עשרה מאמרות מאמר חקור דין א ו

הן אלה קצות דרכי המחברים בשמועה זו, ואחרי ההתבוננות על שרשיהן אשכחן לכלהו פירכא, בר ממלתא דגאון דלית בה פירכא, ומשום הכי אתינן עלה לברורה שפיר להושיבה על מלאת. וממה שיקשה לרש"י הוא דהא מדר' אלעזר ור' יוסי בר חנינא נשמע לתנא דבי ר' ישמעאל שמדה זו נוהגת בכל העונות הבאים לכף מאזנים לא לאחד מהן בלבד, ולא שמיע לן לפרושי נושא חוטף עון אחד כפירושו של בעל הערוך, ולא עובר על פשע אחד, דהא גבי כובש כתיב בהדיא יכבוש עונותינו. אלא מאי נושא עון, המד"א כל תשא עון. וכן עובר על פשע, מעביר ראשון ראשון לא אחד בלבד. ואע"ג דבירושלמי דפאה פרק קמא, אמר ר' יוסי בר חנינא נושא עונות אין כתיב כאן אלא נושא עון, הקב"ה חוטף שטר אחד מן העברות והזכיות מכריעות. ואתיא כרש"י וכבעל הערוך, לא נאמין לשמועתנו דתקום כההיא שטתא דהתם לא קיימא בני מערבא אמלתייהו דבית הלל, אלא ר' יוסי בר חנינא סברא דנפשיה קאמר, תדע דר' אלעזר נמי לא קאמר התם כובש כמימריה דהכא, אלא אמר ר' אלעזר ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו. ואי לית ליה את יהיב ליה מן דידך, היא דעתיה דר' אלעזר. דר' אלעזר אמר רב חסד. מטה כלפי חסד עד כאן. משמע להדיא דר' אלעזר לחודיה קאי ארב חסדא ואדעתא דידיה, לא כמפרש דברי בית הלל, ור' יוסי בר חנינא אמר מלתא באנפי נפשיה אקרא דנושא עון. ואיברא הפסוק הזה הכי והכי משמע, או עון אחד כשטת הירושלמי או כל עון כפי שטתו הכא, מדגבי כובש כתיב להדיא יכבוש עונותינו, מחוורתא האי דגמרא דידן כדאמרן, וכל שכן אי תנא דבי ר' ישמעאל פירושי קא מפרש, מאי נושא מעביר, דהא ראשון ראשון טובא משמע: