עשרה מאמרות מאמר חקור דין א ז
<< · עשרה מאמרות · מאמר חקור דין א · ז · >>
גם לדעת הרב ופירושו איכא למפרך דעד כאן לא פליגי רבנן הכא אלא לפרושי רב חסד דקאמרי בית הלל, והנה הם לא אמרו אלא לבינוניים לבדם, וההיא דר' יוסי בר יהודה נוהגת בכל אדם, ומוכחא מלתיה שאין משגיחין בכף מאזנים כל עיקר בשביל ראשון ושני אלא מוחלין אותן לגמרי. והכי משמע בברור מדעת הגאון שסתם ולא פירש ראשון ושני, דר' יוסי בר יהודה מה תהא עליהם, ומסתמא אית לן למימר דסבירא ליה בהו כדעת רש"י שאינם באים לידי חשבון כפשטיה דההוא מתניתין, דאי לא תימא הכי מאי רבותייהו. וליכא למימר כמו שחשב הר"ן בפירוש דבריו של גאון שלא חילק בין ראשון ושני לכל שאר עונות דעלמא, כאלו סבר האי תנא דבי ר' ישמעאל והא דבית הלל פליגא אדרבי יוסי בר יהודה, דאי הכי לא הוה שתיק גמרא מיניה, ומדלא אשתמיט בחד מהני דוכתי לאוקמא בפלוגתא, שמע מינה דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ותו קשיא ליה נמי מה שהקשינו לדברי הרב דכולה שמעתין בבינוניים עסקינן, והתם בכל אדם. וגם הנפש לא תמלא מדעת הרמב"ם דמזכי שטרא לבי תרי תחלה, פירש מעביר ראשון ראשון כדרך הרב, ודעלה קאי מימרא דרבא, ואחר כך נטה לדעת הגאון ופירש מעביר ראשון ראשון על מחילות העונות כלם אחד לאחד אחרי שנמצא החשבון כהוגן, דתו לא שייכא ביה מלתא דרבא כלל, ואי אפשר בשום פנים לפרש דבור אחד בדרכים שונים מחולפי הזמנים, אחד לפני החשבון ואחד לאחר החשבון. ועם מי המונע בדליכא רובא עונות שרב חסד לא יעביר את כלם מלפניו בבת אחת: