פתיחת התפריט הראשי

פרק אעריכה

ענין המקיפין של האצילות דע כי ראשונה יצא מן א"ס אור גדול ונחלק לב' חלקים א' יצא ונכנס בסוד או"פ ומה שלא היה יכול להכנס ולהצמצם מרוב גדלו נשאר בחוץ בסוד או"מ כמבואר בדרוש א"ק וזה האור המקיף הוא המקיף לכל האצילות כולו כי הלא גם הכתר שהוא עתיק וא"א כנודע הם מתפשטים בכל האצילות כמבואר אצלינו והנה או"מ זה הוא בסוד אור ישר מלמעלה למטה ואמנם אור שנכנס בסוד או"פ גם הוא אין יכולת בכתר לסבול את כולו ולכן חלק א' ממנו נשאר עומד בפנים של הכתר וחלק א' ממנו יצא ממטה למעלה אחר שנכנס ונתפשט בתוכו חוזר לעלות ויוצא דרך השערות ואלו הם סוד בחי' השערות אשר בראש שהם צינורות והמשכות של זה האור היוצא ובצאתו מן השערות בסופי קצוותיהן שהם סופי צנורותיהן אז הוא בחינת או"מ עלה ממטה למעלה ונקרא אור חוזר הרי נתבאר ב' מיני אורות מקיפין א' אור ישר וא' אור חוזר אלא שהאור הישר הוא כולל לכל אצילות כולו ומקיף כולו אמנם אור המקיף החוזר הוא מקיף אל פרטי הכתר לבדו ולא אל שאר אצילות. ואם תשאל א"כ מאחר שסוף האור הזה לצאת אח"כ בסוד או"מ לפי שלא היה יכול הכתר לסובלו בתוכו כולו א"כ מה טעם נכנס בתחלה והיה לו לישאר בסוד המקיף כמו הראשון ששלא נכנס כלל. והתשובה הוא כי אחר שכוונת המאציל היה לשיהיה בחי' ב' מקיפין א' בסוד מקיף לכל אצילות כולו אור ישר בבחי' יחידה ומקיף א' לכתר בבחי' אור חוזר סוד חיה שנכנס בפנים ובחוץ וכבר נודע בדרוש א"ק כי בכל הפרצופים שמטבור ולמטה דא"ק א"א להיות רק ב' מקיפים לבד לכן היה מוכרח תחלה לכנוס בבחי' או"פ לפי שאם בתחלה היה נשאר בחוץ ולא היה נכנס הנה היה אורו גדול מאד והיה מתפשט גם הוא עד סוף האצילות כולו כמו שעשה מקיף הראשון ועתה אשר נכנס בפנים ונתפשט ממעלה למטה ואח"כ חוזר להתפשט ולעלות ממטה למעלה ואחר כך חוזר ומתפשט מלמעלה למטה מבחוץ בסוד אור מקיף נמצא שעי"כ נתמעט אורו ואינו מקיף רק אל הכתר לבדו וז"ס המקור של מעין כי כפי גובה המקום ומוצא המקור שממנ יצאו המים תחלה כפי ערך גובה זה יכולין לעלות אע"פ שירדו בעומק במאד מאד יכולין לעלות אל שיעור גבהו הראשון שממנו יצאו כנראה בחוש הטבע וכן היה הענין כאן כי אחר אשר האור הזה נכנס וחזר לעלות אין בו כח לעלות רק עד ראש הכתר בלבד אשר הוא נעשה מקום המקור של האור הזה וע"כ אין יכול לעלות עד א"ס משא"כ אלו לא נכנס תחלה אור זה בכתר שאז אור זה יכול לעלות יותר ולהדבק במקורו הראשון שהוא הא"ס והיה אורו רב והיה יכול להתפשט עד סוף אצילות ואח"כ מן יסוד א"א אשר כבר ידעת שהוא כלול מחו"ג סוד שם מ"ה ושם ס"ג זה מימינו וזה משמאלו כמבואר בדרוש א"ק ושניהן נתקבצו ביסוד הזה וכאשר יוצאין ממנו לחוץ דרך פי היסוד הנה הם מתחלקים אז החסדים שבימין ניתנים אל אבא אשר הוא מלביש לזרוע ימין א"א כנודע והגבורה ניתנים לאמא שהיא בשמאל של א"א שהוא הכתר ואע"פ שכולם נתקבצו יחד ונתחברו ביסוד עכ"ז כיון שהם באין מלמעלה נפרדין אלו בנצח וחסד ואלו בגבורה והוד דא"א כנודע וע"כ כאשר חוזרים לצאת דרך פי היסוד ולחוץ הם חוזרים ליפרד כמו שהיו תחלה ובזה תבין עכשיו ענין או"א שאמרו באדר"ז תרוייהו שקילי כחדא ושריין כחדא. והטעם הוא כי הנה מאור א' שניהן מאירין בשיווי א' ממש ואין חילוק ביניהם אלא שאבא לקח אורות דחסדים מימין ואמא האורות של הגבורה מהשמאל. וז"ש באדר"ז אבא טמיר יתיר והנה אור הימין גם הוא נחלק לב' חלקים א' נכנס בפנימים בסוד או"פ וא' נשאר בסוד או"מ אליו וכן עד"ז נחלק אור השמאל חלק א' נכנס בסוד או"פ דאמא וחלק א' נשאר בחוץ בסוד או"מ אליה אמנם לפי שאבא טמיר וגניז יתיר כנ"ל לכך גם אור הימין של אבא שנכנס בו בסוד או"פ יוצא אח"כ דרך היסוד של אבא עצמו לחוץ וחציו נכנס בסוד או"פ לאמא וחציו נשאר בסוד או"מ לאמא והרי תבין עתה איך אמר כשם שהיא לוקחת מן הכתר שהוא א"א כך היא לוקחת מן אבא עצמו וצריכה אליו והבן זה. וא"ת א"כ גדול אור אמא מאור אבא כי אמא לוקחת מן השמאל ומהימין ואבא לוקח דרך ימין לבד. אבל הענין הוא כי כבר ידעת כי תדיר אתכליל שמאלא בימינא וכאשר אנו אומרים ימינא כנ"ל כ"ש שהשמאל נכלל בו אלא שאינו עולה בשם לפי שהוא טפל אליו ואינו ניכר בו לכן אינו נזכר בו רק הימין לבד נמצא כי אבא שלוקח הימין כ"ש הוא שהשמאל נכלל בו אלא שאינו ניכר שם אורו נמצא כי יש לו ימין ושמאל אך הנוקבא אין לה רק השמאל לבד ומן האור הימין אינה לוקחת רק מה שנשאר בלבד מן אבא וגם לפי שהיא לוקחת אותו מעורב באור אבא וכבר אינו נקרא בשם אור דא"א אלא בשם אור אבא (נמצא אור אבא גדול מאור אמא) והנה יש לכתר מקיף א' כולל ומקיף א' פרטי ולאבא יש לו אותו אור המקיף הכולל אשר בכתר כנ"ל ועוד מקיף אחר שלו בלבד כנ"ל וכן באמא הענין כן והנה לאמא יש או"מ ואו"פ יותר מן אבא לפי שגם היא לקחה מא"א כמו שלקח אבא ועוד לקחה ג"כ מאבא כנ"ל והנה מן או"פ של אבא גם ממנו חוזר ויוצא בחי' או"מ ממטה למעלה אור חוזר בסוד השערות כמו בא"א וכן הענין ג"כ באמא וא"צ להאריך בזה ואח"כ מאו"פ של אמא יצא דרך פי היסוד שלה אור אל כל הז"ת ביחד ונחלק לב' חצאין חציו א' נכנס בסוד או"פ שלהם ביחד וחציו בסוד או"מ להם ואח"כ מבחי' או"פ שלהם חזר ויצא אור חוזר מקיף בסוד השערות הנ"ל ע"ד בא"א ואו"א:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק בעריכה

הנה עד עתה דברנו בכללות עולם האצילות ועתה נדבר בפרטיות כי הנה גם בי"ס פרטיות של א"א עצמו יש בהן כל הנ"ל ממש כי תחלה נכנס בכתר שבו בי' או"פ ואו"מ ומן או"פ יצא אור חוזר דרך השערות ומהיסוד דכתר דא"א יוצא מן או"פ אל חו"ב שבו הכל ע"ד הנ"ל ממש בכללות י"ס הכוללות כל עולם האצילות וא"צ להאריך בו כי הכל מובן מאליו בכל פרטי האצילות. ואמנם צריכים אנו להודיעך כי יש חילוק בין ג' ראשונות של האצילות ובין ז"ת של האצי' וכעד"ז ג"כ יש חילוק בין ג"ר של א"א ובין ז"ת שבו וכן באבא וכן באמא ובז"א ובנוקבא דז"א כמו שכבר הקדמתי שכל שיש בכללות יש בפרטות ג"כ ממש וא"צ להאריך בזה. והענין הוא כי ג"ר א"צ זו לזו כי אותו אור המקיף החוזר ממטה למעלה בכתר או בחו"ב אינו מקיף אלא לכתר לבדו או לחכמה לבדו או לבינה לבדה אבל המקיף העליון של כתר דרך אור ישר מלמעלה למטה הוא כולל כל האצילות שממנו ולמטה כיצד מקיף של כתר הוא מקיף מן כתר עד סוף כל האצילות ומקיף דחכמה הוא מקיף מחכמה עד סוף אצילות וכן מקיף דבינה מקיף ממנה ולמטה עד סוף אצילות וכל זה הוא מקיף של אור הישר אבל מקיף של אור החוזר ממטה למעלה אינו מקיף רק אל מי שממנו יוצא וחוזר לעלות כיצד הרי המקיף החוזר אל שערות הכתר מקיף אל כתר לבדו ושל חכמה לחכמה ושל בינה לבינה אמנם בז"ת לא יש מקיף לכ"א לבדו ר"ל שאין אור נכנס בחסד וממנו נעשה מקיף ממנו ולמטה עד סוף כל אצילות ומפנימיותו יוצא אור אל הגבורה ונחלק לב' לאו"פ ולאו"מ וכן מגבורה אל ת"ת וכיוצא בזה. והנה אין הדבר כן אמנם מהבינה יצא אור א' ונחלק לב' חציו נשאר בסוד או"מ ישר לכולו וחציו נכנס בסוד או"פ בתוך כל הו"ק יחד ואח"כ מיסוד דז"א יוצא אור ונחלק חציו לאו"פ לנוקבא וחציו לאו"מ ישר שלה וצריך לתת טעם ובו יתבאר מצות ראשית הגז הניתן לכהן. ותחלה נבאר סוד אלפא ביתא דא"ט ב"ח ג"ז ד"ו כו' כי הלא הוא מדבר בסוד המקיפין הנ"ל כי הנה א"ט הוא בכתר ורומז כי הכתר הוא אות א' דא"ט לרמוז כי לו לבדו יש לו מקיף א' בפ"ע והט' אשר תחתיו הם נפרדין ממנו ואינם בכלל המקיף הנ"ל אשר לו וזהו ענין א"ט א' לבד וט' לבדה וכעד"ז אותיות ב"ח הם בחכמה כי החכמה שהוא ב' יש לו מקיף א' לבדו ושאר הח' ספירות שתחתיו הם נפרדין ממנו וזהו ב"ח. גז הוא בבינה כי בינה שהיא ג' נפרדת מן הז' אשר המה תחתיה וזהו גז. אמנם הז"ת כולם קשורים ביחד זו בזו ואין החסד נפרד מז"ת במקיף בפ"ע אמנם הראשון של חסד הוא המקיף את הז' ביחד בלי פירוד ומקשר אותם יחד ונמצא כי המקיף של חסד שהוא ראשון מז"ת מקיף לכולם ביחד וכולם נכללין בו וז"ס ראשית הג"ז הניתן לכהן כי מן ג' שהוא בינה יוצא או"מ א' אל כל הז"ת וזה אותיות ג"ז כ"ז ניתן לכהן שהוא החסד כדי שיקיף את כל הז' היוצאין מן הג' אשר זהו ביאור אותיות ג"ז יהיו כולן נכללין בחסד שהוא הכהן:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק געריכה

ענין או"פ ואו"מ דע כי הנה כל אצילות כולו יש בו בחי' כח הא"ס בפנים לו וחוצה לו בסוד מקיף והנה כבר נתבאר כי הנה או"פ הזה הוא מוגבל ומצומצם ומתעלם בתוך פנימיות הספי' משא"כ באו"מ כי אינו נגבל ונקצב במדה וזה יורה מעלת המקיף על הפנימי עם היותן שניהן נמשכין מן הא"ס והנה ה' בחי' הם באצילות והם ה' פרצופים א"א ואו"א וזו"ן והם מתחלקים בבחי' פנימים ומקיפים עם שהכל הוא מן הא"ס ולכן נבאר סדרן. דע כי ט' ספירות דא"א הם נשמה לכל אצילות והוא מתלבש תוך פנימיות כולם ואמנם ז"ס או"פ של אצילות ובודאי לא יהיה שוה אחור ג"ר שבו לחג"ת שבו וכן כיוצא בזה בשאר וז"ס ההפרש שיש בסוד האצילות והנה נתבאר אצלינו כי רישא דא"א שהם הג"ר שבו לא נתלבשו כלל אמנם נשארים בגלוי והנה בחי' או"מ שלו הוא סובב וחופף עליו ברחוק אבל אין בו הגבלה רק שהוא בהרחבה גדולה אלא שהוא בריחוק מועט ואין לנו רשות לדבר בנסתרות ואתה המעיין תבין מעצמך איך יש או"מ ואו"פ אל ג"ר דעתיק ואו"מ אינו מושג ומתפשט למטה מאותן ג' אמנם הפנימים של אלו הג' הם אשר יצאו ממנו אח"כ ונעשים בחי' או"מ למטה לז"ת שלו כי אע"פ שלמעלה הוא מוגבל במדה הנה כאן אין מדה זו יכולה לקבלו ולהגבילו ונשאר לה בסוד או"מ לז"ת אותו או"פ של הג"ר אמנם או"פ שבו הוא נכנס בו דרך קו יושר ונמשך מן סיום או"פ העליון ממנו אמנם איננו הוא עצמו כי הוא נשאר מבחוץ לאו"מ ואו"פ של אלו הז' הוא מקיף אל ג"ר דא"א וג"ר דא"א האו"פ שבו הוא או"מ אל הז' שבו והפנימי שבו הוא מסיום או"פ העליון כנודע וכן עד סיום האצילות והנה נודע כי או"א הם מלבישים לחג"ת דא"א וחג"ת דא"א הם מלובשים תוך או"א וא"כ או"פ של ג"ר שבו אשר נעשו בחינת או"מ אל ז"ת שבו הוא מוכרח שיקיף את או"א אשר הם לבוש לחג"ת דא"א:

