עץ חיים/שער יב (הכל)

פרק א עריכה

ועתה נתחיל ונבאר איך נתקן כל עולם האצילות הנעשה מב' בחי' הנ"ל שהם מ"ה וב"ן שהם המלכים שמתו והם בחי' הנקודות דס"ג ושם מ"ה החדש. וצריך לבאר מה הוא החלק שלוקח עתיק משם מ"ה ומה שלוקח משם ב"ן. כי כבר נתבאר לעיל שיש בעתיק זכר ונקבה, וכן על דרך זה באריך אנפין ובאבא ואמא ובזו"ן. וכבר ידעת כי שם מ"ה יש לו בחי' טנת"א, וכן על דרך זה בשם ב"ן (שהם הנקודות של ס"ג) - נחלק לד' בחי' הנ"ל שהם טנת"א.

גם דע כי כמו ששם ב"ן שהוא הנקודות דס"ג יש בו י' נקודות שהם י' ספירות וכנ"ל -- כך שם מ"ה יש בו י' ספירות, וכאשר מתחברים אלו ב' שמות מ"ה וב"ן בחיבור זכר ונקבה כנ"ל - הם מתחברים י' ספירות בי' ספירות.

וצריך לבאר תחלה ענין הטעמים (נ"א טנת"א) והתחלקות לי' ספירות. ודע כי בזוהר אמרו שהטעמים בכתר ונקודות בחכמה ותגין בבינה ואותיות בז׳ תחתונות דאצילות (שהם נקראו זעיר ונוקבא). אבל דע כי זה ההתחלקות הוא בענין י' ספירות עצמן של מ"ה שהם מתחלקים בסדר הזה, אמנם כאשר בחי' אלו מתחלקים בעתיק ואריך אנפין וכו' אין סדרם כך אלא באופן אחר. וזכור הקדמה זו.

וזה פרטן: הנה עתיק ואריך אנפין שניהן נכללין בכתר דאצילות כמ"ש בע"ה:

הגה"ה: ודע כי עתיק בירר משם ב"ן ה' ראשונות דכתר דב"ן, וג' ראשונות דחכמה דב"ן, וד' ראשונות דבינה דב"ן, וז' כתרים מז"ת דב"ן -- ומכל זה נעשה נוקבא דעתיק. אמנם דכורא נעשה מכתר כולו דמ"ה. אמנם מצבן ומעמדן הוא כן כי בכל א' משניהן יש פנים ואחור. והנה הנקבה והזכר נדבקו אחור באחור, ואז נשארו פני הזכר מגולים מצד א' ופני הנקבה מגולים מצד א', וב' אחוריים דבוקים יחד. ואז הפנים דנוקבא נעשה "אחור" נגד פני הזכר שנקרא "פנים" בערכה. ואמנם כל זה בחיבור פרצוף א' לבד - פנים ואחור - הם זו"ן.

והנה העתיק לקח משם מ"ה בחי' כתר כולו שהם הטעמים, ומב"ן לקח ה' ראשונות של כתר שלו שהם גם כן בחי' הטעמים (כי כבר ידעת כי כל אחד מהי' ספירות כלול מי'), ועוד לקח ג' ראשונות דחכמה דב"ן וד"ר דבינה דב"ן וז' כתרים דז"ת דב"ן כנ"ל.

ואריך אנפין לקח משם מ"ה בחי' חכמה שהם הנקודות, ומשם ב"ן לקח ה' תחתונות דכתר של ב"ן שהוא מן הת"ת שלו ולמטה. והנה גם מבחי' האחרות שהם ח"ב של ס"ג הובררו מהם קצתם לעשות מהם עתיק כי מבחי' הכתר לא לקח רק חציו כנ"ל. והנה מה שלוקח מחכמה הם ג"ר נמצא כי נשארו לחכמה עצמה ז"ת ומהם נעשה אבא. וזה שאמר בזוהר "אבא אחיד ותליא בחסד", כי מחסד ולמטה של חכמה - משם מתחיל אבא. ומבינה לקח ד"ר באופן כי אמא אין לה רק מגבורה ולמטה של הבינה. וזה סוד "אמא אחיד ותליא בגבורה".

הרי ביארנו בחי' עתיק שיש לו כל הכתר דמ"ה וממנו סוד הדכורא וגם לקח ה"ר דכתר דב"ן [נ"א דס"ג] וג"ר דחכמה דס"ג וד"ר דבינה דס"ג ומאלו ג' בחי' של ס"ג נעשים נוקבא דעתיק וא"א לקח חכמה ממ"ה כולו וה"ת דכתר דב"ן כי ה"ר דב"ן לקח עתיק. ואבא הוא חכמה דאצילות ולוקח משם מ"ה חצי בינה שהם תגין ומשם ב"ן לוקח ז"ת של חכמה דב"ן כי הג"ר לקחם עתיק כנ"ל ואמא היא בינה שבאצילות ולוקחת משם מ"ה חצי בינה שהם תגין ומשם ב"ן לוקחת ו"ת של בינה דב"ן כי ד"ר לקחם עתיק וזו"ן לקחו אותיות משם מ"ה שהם הז"ת דמ"ה ומשם ב"ן לקחו ז"ת שבו חוץ מן הכתרים של אלו הז"ת דב"ן שגם הם לוקחם עתיק לעצמן. ואל תטעה בדברינו לומר שהם בחי' א' ומה שלוקחים הם דבר אחר אבל כוונתינו הוא כי עתיק יומין דאצילות כל עצמותו נעשה מב' בחי' אלו שהם מ"ה וב"ן ובחי' המ"ה שבו הוא הנקרא עתיק דכורא ובחי' הב"ן שבו הוא הנקרא נוקבא דעתיק וזכור ואל תשכח. כלל העולה כי בעולם אצילות יש בו י' ספירות והכתר הוא עתיק וא"א וחכמה הוא אבא ובינה היא אמא. וו"ק הם חג"ת נה"י הוא ז"א ומלכות הוא נוקבא דז"א וכל בחי' אלו נעשה עצמותן מב' בחי' מ"ה וב"ן וכל בחי' הדכורים הם ממ"ה והנוקבא מב"ן כנ"ל עוד יתבאר כל זה לקמן בע"ה:

ונלעד"ח שאינו מחציתו ממש בצמצום רק הוא על דרך שאר פרצופים כי עתיק לוקח עד שליש ת"ת כנודע משאר הציורים כי עד שליש ת"ת בכ"מ הוא ציור פרצוף אחד ומשם ולמטה פרצוף ב':

ונבארם עתה דרך פרט ונאמר ונתחיל לבאר ענין עתיק יומין ותחלה נבאר מי הוא הנקרא ע"י. הנה בתחלת אדר"ז דרפ"ח ע"א וז"ל האי ע"ק טמיר וגניז וכו' ג' רישין אתגלפין דא לגו מן דא ודא לעילא מן דא וכו' והביאור הוא דע כי זה הע"ק הנזכר כאן אינו מדבר על הזכר הנעשה משם מ"ה אלא על נוקבא דעתיק ודא"א הנעשים מבחי' ספי' הכתר דב"ן של נקודות של המלכים שמתו וזכור הקדמה זו כי היא צריכה לך בכל האדרא לכל הדרושים דעתיק ודא"א כנ"ל והנה כתר הזה בכללות כולו נקרא ע"ק והבן זה מאד. והנה הכתר שהוא כללות ע"ק מתחלק לב' חלוקות שהם ג'. פירוש כי הנה נחלק לע"י ולא"א ואח"כ גם הא"א נחלק גם הוא לב' רישין והם כתר שלו של א"א עצמו והחכמה דא"א עצמו שהוא מוחא סתימאה שבו בא"א באופן כי ע"ק הנ"ל כאן הוא כולל ג' רישין רישא א' הוא הנקרא ע"י והוא החלק של ראש העליון אשר בע"ק וב' רישין תתאין אשר בע"ק הם הנקרא א"א הנחלק לכתר ולחכמה שבו עצמו כי ע"ק הוא שם כולל לע"י ולא"א בבחי' שם ב"ן שבו והבן זה מאד. ולכן נקרא ע"ק כי הוא מבחי' נקודות כתר הזקן שבכל י' ספירות אשר ממנו נעשה עתיק וא"א משא"כ בשם מ"ה הזכר כי עתיק לבדו נעשה מן הכתר דמ"ה אבל א"א לא נעשה אלא מחכמה דמ"ה. והנה מה שלוקח משם מ"ה שנעשה ממנו בחי' עתיק דכורא כבר נתבאר עניינו שהוא הכתר שהם הטעמים דמ"ה אבל נוקבא דע"י אשר הוא הראש העליון שבג"ר שהם נקרא דרך כללות ע"ק כנ"ל. הנה יש בה ספיקות גדולות מה הם הבחי' שלוקח משם ב"ן כדי להעשות ממנו הנוקבא דעתיק. וז"ש באדר"ז ג' רישין מתגלפין וכו' וביאר ענינם ואמר כי ראש התחתון שבהם הוא מוחא סתימאה דא"א שהוא בחינת החכמה שבו. וז"ש רישא חדא חכמתא סתימאה דאתכסיא ולא אתגלייא ולא מתפתחא וכו' ולמעלה ממנו הוא רישא עלאה ע"ק סתימאה דכל סתימין והוא בחי' הכתר עצמו דא"א אשר גם הוא נקרא ע"ק להיותו בחי' כתר. ולמעלה ממנו הוא רישא דכל רישין רישא דלאו רישא דלא ידעי ודלא אתיידע כלל מה דהוי בההוא רישא וכו'. והנה זה הראש הג' ממטה למעלה שהוא עליון שבכולם הוא בחי' נוקבא דע"י ולכן אמר דלא אתיידע מה דהוי בההוא רישא לפי שבעתיק דכורא כבר ביארנו דאתיידע מה דהוי ביה שהוא הכתר משם מ"ה אבל מה שלוקח משם ב"ן להאי רישא תליתאה יש בו כמה ספיקות כמ"ש בע"ה וז"ש דלא אתיידע מה דהוי בההוא רישא. ולכאורה צריך לדייק למה לא אמר ולא אתיידע מה הוי האי רישא א"כ משמע שכבר אנו יודעין מציאת הרישא בעצמה מה ענינה שהוא הע"י כנ"ל אבל מה שיש בתוכה הוא שאין אנו יודעין מה הוא וביאורו הוא על בחי' שם ב"ן אשר שם כי הוא מברר מן הבירורין (נ"א מן הכתרים) שיש בשם ב"ן ומתחברים עמו ונעשים נוקבא אליו זהו שאין אנו יודעין כמה בירר ממנו וחיברו אליו:

מתוך: עץ חיים/שער יב/פרק ב (עריכה)

פרק ב עריכה

ותחלת כל צריך שטרם שנבאר הספיקות האלו נבאר תחלה ענין אלו הנקבות שיש בעולם האצילות הן בע"י הן בא"א וכו' והענין הוא כי הנה הודעתיך לעיל שיש בחי' עתיק ונוקבא וא"א ונוקבא ואו"א וזו"ן. אמנם יש חילוק בענין הנקבות הנ"ל והוא כי הנה הנקבה היא דינין והוא מבחי' בירור המלכים ואיך יצדק שם נקבה בעתיק וא"א שהם תכלית הרחמים כנזכר בב' האדרות ועוד כי הנה היות בחי' זכר ונקבה מורה על מיעוט ופירוד ואין אחדות גמור כמו בהיות הזכר לבדו. והנה מצינו ראינו בהרבה מקומות בזוהר ובאד"ר דקמ"א ע"ב בהאי דיוקנא דאדם שארי ותקין כללא דכר ונוק' מה שאין כך בעתיקא וכן בהרבה מקומות מצינו שלא התחיל בחי' זכר ונקבה אלא מאו"א ולמטה כנזכר באדר"ז דר"ץ ע"א האי חכמתא אתפשט ואשתכח דו"נ שהוא חכמה אב בינה אם ובגינייהו כולא אתקיים בדו"נ וכו' א"כ איך אנו אומרים שאפי' בעתיק וא"א יש בחי' נוקבא והנה מצינו היפך זה בהרבה מקומות ובפרט בס"ה פ' בראשית דב"ך ע"ב דעילת כל העילות אמר האי קרא ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי וגו' דאית אחד בשתוף כגון דו"נ ואתמר בהון כי אחד קראתיו אבל איהו חד ולא בחושבן ולא בשתוף ובג"כ אמר ואין אלקים עמדי שהיא בחי' הנוקבא הנקרא אלהים שהיא דין. והנה ליישב המאמרים אלו צריך שתדע כי בודאי שבכל הי"ס יש דכר ונוקבא אלא שיש חילוק במציאותן איך הם וביאור הענין הוא כי הנה זו"ן אשר בהם עיקר המיתה כי [הרי] בהם היו ענין ז' המלכים שמתו ולכן יש בהם בחי' זכר ונקבה בפרצופים נפרדין א' מחבירו ומה שתמצא לפעמים שהם מחוברין אינן אלא בהיותן אב"א כי אז אחוריהם דבוקים יחד וכותל א' משמש לשניהן וצריך נסירה באחור להפרידם. ואמנם או"א אשר היה בהם ביטול ולא היה בהם מיתה בפועל כמו שהיה בזו"נ כנ"ל. לכן היה בהם ג"כ בחי' זכר ונקבה כל א' בפ"ע פי' בבחי' ב' פרצופים כדמיון זו"ן אבל נתוסף בהם חיבור עצום והוא שהם דבוקים יחד פב"פ תמיד בכותל א' בלבד משמשת לשניהן ואין ביניהן פירוד כלל לא כמו זו"ן שבהיותן אב"א מתחברים ובהיותן פב"פ נפרדין. וזהו הטעם שאמרו בהרבה מקומות בס"ה פ' אחרי דס"א ובאדר"ז דר"צ אבל או"א לא מפסיק רעותא דתרוייהו לעלמין כחדא נפקין כחדא שריין לא אפסוק דא מן דא ולכן זווגייהו תדיר דלא פסיק. ואמנם א"א שהוא מבחי' הכתר של הנקודות לא היה בו אפילו ביטול וכנ"ל ואמנם הוא מן ה' אחרונות של הכתר דב"ן כנ"ל. ונודע כי בנה"י של הכתר דנקודים היה קצת ביטול כאשר ירדו להעשות (כלים) מוחין לאו"א ולכן גם בו היה בחי' זו"ן אלא שנתוסף להם תיקון וחיבור נוסף והוא ששניהן היו פרצוף אחד הזכר ונקבה שבו באופן זה כי בחי' שם מ"ה שבו נתון בכל צד ימין ובחי' שם ב"ן שבו היה בצד שמאלי שבו ושניהם דבוקים יחד בבחי' פרצוף א' וזהו ענין מ"ש בזוהר שהכתר הוא זכר לחוד בלי נוקבא ר"ל בלי נוקבא נפרדת ממנו ומה שאנו אומרים שיש זכר ונוקבא הוא היות נמצאים בו ב' בחי' אלו של מ"ה וב"ן בימינו ובשמאלו אשר הם בחי' זכר ונקבה בכ"מ אבל לא שיש בו זו"ן נפרדין בב' פרצופים והבן זה מאד. ובזה תבין איך או"א מלבישין לא"א זה לימינו וזה לשמאלו כי כן הדבר בא"א עצמו צד ימין שבו הוא מ"ה דכורא וצד שמאל הוא ב"ן נוקבא ואמנם בע"י שהוא מבחי' ה"ר של כתר של הנקודים ששם לא היה שום ביטול כלל מעולם לכן בחי' זכר ונקבה שבו שהם מ"ה וב"ן נתערבו יחד לגמרי ושניהן מעורבים יחד זב"ז בימין בפ"ע וכן בשמאלו ואינם כמו א"א וז"ש באד"ר דקכ"ט ע"א לית שמאל' בהאי עתיקא סתימאה כולא ימינא והענין כי בא"א הזכר בימין והנקבה בשמאל אבל בע"י צד ימין שבו כלול ממ"ה וב"ן וכן בצד שמאל א"כ שוין הם ואין הפרש בין ימינו לשמאלו. אמנם בחי' הנקבה והזכר שבו הוא באופן אחר והוא שהם ב' בחי' פנים ואחור פי' כי בין צד ימינו ובין צד שמאלו יש בו בחי' מ"ה מצד פנים ובחי' ב"ן מצד אחור ובזה הוא חיבור נפלא גדול מאד. ובזה תבין כי לא תמצא שיש בעתיק פנים ואחור כו שיש בכל השאר ממנו ולמטה והענין כי העתיק מצד א' יש לו מ"ה ומצד השני יש ב"ן והוא באופן זה כי ודאי שבשם מ"ה יש פנים ואחור וכן בשם ב"ן יש פנים ואחור והם דבוקים אחור דמ"ה באחור דב"ן והפנים דמ"ה מצד זה ופנים דב"ן מצד זה ונמצא שמצד זה ניכרים ונראין פני מ"ה ומצד זה פני ב"ן והאחוריים דשניהם דמ"ה וב"ן מכוסים זה לזה מבפנים תוך ב' בחי' פנים א"כ אין מתגלה בעתיק בחי' אחור כלל ולכן כולו נקרא פנים אבל א"א אשר שם מ"ה עומד לבדו לימינו הפנים מצד זה ואחור מצד זה וכן בשמאלו פנים דב"ן מצד זה והאחוריים מצד זה נמצא שב' הפנים של מ"ה וב"ן הם מצד א' וב' אחוריים של מ"ה וב"ן מצד האחר ולכן יצדק בו בחי' פנים ואחור ואמנם מה שאנו אומרים לפעמים גם בעתיק בחי' פנים ואחור הכוונה על ב' בחי' של מ"ה ושל ב"ן כי בחי' ב"ן ואפי' הפנים שלו יקרא אחור בערך המ"ה העומד בצד אחר ונמצא כי הפנים דמ"ה שמצד זה נקרא פנים ובחי' הפנים דב"ן העומדים מצד א' נקרא אחור בערך שם מ"ה:

מתוך: עץ חיים/שער יב/פרק ג (עריכה)

פרק ג עריכה

ונחזור עתה לבאר ענין הספיקות הנ"ל שאמרנו שיש בע"י בבחי' מה שלוקח לעצמו מחלק בחי' ב"ן שהם הנקודות שהם בחי' המלכים. הנה נתבאר שאין לך שום אור שאין בו ב' בחי' פנימי ומקיף ונמצא כי בשם ב"ן יש פנימי ומקיף וכן בשם מ"ה. והנה צריך שנציע לך הצעה א' והוא כי הנה הע"י הוא כל כתר דמ"ה ויש בו עשר ספירות כנודע ואלו הי"ס שבכתר הזה מתחלקים ומתפשטים ונעשים פרצוף שלם שנקרא עתיק יומין דכורא וכאשר הוא היה מברר מבחי' שם ב"ן שהם המלכים כנ"ל אשר יש בהם י"ס הנה הוא מברר חלק א' ומחברו מבחי' כתר דב"ן אל הכתר דכתר דמ"ה ואח"כ מברר עוד חלק א' מן החכמה דכתר דשם ב"ן ומחברו עם החכמה שבכתר דמ"ה וכן כולם עד שיברור חלק העשירי משם ב"ן ומחברו עם המלכות דכתר דמ"ה ואז יושלם בחי' פרצוף ע"י והספק שיש בזה הוא לידע איזה חלקים הוא מברר ומחברם ברישא דיליה ואיזה חלקים מברר ומחברם בגופה והנה כבר הוא פשוט אצלינו כי בחי' הכתר דעתיק נעשה מן הכתר דכתר דמ"ה ומן בירור ה"ר דכתר ב"ן ואין כאן עוד שום בירור אחר אלא זה אבל הספק הוא מה שנבאר עתה והוא כי יש כאן ב' בחי' ובבחי' האחת יש בה ב' ספיקות ובבחי' ב' יש בה ספק א' הבחי' הא' אם נאמר שאור המקיף דשם ב"ן לסבת רוב גדלותו לא הוצרך לו שיתקנהו שם דמ"ה כי אור מקיף גדול ומעולה מן הפנימי כנודע ולכן הוא נשאר למעלה בשרשו ולא יצא להתחבר עם שם מ"ה כנודע אלא הפנימי דב"ן בלבד הוא שהוצרך לחזור ולצאת לתיקון. והוא אשר נתחבר עם שם מ"ה והבחי' הב' הוא אם נאמר שאור המקיף ואו"פ של ב"ן הוצרכו לבא להתתקן ולהתחבר בשם מ"ה. והנה כפי הבחינה א' יש בה ב' ספיקות אלו והם אם נאמר שכיון שלא בא רק הפנימי דב"ן לבד גם משם מ"ה לא בא רק הפנימי ואז הפנימי דב"ן אשר שרשו הוא נקודות דס"ג כנ"ל נעשה בחי' מקיף של או"פ דמ"ה כי לעולם שם ס"ג גדול משם מ"ה בבחי' א' כנ"ל. ונמצא כי שם ב"ן הפנימי נעשה מקיף אל פנימי דמ"ה ואם הענין כך נמצא שיש עתה או"מ א' ואו"פ א' לבד. והוא כי הכתר דכתר דמ"ה נעשה או"פ בכתר דעתיק ואו"פ של ה"ר דכתר דב"ן נעשה אליו או"מ. או אם נאמר באופן אחר והוא שמשם ב"ן ודאי לא הוצרך לבא רק הפנימי לבד אבל שם מ"ה בא או"מ ואו"פ ואז נעשה הפנימי דב"ן ג"כ בחי' מקיף. ונמצא ב' מקיפים א' דמ"ה וא' דב"ן ופנימי א' לבד דמ"ה. הבחי' הב' אם נאמר כי משם ב"ן באו שניהם או"מ ואו"פ וכן משם מ"ה באו שניהם או"מ ואו"פ ונמצאו ב' מקיפים דמ"ה וב"ן וב' פנימים דמ"ה וב"ן והרי נתבארו הספקות שיש בכתר דכתר דעתיק ואיך אין הספיקות בו רק באורות לבד. עוד יש ספיקות בחו"ב דעתיק והספיקות האלו תלויין כפי הספיקות שיש למעלה בכתר דעתיק אלא שכאן יש ספק בין בענין האורות ובין בענין הכלים והענין הוא כי גם כאן נודע לנו שיש בהם חו"ב של כתר דמ"ה ואמנם בבחי' דב"ן ג"כ נודע לנו כי לקח העתיק ג' ראשונות דחכמה דב"ן וד"ר דבינה דב"ן ופשוט הוא כי אפי' בחי' הכתרים שיש בחו"ב דב"ן א"א שיעלו בכתר דעתיק כלל כי הרי כתבנו לעיל שלא נעשה הכתר דעתיק אלא מכתר דכתר דמ"ה ומה"ר דכתר דב"ן. והטעם כי הרי כל בחי' עתיק כולו מראשו ועד רגליו הכל נקרא בחי' כתר בערך חו"ב וא"כ איך הכתרים של חו"ב יעלו בכתר שבו א"כ מוכרח הוא ופשוט שאין עולין בכתר דעתיק אלא ודאי שהם משם ולמטה. ובזה הוא הספק אם ב' הכתרים של חו"ב דב"ן עולין בחו"ב דעתיק או נאמר שאע"פ שהם כתרים עכ"ז הם בחי' חו"ב הגרועים מבחי' עתיק וא"כ איך יעלו בחו"ב שלו וא"כ לא עלו רק בגופא דיליה לבד וספק הזה בין בבחי' הכלים בין בבחי' האורות ויש בב' בחי' אלו כמה פרטי שאלות כמ"ש למטה בע"ה. אמנם בחו"ב דחכמה דב"ן ובחו"ב וחסד דבינה דב"ן באלו פשוט הוא שאינן יכולים לעלות למעלה ברישא דעתיק בחו"ב דיליה ודאי הוא שנשארו בגופיה דיליה. עוד יש ספק בענין ז"ת דעתיק אשר הוא פשוט שלקחו להם ז"ת דכתר דמ"ה והספיקות הוא אם לוקח משם ב"ן בחי' ז' כתרים שיש בז"ת דב"ן או לאו כי שאר הבחי' שלהם אפי' חו"ב שבהם פשוט הוא כיון שכל כללות הז' מלכים התחתונים דב"ן אינם רק בחי' גופא כנודע. א"כ נמנע הוא מלעלות אפילו בגופא דעתיק אבל הספק בז' הכתרים שבז"ת דב"ן אם נאמר שכיון שהם בחי' הכתרים יוכלו לעלות בגופא דעתיק ולהתחבר ג"כ עם חו"ב דחכמה דב"ן ועם חו"ב וחסד דבינה דב"ן אשר אלו נשארו בגופא דעתיק בודאי כנ"ל. או אם נאמר שז' כתרים אלו לא יעלו כלל בעתיק אפילו בגופיה דיליה כלל ואלו הספיקות הם הן באורות הן בכלים ע"ד הנ"ל. והבן וראה עתה טעם אל כל הנ"ל והוא כי בשם מ"ה כיון שלוקח העתיק ממנו כל ספירת הכתר שלימה (נ"א של שם מ"ה) אשר יש בה י"ס כנודע. לכן הספיק לו לדוכרא דיליה. אמנם הנוקבא דיליה הנעשה משם ב"ן ואינו לוקח משם ב"ן רק חצי הספי' דכתר דב"ן שהם ה"ר שבה לבד א"כ מוכרח הוא שיקח ממקומות אחרים לתשלום תמורות ה"ת שחסרו בו מכתר דב"ן ולכן יקח ג"ר דחכמה דב"ן וד"ר דבינה דב"ן והז' כתרים דז"ת דב"ן וכל אלו הלואי יספיקו לשיעור תמורה ה"ת דכתר דב"ן שחסר ממנו כנ"ל וכל הספיקות (אחרונים) יהיו בענין בחי' ב"ן שהם ה"ר כתר דב"ן וג"ר דחכמה דב"ן וד"ר דבינה דב"ן והכתר שבכל אחד מז"ת דב"ן ובאלו הבחי' הם הספיקות איך יתחלקו במציאות י"ס נוקבא דעתיק והמשכיל יבין כי עצמו מספר הבחי' של החלוקים שאפשר להיות בזה:

מתוך: עץ חיים/שער יב/פרק ד (עריכה)

פרק ד עריכה

ואחר שבארנו הספיקות דרך כללות צריך שנבאר דרך פרטי ותחלה צריך שתדע כי הספיקות הנופלין בענין של האורות הוא אם יש או"פ או או"מ ואם יש אור דאחור או אור דפנים והספיקות הנופלין בענין הכלים הוא אם יש בחי' אחור לבד או בחי' פנים לבד או שניהן יחד גם צריך שתדע כי בחי' הכלים תלוין כפי בחי' האורות כי אם האורות רבים גם הכלים צריכין שיהיו גדולים כי כל עיקר התיקון הוא גדלות הכלי והעשותו בבחי' פרצוף כדי שיתמעט האור ויתרחב הכלי ויכול לסובלו. והנה מבחי' ב"ן לא לקח עתיק כלים רק מה"ר דכתר דב"ן וזה ודאי לא יספיקו להיותן כלים לי"ס שבו ולכן כמו שלקח אורות אחרים משאר ספי' שם ב"ן כך צריך שיקח כלים משאר ספי' של ב"ן. גם צריך שתדע הקדמה א' והוא כי א"א להיו' בחי' הכלים אלא ע"י הכאת האור מקיף באו"פ ומשם נעשה בחי' כלי מתולדת הכאה ההיא וזכור זה. ונתחיל לבאר הספיקות שיש בג"ר הנקרא רישא דעתיק הנה כבר נתבאר שהספיקות נתחלקו בשני בחי' הבחי' א' הוא אם לא בא רק או"פ לבד של שם ב"ן ונעשה או"מ אל אור פנימי דמ"ה והנה בבחי' זו יש ב' חלוקות אם נאמר שאו"פ דכתר דב"ן הוא לבדו נעשה מקיף אל כח"ב שבכתר דמ"ה אשר הוא פנימי ואם כך הוא ודאי שמספיקין אורות אלו לכל הראש דעתיק כי אע"פ שכבר (נ"א כי כבר) יש בו כח"ב דכתר דמ"ה בראש הזה עכ"ז (נ"א ובזה) יספיק לו כי הרי בחי' מקיף שלו אינו אלא בחי' פנימית הכתר דב"ן כנ"ל וא"כ (כדי שלא יהיה) לא היה (נ"א לא יהיה) או"פ גדול מן האור המקיף וכפי זה לא הוצרכו ב' האורות של הב' הכתרים דחו"ב דב"ן לעלות בכאן אבל בחי' האחוריים של הכלים שלהם הם עלו בחו"ב דכתר דמ"ה לפי שאין כאן בחו"ב דמ"ה שום כלי כלל שכאשר לא יש או"פ ואו"מ להכות זה בזה אינו נולד ומתהווה בחי' כלי כלל וכאן אע"פ שיש בחי' מקיף דב"ן ופנימי דמ"ה עכ"ז מקיף הזה אינו בחי' או"מ אלא או"פ שנעשה מקיף לפנימי דמ"ה ואינו יכול להוציא כלי ממ"ה ולכן הוצרכו לעלות אותן האחוריים של כלי הכתר דחו"ב דב"ן אבל האורות שלהם לא עלו לטעם הנ"ל. והנה הסימן של ספק זה הוא אא"ג פי' א' מקיף וא' או"פ וג' כלים שהם כלי דכתר דב"ן וב' כלים של חו"ב דב"ן. ספק הב' והוא אם נאמר שג"כ היה מקיף דמ"ה ונמצא עתה שיש או"פ א' דמ"ה וב' מקיפים א' הוא מקיף דמ"ה עוד אור פנימי דב"ן אשר נעשה מקיף אל מקיף דמ"ה וכפי זה צריך שישתווה או"פ עם או"מ והוא שיעלו ב' אורות של ב' כתרים דחו"ב דב"ן למעלה בחו"ב דעתיק וזה אינו אלא האורות של בחי' אחוריים לבד ועי"ז יהיה או"פ מרובה ג"כ כמו מקיף וכן בחי' אחוריים של הכלים של ב' האורות הנ"ל בב' הכתרים דחו"ב דב"ן יעלו עם חלק האורות שלהם שגם הם בבחי' אחוריים וסי' של ספק זה הוא בג"ד פי' ב' מקיפים וג' פנימים וד' כלים שהם כלי דה"ר דכתר דב"ן וכלי כתר דמ"ה לפי שכבר יש למ"ה או"מ ואו"פ אשר על ידו מתייליד הכלי הנ"ל וב' כלים דאחוריים כנ"ל. וצריך לידע ענין א' והוא כי באלו הספיקות הנ"ל יש ג' בחי' בעניין עליית אורות חו"ב דב"ן בעתיק כנ"ל. הא' הוא אם עלו האורות של בחי' פנים לבד והנה אז הם מתערבים עם חו"ב דכתר דמ"ה עצמו כיון שגם הם בחי' פנים אמנם אם אינן עולין רק בחי' אחוריים שלהם אז א"א שיתערבו עם חו"ב דכתר דמ"ה עצמו כיון שאינם בחי' פנים אמנם האורות דמ"ה יהיו בחי' פנים ואלו האחוריים העולין יהיו בחי' אחוריים אל הפנים הנ"ל דמ"ה ואם הוא בחי' ג' שעולין שניהן בבחי' הפנים (נ"א הפנימים) ובבחי' האחוריים ואז הפנים מתערבים עם אורות דמ"ה ואחוריים נשארים בבחי' אחור להם אבל בחי' הכתר דב"ן ודאי הוא שמתערב עם כתר דמ"ה והנה ג' בחי' אלו הנ"ל כבר נתבאר א' מהם בזה הספק הב'. וב' בחי' האחרונים יתבאר בשאר הספיקות הבחי' הב' יש בה ג' ספיקות והוא אם נאמר שבאו או"פ ואו"מ שניהן דב"ן ג"כ ואלו הן ג' ספיקות א' אם נאמר שיש ב' אורות מקיפים א' דמ"ה וא' דב"ן וב' או"פ א' דמ"ה וא' דב"ן וכפ"ז אינו צריך שיעלו האורות של ב' כתרים דחו"ב דב"ן שהרי האורות פנימים הם כ"כ רבים כמו המקיפים אמנם בחי' כלים הוא שצריך שיעלו והטעם לפי שאין כח בכלי דמ"ה לקבל או"פ דס"ג כי אם יהיה כל אור ואור בכלי שלו ניחא אבל עתה הכלי דמ"ה מקבל אור דמ"ה ואור דב"ן וכן הכלי דב"ן מקבל שניהן ואין יכולת בכלי של מ"ה לקבל או"פ של ב"ן שהוא ס"ג ולכך צריך שיתגדל הכלי זה ע"י הכלים של כתרים של חו"ב דב"ן וא"כ צריך שכל בחי' כלים דפנים דאחור יעלו למעלה אבל האורות שלהם ישארו (נ"א נשארו) למטה בגופא דעתיק כי אין צורך בהם לעלות שם בראשו כנ"ל וסי' הוא בב"ו פי' ב' אורות מקיפים וב' פנימים וו' כלים שהם כלים דב"ן ודמ"ה וב' פנים וב' אחוריים דב' כלים דב' כתרים דחו"ב דב"ן. הספק הב' הוא סי' בד"ד פי' כי אולי לא הוצרך שיעלו למעלה רק הפנים של הכלים דב' הכתרים דחו"ב דב"ן והסימן בד"ד פי' ב' מקיפים ד' פנימים א' דמ"ה וא' דב"ן וב' או"פ דב' כתרים דחו"ב דב"ן וד' כלים ב' דמ"ה ודב"ן וב' בחי' הפנים של הכלים דב' כתרים (דחו"ב) הנ"ל. וא"ת למה למעלה בספק א' [כפי] שאמרנו שעלו (נ"א שאולי) הכלים של פנים ואחוריים ואמרנו (נ"א אמרנו) שלא עלו האורות שלהם כלל וכאן אמרו שעלו (נ"א וכאן בספק הב' שאמרנו שאולי עלו) הפנים של הכלים ואמרנו שגם האורות שלהם דפנים עלו עמהן. והענין כי בספק א' כיון שעלו בחי' הפנים ואחוריים של הכלים אי אפשר שיעלו האורות מחציתן למעלה וישארו מחציתן למטה כי הנה לעלות כולם אין כח בכלי דרישא דעתיק לסבול בו כ"כ אורות ולכן לא עלה שום אור אמנם כאשר עולים הפנים של הכלים לבד כנזכר בספק זה אז אפשר שיעלו אורותיהם עמהם ויוכל הראש דעתיק לסובלם כי מועטים הם וכעד"ז בספק הג' שנכתוב עתה והוא אם עלו האחוריים של הכלים אפשר שגם אורותיהן עלו עמהן כי מועטים הם משא"כ אם עלו הפנים והאחור של הכלים שאז אם יעלו כל אורותיהן עמהם יחד לא יוכל הראש לסובלם ואם נאמר שיעלו מחציתן ג"כ אי אפשר כנודע ולכן נשארו כולם למטה. ספק הג' הוא ג"כ שסימנו בד"ד והוא ע"ד הנ"ל אלא שיש שינוי אחר והוא במקום שנסתפק לנו בספק הב' הנ"ל אם עלו הפני של הכלים דב' הכתרים דחו"ב דב"ן הנה עתה נסתפק לנו אם לא עלו אלא האחוריים לבד כלים שלהם ואורות כנ"ל והנה הרי נתבאר כל הספקות. ועתה צריך שנבאר מ"ש למעלה והוא כי כאשר אנו מסתפקים ואומרים שאפשר שעלו בחי' האחוריים דב' כתרים דחו"ב דב"ן אל תטעה לומר כי בחי' הפנים שלהם נשארו למטה בגופא דעתיק כי דבר זה א"א שהאחוריים יעלו למעלה ברישא והפנים שהם יותר מעולים יהיו למטה בגופא. ואמנם צ"ל שבחי' הפנים נשארו במקומם שהוא באו"א לצורך עצמן וא"ת עדיין קשה הדבר לומר שהאחוריים יעלו ברישא דעתיק ופנים באו"א הלא או"א גרועים מגופא דעתיק וי"ל לזה תשובה ובכללה יתורץ תמיהות אחרות שיש כאן בספיקות האלו הנה נת"ל כי יש בחי' שהפנים מעולים מהאחוריים ויש בחי' שהאחוריים מעולים מן הפנים כי בערך שאור הפנים הוא המחברם לחזור פב"פ נמצא כי אור הפנים גדול ובערך שהאור של האחוריים הם בונין כל פרצוף העיקרי אבל אור הפנים אינו רק להחזירו פב"פ לכן אור האחוריים גדול מאור הפנים והנה כיון שיש ב' בחי' אלו נכריע ונאמר כי ודאי הוא כאשר אלו ב' בחי' פנים ואחוריים באים ביחד אז ודאי שאור הפנים מעולה לפי שהוא בא בסוד תוספת על היות לו כבר אור האחור וזה נתרבה ונתוסף עליו ומחזירם פב"פ ולכן אמרנו בספק ב' שאפשר לומר שאור הפנים עלו למעלה בראש ואור האחוריים נשאר למטה בגופא דיליה אבל בספק הג' שלא בא בעתיק רק בחי' האחור לבד אז אין לומר שגם בחי' הפנים יבואו ויהיו למטה בגופא דעתיק דא"כ (נ"א יאיר בגופא דעתיק א"כ) הרי הם מחוברים ואיך יהיו הפנים למטה והאחור למעלה לכן נשאר הפנים באו"א ואור האחור יעלה בעתיק שכיון שאינן מחוברים יחד בפרצוף א' ודאי הוא שאור האחור גדול מאור הפנים כי אם אור הפנים לא נתוסף על האחור אלא שיהיה לבדו הנה גרוע וקטן מאור האחור לכן נשאר לאו"א:

מ"ק ולי הכותב נשאר לי ספק והוא שכבר למדנו שמן הכתר של ס"ג אינו לוקח העתיק רק ה"ר כנ"ל ולי יש ספק אם נאמר שכולם נתערבו עם כתר שבכתר דמ"ה לבדו או אם נאמר שאלו הה' אורות כיון שהם בחי' פרצוף אחד אח"כ גדלו ונכפלו ונעשו פרצוף אחד מי"ס ואז היו הי' ספירות אלו נגד י"ס דכתר של מ"ה ע"כ:

מתוך: עץ חיים/שער יב/פרק ה (עריכה)

פרק ה עריכה

והרי נתבאר הספיקות שיש ברישא דעתיק ועתה נבאר בחי' ז' כתרים של ז"ת שהם מלכים שמתו ואמרנו לעיל שאפשר שעלו בעתיק ואמנם בחי' גופא דעתיק כפי מה שיהיו הספיקות בענין רישא דעתיק ימשך ממנו מה שנשאר למטה בגופא דיליה מבחי' חו"ב דב"ן כי כפי מה שעלו ברישא דעתיק עד"ז יודע [נ"א יוודע] מה שנשאר למטה בגופא דיליה מבחי' חו"ב דב"ן אמנם מבחי' הכתרים דז"ת דב"ן צריך לבארם עתה כל הספיקות הנופלת בהם והנה כפי הבחי' הא' וספק א' שסימנו אא"ג הנה אז נשארו (האורות דאחור דחו"ב דב"ן) למטה בגופא דעתיק שהם ז"ת ואור הפנים נשאר באו"א וזה מקומם בהסתלקותם שם כי אור האחור דכתר דחכמה דב"ן הוא בחסד דעתיק ומשם מאיר אל הג' אמצעית שהם חג"ת שבו ואור האחור דכתר דבינה דב"ן הוא בנצח דעתיק ומשם מאיר אל ג"ת שהם נה"י שבו. ואמנם דע כי אע"פ שהכלים שלהם עלו למעלה ברישא דעתיק כנ"ל הנה אלו האורות שלהם ממשיכין ומשלחין הארה אל הכלי ממטה למעלה להאיר להם והנה אלו הכתרים של ז"ת דב"ן הם מתחלקים בז"ת דעתיק הא' בחסד שבו והב' בגבורה שבו וכן בכולם עד"ז עד הז' שהוא במלכות שבו ולא נתחלקו על סדר חילוק חו"ב דב"ן להיות ג"ר שבהם עם חכמה דב"ן בחסד דעתיק וד"ת שלהם עם בינה דב"ן בנצח דעתיק והטעם הוא לפי שהאורות דכתרים חו"ב דב"ן הם מאירים מלמטה למעלה בכלים שלה שעלו ברישא דעתיק כנ"ל ואם אלו השבעה כתרים יהיו מחולקים ג"כ ע"ד כתרים חו"ב דב"ן כנ"ל יעלה גם אור שלהם למעלה ויהיו חסירי אור למטה במקומם ולכן נפרדו ע"ד הנ"ל. ודע כי ז' כתרים אלו כ"א מאיר לחבירו הקטן ממנו ובדרך הקוין כיצד החסד מאיר אל הנצח וגבורה מאיר אל ההוד וכעד"ז השאר. וכפי הספק הב' שסימנו בג"ד הנה אז עלו האורות דאחור דכתרים דחו"ב דב"ן למעלה ברישא דעתיק ועכ"ז המה מאירין מלמעלה (ממנו) למטה בדרך קוין בגופא דעתיק והנה הז' כתרים של הז"ת הם מתחלקים בז"ת דעתיק ע"ד הנ"ל. והם מאירין זה בזה דרך קוין כנ"ל. והנה למעלה בספק אא"ג שהאורו' דחו"ב דב"ן היו למטה ומשם היו מאירין למעלה בכלים שלהם לכן היה בהם כח להאיר בז' כתרים ולתת בהם כח שיאירו זה בזה דרך קוין כנ"ל. אמנם להיות שכוונתן להאיר למעלה לכן לא היה בהם כח לקבץ את הז' כתרים במקומם שלהם בחסד ובנצח כנ"ל וכאן בספק בג"ד אשר האורות למעלה לכן אין בהם כח לקבץ ז' כתרים בחסד ובנצח. ואמנם לפי שהאורות הנ"ל אע"פ שעומדין למעלה עכ"ז משלחין הארתן למטה לכן הן מאירין בז' כתרים ונותנין בהם כח שיאירו זה בזה בדרך קוין כנ"ל. והבחי' הב' כפי הספק הא' שסימנו בב"ו הנה אז האורות דכתרים דחו"ב דב"ן נשארו למטה בגופא דעתיק בחי' פנים ובחי' אחור ומתחלקים ע"ד הנ"ל כתר חכמה בחסד דעתיק וכתר ובינה בנצח דעתיק ועתה אינן צריכין להאיר ממטה למעלה בכלים שלהן אשר עלו ברישא דעתיק לפי שכבר יש למעלה ב' אורות פנימים ומספיק להם וכיון שכן הוא יש להם הארה גדולה וכח גדול להאיר בז' הכתרים ולקבצם עמהם ג"ר בחסד דעתיק וד"ת בנצח דעתיק והם מאירין ע"ד כתרי חו"ב עצמן אשר שם והוא כי הג' שבחסד מאירין בג' אמצעים והד' שבנצח הם מאירין בד"ת וכפי הספק הב' שסימנו בד"ד שאז האורות שלהם דחו"ב דב"ן דפנים עלו ברישא דעתיק והאורות שלהם דאחור נשארו למטה בגופא דעתיק אור כתר החכמה בחסד ואור כתר הבינה בנצח כנ"ל ואז אור הפנים שעלו בראש עתיק הנה הוא מתפשט דרך קוין עד למטה באופן זה כיצד חכמה מתפשט בדרך קו ימין ומאיר דרך הקו בבחי' התפשטות עצמה ממש ואינה הארה בעלמא ממקומה לבד עד"ז ג"כ מתפשט הבינה דרך הקו השמאל והכתר דס"ג ומ"ה מתפשט דרך קו האמצעי. וכפי זה נמצא ג' ספיקות בז' כתרים הא' הוא אם נאמר שהם עומדין כל אחד ואחד במקומו בז"ת דעתיק או אם עומדין הג' שבהם בחסד דעתיק והד' אחרונות בנצח דעתיק על דרך שעומדין כך האורות של האחוריים דחו"ב דב"ן או אם נאמר כיון שמתפשט אור הפנים שלהם ממש למטה כנ"ל א"כ אין צריכין להתחבר עם האחוריים ולכן כל אחד עומד במקומו כנ"ל. וגם יש ספק כיון שאור הפנים העליונים מתפשטין עד למטה דרך קוין א"כ גם הם מאירין דרך קוין זה לזה או אם נאמר שהם מאירין זה לזה שלא בדרך קוין אלא זה למי שעומד למטה ממנו והדברים הם בספק. וכפי הספק הג' שסימנו ג"כ בד"ד אשר אז האורות של האחור דחו"ב עלו למעלה בראש דעתיק אך אורות הפנים הם למטה באו"א כנ"ל ואמנם האורות האחור אע"פ שעלו למעלה עכ"ז ממקומם הם מאירין למטה בז"ת שלא בדרך קוין ע"ד הנ"ל אלא חכמה מאירה ממקומה בג' אמצעית ובינה מאירה ממקומה בד"ת והנה עתה יש ב' הפסדות א' הוא שהאורות אינם למטה ועוד שאפי' הם למעלה אינם מאירין בדרך קוין וע"כ אין הארה וכח גדול אל הז' כתרים ולכן אינן מתקבצין ע"ד הנ"ל בחסד ובנצח דעתיק ועוד שאינן מאירין דרך קוין רק זע"ז וזכור בחי' הארה דרך קוין מה עניינו ונתבאר פירושו לעיל בבחי' ב' בספק ב'.

והנה נתבאר כל הספיקות ששמעתי מפי מורי זלה"ה ועוד יש ספיקות לאיץ קץ ותכלית ואין חקר ולא זכיתי אלהים גם כפי אלו ספיקות אשר בעתיק יפלו ג"כ כפי אלו בשאר סדר אצילות והמשל בזה אם או"א לוקחים אור פנים דחו"ב דב"ן או לא. כלל העולה מכל זה שלסיבת כל אלו הספיקות נקרא עתיק יומין רישא דלא אתיידע כי אין נודע מה בחי' יש בו והנה ישעי' הנביא ע"ה נסתפק גם הוא באלו הספיקות ואליהם רמז והשביע בצחצחות נפשך ודרשו בזוהר פ' ויחי צח חד צחות תרין וביאורו הוא כי היה הדבר ספק אליו אם יש בעתיק צח א' או ב' צחות כנודע כי בחי' הצחצחות הם בעתיק וזכור הקדמה זו. והנה יש ספק אם לקח צח א' או ב' צחות והענין הוא כי כבר בארנו שעתיק מורכב מב' בחי' שהם מ"ה וב"ן שהם גימטריא צ"ח עם הכולל והיה אפשר לומר שאין ברישא דעתיק רק כתר דב"ן וכתר דמ"ה והרי צח א' או אם נאמר שג"כ עולין חו"ב דב"ן והם מתחברים עם חו"ב דכתר דמ"ה והרי צח א' והם ב' צחין ובענין א"א ואו"א יתבאר ענין עתיק יותר:

מ"ק:

אודיעך כי כבר ביארנו שעולים האורות דאו"א ברישא דעתיק ומתחברים עם חו"ב דמ"ה עצמו ואם לא עלו רק אחור אין מתערבין רק של מ"ה נעשו פנימי ושל או"א חיצון ואחור גם כן וכשעולים שניהם פנימי ואחוריים למעלה אז הפנים מתערבים ואחוריים נעשו חיצונים אך הכתר דס"ג וכתר דמ"ה מתערבים תמיד. ע"כ ההגה"ה: