבת וקיום שלש סעודות לשם שמים, דכתיב אז תתענג על ה'. ובשם האר"י ז"ל אמרו כי סעודת ליל שבת מעוררת זכותו של יצחק בעל ההנהגה בשמטה הזאת כמו שנבאר במאמר אם כל חי. ותועיל להנצל מחבלי משיחנו. ושל שחרית תעורר זכות אברהם סבא חסידא להנצל מדינה של גיהנם, שהוא עומד על הפתח להציל את ניניו שומרי ברית, והרי מילה ושבת תרי פלגי דגופא הם כנודע. ושל מנחה תעורר זכות יעקב אביהם של שבעים נפש להנצל ממלחמת גו"ג ומגו"ג בגמטריא שבעים. וכבר זכרנו בפרק כ"א מצוה לסדר שלחנו במוצאי שבת לעורר זכות דוד המלך, רגל רביעי להנצל מחבוט הקבר. על כן אל יהי עונג שבת קל בעינינו, שהוא מן המצות השקולות ככל התורה כאמור, ועל כלם הכופר בכל מיני עבודה נכריה כמנשה בן חזקיהו שחתר חתירות ברקיע, כי נסתם בעינו פתח של תשובה הנרמז בצורת הה"א כדאיתא במנחות, ועמדה לפניו בצורת חי"ת מחתה לפועלי און, והוא חתר בה וחטריה לגגה ופנה למעלה ליחידו של עולם ונתקבל. וכן מצינו ביהונתן בן גרשון בן מנשה תאר אמתי למה שנשהו אלקים את הצדיק שלא יזכר שמו על הקלקלה, בא דוד והחזירו בתשובה ומנהו על האוצרות, בא שלמה ושנה סנקליטין של אביו וחזר לסורו, והיה נביא הבעל בבית אל, ובסוף ימיו נתקרב גם הוא על ידי לגימה כאבי אמו של גרשום אביו שעל ידי לגימה זכה ונכנס תחת כנפי השכינה, ובשעה שיהונתן הרהר מאליו תשובה שלמה שרתה עליו רוח הקדש והיה נביא אמת לה' להוכיח את חבירו שעבר על נבואת עצמו, וגם ניבא במה שנתנבא חברו על המזבח אשר בבית אל ונוספה נבואתו של יהונתן על כל בתי הבמות אשר בערי שומרון, וכשפרסם נבואתו ולא כחד דבר אין לך כפירת עבודה אחרת וקדוש שם שמים גדול מזה, עיין בסוף החלק השלישי: