עשרה מאמרות מאמר חקור דין א כב
<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין א · כב · >>
ידוע ומפורסם כי העובר על אחת מכל האזהרות שבתורה שוגה בכפלים. האחד מעשה העבירה והשני שאלו נמלט ממנה היה נחשב למצוה רבה, מלבד בטול מצוה אחרת שהיה אפשר לקיימה באותה שעה, אחרי מה שבארנו שאפילו פעולות הרשות יש בהן דקדוקי מצות, לפיכך הוצרכה תשובה עם שאר חלוקי הכפרה כמו שזכרנו, לא בלבד להכרח החרטה שהיא מתנאים הראשונים והעצמיים אלא שהיא מצות עשה גדולה וחביבה מאד שקדמה לעולם ושקולה ככל התורה, ושפיר מכפרת על בטול העשין בין בצרוף עבירה אחרת בין ביושב ובטל, ואולם חומר בחלול השם שהמחללו בסתר נפרעין ממנו בגלוי, שכן רישומו ניכר לזכי הראות ולבעלי חכמת השרטוט ודכוותם, ואל יחשוב אדם להנצל מענשו בטענת שוגג כי גם הוא ישנו בחלול השם, כטעם שגגת למוד עולה זדון, לפיכך אמר התנא אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם. לא להשוות את המדה חלילה מעול אלא לומר ששניהם ישנם בחומר החלול, ולפום גמלא שיחנא, לפיכך המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות וחבריהם אם אינם מפליגין בעסק התורה אין תשובה ומעשים טובים מספיקין להשלמת כפרתם, והם וכל דומיהם שיש בידם חלול השם צריכים חזוק רב לבקש רחמים שיזכו לתקן בכפלים, שכן מפורש על ידי דניאל ולא חלינו את פני ה' אלהינו לשוב מעונינו ולהשכיל באמרתך, ומבני עלי למדנו שלא יתכפר עונם בזבח ומנחה, והרי אינם באים אלא עם התשובה. וזולתה הם זבח רשעים, אבל מתכפר בדברי תורה דכתיב זאת התורה אדם כי ימות באהל. מכאן שאהל התורה מכפר כמיתה, ואין מיתה אלא גניזה לנפש המשכלת שהיא מתעלמת מדרכי חשך, על כן צריך להרבות בעסק התורה בסתר, כדמשמע מדכתיב באהל. עד שהיא עצמה שתכריז עליו בגלוי להשכיל להטיב לזולתו בזמן והרבים צריכים לו. ובלבד שיכוין לבו לשמים בלי שום פנייה אחרת, כי אז ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. וזה הדבר אשר הפליא לדבר בו רבן גמליאל בנו של רבי בפרק שני דאבות, אמר עשה רצונו כרצונך. כי הנה רצונך ישעה אל עושהו לדעת במה יתרצה עבד אל אדוניו, ואז רצונו יתהלל במלכו ופנה למעלה ויאמר לפניו בהאי ברא אתינא קמך, ויהיה המכוון אליך בזה כדי שיעשה רצונך כרצונו, שתהיה גם אתה מטיב לזולת כמוהו, הרי מצוה לשמה לא לקבל פרס אלא שכר מצוה מצוה. והוא הנרצה למשה רבינו ע"ה באמרו אם נא מצאתי חן בעיניך. ירצה אם היה שנעשה מהשתדלותי רצונך כרצוני, כטעם מציאת החן שנבאר בפרק כ"ד. הודיעני נא את דרכיך. ופירשו חכמים שבקש לדעת איך המחשבה מתפשטת בהם, שעם זה אדעך באמת לא באופן אחר, והתכלית למען אמצא חן בעיניך שיהיה ממדת טובך רצוני כרצונך, וראה למי אני עמל ומבקש להיטיב, כי עמך הגוי הזה. עוד אמר בטל רצונך כטעם כאשר יניח ידו. ופירש בספר הבהיר שאסור לעמוד בנשיאות כפים יותר מג' שעות, והכוונה שלא להטריח כלפי מעלה אלא כדי ג' ברכות יברכך יאר ישא ברכה, ושעה אחת לאברהם שניה ליצחק שלישית ליעקב, וכל כך למה מפני רצונו שיהא לו פנאי להשפיע ולא ישעה אל עושהו באותה שעה, דאיידי דטריד למפלט לא בלע, והוא טעם הסבי עיניך מנגדי. כדי שיבטל רצון אחרים המבקשים להתגבר באותה שעה על ה' ועל משיחו, כטעם וגבר עמלק. בפרוח רשעים כמו עשב. וימשך בטולם מפני רצונך שכוונתך לשמים, להשמדם עדי עד. ואז יהיה השם שלם והכסא שלם, שהוא המכוון בב' חלקי המשנה הזאת באמת, לא הפקעת רצון הדיוט ובטול הפכו, ולמדנו ממנה הרשות נתונה לאדם להדמות לעליון אם ישים אליו לבו: