ערכי לשון הקודש - מחץ
- "מָחַץ ביום אפו מלכים" (תהלים קי ה), מלרע, "מָחַץ ראש" (תהלים קי ו), מלעיל, מפני מלה זעירא, "מָחַצְתִּי ואני ארפא" (דברים לב לט), "וּמָחֲצָה וחלפה רקתו" (שופטים ה כו), "וחיציו יִמְחָץ" (במדבר כד ח). פירוש ובחיציו ימחץ. "מְחַץ מתנים קמיו" (דברים לג יא). והשם "וּמַחַץ מכתו ירפא" (ישעיהו ל כו). ענינם ענין ביאור תיבת או פועל הערך דקירה בלע"ז נפרא.
- אבל (תהלים סח, כד): "למען תִּמְחַץ רגלך". הוא כמו הפוך תֶּחְמַץ מן (ישעיהו סג א): "חֲמוּץ בגדים" שפירושו אדום, ופירושו תאדם רגלך בדם האויבים ותמחץ "לשון כלביך, מנהו" פירוש מן הדם. ומלת תמחץ עומדת במקום שנים כאילו אמר תמחץ רגלך ותמחץ לשון כלביך מדם האויבים. ונקמץ בדָם לפי שאינו נסמף למלת "לשון כלביך" אלא למלת "האויבים" המאוחר, ומפני מ"ם מאויבים אין לו משפט הפתיחות להפתח.
- "מָחַץ ביום אפו מלכים" (תהלים קי ה), ענין ביאור תיבת או פועל הערך הכאה ופציעה. "מָחַצְתָּ ראש מבית רשע" (חבקוק ג יג), ענין הכאה ורציצה. "וּמָחֲצָה וחלפה רקתו" (שופטים ה כו), ענין נגוע ומוכה. "וּמַחַץ מכתו ירפא" (ישעיהו ל כו). ענין מכה ופצע.
מקורות נוספים
- סיכום הפירושים על: מחץ
הערות שוליים