עשרה מאמרות מאמר חקור דין א ה

אמנם הרב פירש מעביר ראשון ראשון בדרך אחרת וזה לשונו, אדם ישר ותמים בדרכיו אם נכשל בחטא ועדיין לא בא חטא לידו מעודו, אותו החטא אין הקב"ה כותבו עליו אלא מעבירו, וכך היא מדתו של הקב"ה שלא לחייבו מתחלה, כדכתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר עד כאן. סבירא ליה דהא דתנא דבי רבי ישמעאל בדר' יוסי בר יהודה שייכא ללמד עליה דמאי מוחלין דקתני התם מעבירין ואינם נמחקין, דאי איכא רובא עונות בר מנייהו מיחשבי בהדייהו להענש עליהם, ולהכי אסמכה הרב למלתיה אקרא דהן כל אלה יפעל אל. ומאי דקאמר נכשל בחטא ואותו חטא וכו', לאו למימר חטא אחד דוקא, אלא ללמדנו שאין הקב"ה מחייבו בתחלה, והוא הדין לפעם שניה דקרא להכי אתיא, ולפי זה ידוקדק נמי דראשון ראשון תרי משמע. עוד השמיענו הרב פירוש אחר לגאון דקאמר הא דרבי ישמעאל קיימא באדם ירא שמים שהוא קבוע בעשיית מצוות ה' ושומר חמורות, ובעתים חוטא בקלות, מדתו של הקב"ה עמו שהוא מעביר ראשון ראשון וכו'. ועם הר"ן נתווכח בסמוך דסבר לפרש דברי הגאון דאי איכא רובא עונות אפילו בהדי קמאי אינהו נמי מיחשבי. והוא לא כן ידמה, ויש בתשובות המזרחי דקדוקים בסוגית הגמרא לפי דרכו של הר"ן, אינם מן המכוון אלינו, כי הוא לא העמיק שם בדרוש רק לפי דעת השואל והערותיו. גם ראינו בתשובות אלאשקר ולרבים זולתו, ובשטת הגאון והרב והר"ן דברים בלתי מספיקים אף לא מסודרים כל צרכם, השמטנו אותם לאהבת הקצור. והרמב"ם בפרק שלישי מהלכות תשובה תפש בפשיטות דרך הרב בתחלת החשבון לתלות עון ראשון ושני, עד שיתברר אי איכא רובא בר מנייהו, ואחר כך פירש מעביר ראשון ראשון על מחילת העונות אחרי השואת המאזנים כשטת הגאון בקצת, הרחק מאד מדרכו של הר"ן. והרא"ש סתם דבריו כי הנה פתח תחלה כדעת רש"י שפירש מעביר חטא אחד בלבד, ולאו משמיה אמרה למלתיה דלא למשכוני נפשיה אמאי דסבירא ליה לרש"י שהוא הראשון דוקא מהבאים לכף מאזנים כדפרשינן, ואחר כך העתיק דברי הרב והגאון ולא הכריע: