ערוך השולחן/כבוד מלך
כבוד מלךְ
"אני פי מלך שמור, ועל דבריו שבועת אלהים" (קהלת ח ב).
[כבוד מלכות]
עריכהתכונת האדם בעצמותו – תעיד על ההכרחיות למלך במדינה. כי כמו שהגוף המורכב מאיברים רבים, וכל אבר עושה פעולתו המיוחדת לו, ובכל זאת כולם פונים למעין אחד לשאוף ממנו רוח חיים, והוא הלב, ועל ידו הולך מרוצת החיים לכל האיברים, ובחסרון בריאת הלב כל האיברים חולים, ורוח החיים שבהם טרופים ומבולבלים – כמו כן המדינה בכללה, המורכבת מאלפי אלפים בני אדם, היא כאדם אחד המורכב מאיברים רבים.
כי האדם הוא מדיני בטבע, ואין ביכולתו לחיות בעצמו במדבר כחיתי יער, מפני גודל צרכיו, שאחד יעזור לחבירו. ובהכרח שיהיה להם אבר אחד לשאוף ממנו רוח חיים בצרכי ונימוסי המדינה, והוא המלך. וכשמלך יושב על כסאו, וכל אנשי המדינה נכנעים אליו לעשות רצונו ופקודותיו – אז כל איברי המדינה, והם כל בני המדינה, בריאים וחזקים, ויושבים בשלום ובשלוה. וכן חס ושלום להיפוך, ד' ישמרנו.
ומה נעמו דברי רבותינו חכמינו ז"ל באמרם: מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא (ברכות נח א). דכמו שמלכות שמים: אם יראת אדון כל שולטת על מין האדם בכלל, שנזהרים לעשות נגד רצונו יתברך – אז כל יושבי תבל שוכנים בהצלחה ובמנוחה; כמו כן אם יראת המלך שולטת על כל בני המדינה, וכולם נכנעים אליו, ואוהבים למלאת פקודתו – אז כל בני המדינה בהשקט ובבטחה.
ועלינו בני ישראל לבד זה, נתוסף עלינו ציווי ואזהרה שבועה חמורה מפי הקדוש ברוך הוא, כמבואר בתלמוד (כתובות קיא א) שהקדוש ברוך הוא השביע את ישראל שלא ימרודו במלכות. וביאור הדברים: אף על מרד בלב, שלא יהרהר אחר המלך ושריו, ולהיות יראת המלך עליהם. דאם רק על מרד בפועל – אין צריך שבועה לזה.
וזהו שאמר החכם: "אני פי מלך שמור" – רצונו לומר: אני, עצם האדם שלי אומר לי לשמור פי מלך, דמבשרי אחזה מלך, ועלי לשמור פי מלך כמו שעלי לשמור את הלב. ונוסף לזה על דברת שבועת אלקים שהשביענו על זה, כמו שנתבאר.
ולכן מאד מאד חבבו רבותינו חכמי המשנה והתלמוד את המלכים ושריהם, ויָראו מהם יראת הכבוד ויראת המעלה הרוממה. ואף גם בהיות ממשלה בישראל בארצם – הזהירו נביאינו וחכמינו ז"ל להיות נכנעים למלכי ארץ, כמו שצוה ירמיהו הנביא: "עבדו את מלך בבל וחיו" (ירמיהו כז). ולבני הגולה אשר היו בבבל שלח הנביא לאמר: "בנו בתים ושבו, ונטעו גנות ואכלו את פרין, קחו נשים והולידו בנים ובנות... ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה, והתפללו בעדה אל ה', כי בשלומה יהיה לכם שלום".
וכן שנו חכמים במשנה (אבות פרק שלישי): הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה – איש את רעהו חיים בלעו. ובזמן בית שני היו נכנעים למלכי פרס ויון, וקסרי רומי. וקודם החורבן צעק בקול גדול אבי התורה שבעל פה, רבן יוחנן בן זכאי, ותלמידיו ר"א ורבי יהושע, למסור את ירושלים ביד קיסר רומי. ואותם האנשים אשר לא רצו בזה – קראום חכמי התלמוד בלשון "בריוני", כלומר: אנשים פראים ורעים, כמבואר בתלמוד גיטין (נו ב).
[כבוד אדונינו הקיר"ה]
עריכהואם ככה עשו קדמונינו בימיהם, בעת אשר לא היה עדיין להמלכים משפטים קבועים במדינה, ודנו ככל העולה על רוחם – "דעספאטיזעם" – על אחת כמה וכמה שהחיוב מוטל עלינו לאהוב את אדונינו הקיר"ה ולירא מפניו. ולכן בכל תפוצות ישראל מתפללים בלב טהור בכל שבת ויום טוב לפני ד' על שלום אדונינו הקיר"ה, ואשתו, וזרעו, וכל משפחתו.
והעד הנאמן על זה, כי בכל משך הרב מהשנים שאנחנו שוכנים בצל ממלכת רוסיא האדירה – לא נמצא אף אחד מרבוא רבבות מישראל השומרים דת תורתינו, שיהיה מעורב בשום מרידה חלילה. ואדרבה להיפוך: תמיד אנחנו בני ישראל מסרנו נפשותינו על אהבת קיסרי רוסיא ושלומם. כידוע לקוראי הדורות מה שעשו ישראל בשנת תקע"ב במלחמת הצרפתים, ובשנת תקצ"א בעת המרידה, עד שאלכסנדר הראשון ז"ל, וניקאלאי הראשון ז"ל, החזיקו טובה לישראל על אמונתם למלכם.
[עלילות]
עריכהאשר תראה שוטנינו ומקטריגינו יחפאו עלינו דברים אשר לא כן, ומלשינים כי ישראל מרמה אהב – דבר זה ידוע לחכמים האמיתים ישרי לב מחכמי האומות, כי אך השנאה והקנאה ורוע הטבע מדברת מתוך גרונם. ומי כעם ישראל מוכן לפורענות, אשר כל איש נרגן, אם יחשוק להתנפל על בני אדם – אין לו מטרה טובה לקלוע חיצי לשונו יותר מן עם ישראל האומללים. כי מי יפגע בעדם? או מי יעצור בעד הנרגנים לדבר ככל העולה על רוחם הנבערה?
והמופת המבורר לזה, שאין זה רק רוע לב: ראה תראה כי גם העלילה המתועבה בימי קדם, בילבול דם אשר בדו המלשינים לאמר שאנחנו משתמשים בדמי אדם לפסח – שכבר קאה אותם הזמן, ולדראון עולם, כל מוציאי הדיבה הרעה הזאת – עם כל זה המצא תמצא גם עתה רשעי לב, אשר העלו גרה ללעוס ולהעלות הדברים האלה, ולא יבושו ולא יכלמו לדבר כן.
מזה תוכיח ותדין על כל מיני דילטוריא על הצאן האובדות האלה, אשר תוקעים ומריעים צוררי ישראל בכתבי עיתיהם לתת את ישראל לשמצה. ויתפשו את ההמון בלבם, לקרא מלא על עם נדח ונעזב. וכל משכיל יבין כי כותבי העיתים האלה – סוחרי רכיל המה, למען יתרבו קוניהם; כדרך לבות רוב המון עם, שהטייתם לרעה יותר מלטובה.
[עסקי ישראל]
עריכהשומו שמים על זאת, ותחרד הארץ ממקומה! ותיערב נא מאסקווא, פ"ב, ברלין, ווין, פאריז, לאנדאן, שלא ימצאו בהם מקצת אנשי מרמה, אות היא על רוע לבם!
נשבע אנוכי בחיי כי אני יושב בתוך טבור מושבות היהודים בליטא, ובעירי וכל הגליל יש בערך שש עשרה אלף נפש מישראל. ומלאכתי להורות לבני ישראל, ולפניי נגלו רוב עסקיהם, ורובם ככולם עמלים יום ולילה על לחם חוקם. ולמאות בעלי מלאכות המביאים טרף לביתם מעמל ידיהם – ורובם יחיו בדוחק ולחץ, בלחם לאכול ובגד ללבוש.
והמעטים מן המעטים שיש להם קרקע וגינות – ראיתי בעיני איך שעמלים יום ולילה, המה ונשיהם ובניהם בעבודת הארץ. ומי יתן אשר הממשלה הרוממה – היתה ידה פתוחה להתיר לכל איש מישראל לקנות קרקע מעט. כי אז היתה רואה בעיניה הישרים – איך בלב שמח היינו עמלים לעבוד עבודת האדמה.
ואמת אשר מפני שנגדר בעדינו זכות קניית קרקע, ואנחנו נודדים באויר – יש למאות משפחות הנודדים ללחם. ולא ימלט שמפני הלחץ זו הדחק – יעשו איזה מרמה ועולה, כי רבים רבים המה נפשות רעבים, וערומים, ויחפים במדינתינו למאות.
[צבא הקיר"ה]
עריכהומזה הנסיבה אשר בכל עת מקרא הצבא בירח נאייבר – נחסרים לשעתם לבעבור כי מפוזרים המה, ויש מהם הרבה אשר מרוב דלותם – אין למו כסות בקרה במה לילך לצבא. חי נפשי כי במקומות אשר יתאמצו ליתן נדבות לכל נפש ההולך לצבא למען ילביש את עצמו, ושיהיה לו כמה רו"כ לצרכי נפשו – שם הולכים בשמחה לעבוד בחיל אדונינו הקיר"ה, למרות עיני שוטנינו המחפאים עלינו דברי שקרים, שישראל משמיט את עצמו מעבודת הצבא.
את כל זה ראיתי בעיני ולא מפי השמועה. והרי סוף סוף במשך השנה ישתלם הסכום, כי אם אך זה המשתמט משיג די מחסורו אשר יחסר לו – הולך בשמחה. ובעוד אני כותב הדברים האלה – יעטרוני הבחורים מפה, שנפל עליהם הגורל, לבקש עזרה למלבושיהם ולכל צרכיהם. וכל המון הרבנים מתאמצים בזה, למלאות פקודת הוד אדונינו הקיר"ה. ועוד יש סיבות לזה שאין המקום פה לבארם.
[הגויים בכפרים]
עריכהועוד מהדברים אשר יטילו קוצים בעיני שרי הממשלה על עם ישראל – שהמה מאנים את הגוים יושבי הכפרים. וחי נפשי, מה נאמר ומה נדבר, אם יש אף מקצת מן המקצת מדברי הנרגנים? כי לא כימים הראשונים הימים האלה, והוא רק דיבת כסילות. רחוקים המה מאדם, לא ידעו ולא יבינו כי הגוים יושבי הכפרים לא יניחו את עצמם מלאנות אותם. וגם עם ישראל בדור הזה רחוקים המה ממחשבות רעות כאלו. וידוע לי מהרבה בתי מרזח – "שיינקען" – שאם יראה בעל המרזח שהשותה קרוב להשתכר – לא יתן לו עוד יין שרוף. והמופת לזה כי לא נראה ביום השוק שכורי יין הרבה.
לבד כל אלה ידוע לכל, כי כל גוי אשר יש לו רק תואנה על איש ישראל – יבא להרב לקבול על הישראל. והרבנים משגיחים הרבה, לבלי ימצאו תואנה. וברבים נדרוש כי על פי דת תורתנו הקדושה – אסור לאנות לאינו יהודי יותר מליהודי. ולתכלית הנרצה הלזה דברנו בזה הספר, לבאר גודל איסור הגניבה והגזילה והאונאה בין ליהודי בין לאינו יהודי. וכי דינא דמלכותא – דינא. וכי אסור להעלים מהמכס, ומכל חיובי המלכות, כמו שבארנו בסימן שס"ט. וגם בארנו גודל האיסור לחשוב מחשבה לא טהורה על דינא דמלכותא, ולהיות נזהר בכבוד המלך, וכאשר בארנו בסימן א סעיף כו, עיין שם. וגם בארנו עוד דברים המועילים בעזרת ד'. ועוד יש להאריך בזה, ולא עת האסף פה.
[ברכה]
עריכהיחי אדונינו הקיר"ה אלכסנדר השלישי, ואשתו הגבירה בת מלך, ובנם יורש עצר, וכל בית המלכות הרוממה.
יצו ד' חסדו למשיחו, מלכנו אדונינו הקיר"ה, ויאריך ימים על ממלכתו. אמן ואמן.