[הגהה - ענין המקיף נלע"ד כי האורות העליונים אח"פ יצאו בראש כלולים בכל ה' בחי' נרנח"י וה' מקיפים אבל הנקודות וכל האצילות באו נפש תחלה לבד דיושר ואח"כ שאר המדרגות וע"כ אין שם רק ב' מקיפים לבד נגד חיה יחידה אלא שצ"ע שאין זה סדר המדרגות אלא ממטה למעלה והיה לו להיות ב' מקיפים החיצונים דג"ר ולא מן העליונים ע"ד נר"ן הפנימי' שמתחילין ממטה למעלה ולא עוד אלא שגם ב' מקיפי' עצמן כתוב שיצאו גם הם ממטה למעלה תחילה חיה ואח"כ יחידה וצ"ע]:


ואמנם הושם עליהם בחי' שערות שבדיקנא דא"א החופפים עליהם ומכסים אותם מצד פנים ובחי' שערות הראש דא"א אשר הם תלויין מאחוריו מכסים אותם מצד האחוריים ועי"כ נמצא שיש הפסק בינם לבין או"מ ועי"כ כולין לקבל הארתו ואו"פ של או"א אשר הם חג"ת עצמם דא"א הוא עושה מקיף אל ז"ת של או"א ואמנם סוד או"פ הזה של ז"ת דאו"א נחלק לב' חצאין כי חציין שהם ג' ספירות וחצי הם בחי' או"מ לז"א עד חציו בטיבורא דלבא והג' ספירות וחצי אחרות הם מקיפים גם את הנוקבא דזעיר אנפין העומדת מטיבורא דז"א ולמטה כנודע והנה גם הנ"ה דאריך אנפין אשר הוא או"פ דזעיר אנפין נחלק לב' חציו לזעיר אנפין וחציו הב' לנוקבא דז"א אשר היא עומדת מחציו דז"א ולמטה. והנה נתבאר איך כל הבחי' שבו הולכים מג' שבו לז' שבו בכל בחי' אצילות אבל דע כי הג"ר שבכל בחי' ובחי' האור שלהן הוא שוה בהשוואה א' וכן אור הז"ת שבכל בחי' ובחי' אור שלהן שוה ואין חילוק אחר רק שהאור הוא יותר בהחרקה אל הבחינה הב' יותר מן הא' ואל הג' יותר מן הב' וכן על דרך זה בכל הבחי' אמנם האור בבחינת עצמו הוא שוה בהשוואה אחת:



עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק דעריכה

דע כי א"ס הוא מתפשט בכל אצילות עד בחי' המלכות אמנם פשוט הוא כי הבחי' של אור המתפשט בא"א היא גדולה מן האור המתפשט באו"א וכן עד"ז כיוצא בזה בשאר הבחי' והנה כמו שיש חיות ואור נמשך בפנימיות אצילות כך צריך שיהיה חיות אחר אור המקיף כולו מסביבותיו ופשוט הוא כי או"מ גדול מאו"פ לפי שאין לו שיעור ומדה מוגבלת לרוב קדושתו ואינו יכול להתצמצם אבל הפנים מתפשט בכולם ואמנם הסדר כך הוא כי הנה הא"ס ממשיך אורו בא"א בבחי' פנימית ובבחי' מקיף עליו ואו"פ של א"א נעשה ממנו או"מ לאו"א כי פשוט הוא שאו"פ דא"א הוא גדול מעלתו מן או"מ דאו"א לכן או"פ דא"א נעשה או"מ לאו"א ואור פנימי דאו"א נעשה מקיף לז"א ואו"פ דז"א נעשה מקיף לנוקבא דז"א שהיא נק' מלכות בכל מקום:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל