עץ חיים/שער ט (הכל)
מתוך: עץ חיים/שער ט/פרק א (עריכה)
פרק א
עריכהונחזור אל הכוונה ונאמר כי הלא או"א היו מתחלה פב"פ לפי שנעשה להם מוחין מהכתר כנ"ל אמנם מ"ן שלהם הגורם להם העמדה וקיום הבחי' דפב"פ היו מציאת ז' מלכים אלו אשר היו במעי בינה ואלו היו מ"ן דילה כי כן הוא תמיד שהבנים הם מ"ן דאמא ובעוד שאלו הז' מלכי' היו תוך הבינה היו מעלין מ"ן וגורמין זווג לאו"א ונמשכו להם מוחין והוחזרו או"א פב"פ ונזדווגו יחד כדי להוציא ז' מלכים אלו. ובעת צאת המלכים אלו אם לא מתו אלא שהיו קיימים היו מעמידין לאו"א פב"פ אפי' שיצאו למטה והיו מועילין למ"ן שלהם אמנם יען שנשברו ומתו לכן גם או"א האחוריים שלהם המעמדת אותם פב"פ ירדו למטה ואז חזרו להם אב"א כי כבר אין להם מי שיעלה להם מ"ן ומקיים חזרתן פב"פ והנה פשוט הוא שלא נגמרו אחוריים דאו"א לירד עד כלות שבירת ז' כלים שכל בחי' שבירת מלך א' היה גורם ירידת קצת מאחוריים דאו"א וזהו ביאור הענין. הנה כאשר נעריך מציאות הז' מלכים אלו בד' פרצופים של חו"ב יש"ס ותבונה כנ"ל נמצא כי עד שליש ספי' ת"ת שהוא המלך הד' אז נגמרו לירד אחוריים דאו"א עלאין וכאשר נשברו כל הז' מלכים אז ירדו גם אחוריים דיש"ס ותבונה. והנה הדעת הוא המלך הראשון שיצא ובו היו כלולים כל הז' כנ"ל והנה כבר ידעת כי עיקר העלאת מ"ן הם הכלים [נ"א הבנים] שנולדו כבר בעולם ולכן עיקר העלאת מ"ן עד עתה היה ע"י הדעת אשר כבר יצא לעולם בראשונה כי [נ"א כי בראשונה] כבר ביארנו שלא הוצרכו תחלה מ"ן לאו"א רק סליק ברעותא לבד ומ"ש שאלו הז' מלכים היו מ"ן אין הכוונה לומר שהם המשיכו חו"ג כי כבר נמשכו בתחילה. וראי' לזה שהרי החזירו או"א פב"פ ואח"כ נתן חכמה בבינה ז' מלכים אלו כמ"ש א"כ א"א לומר שהיו מ"ן אל הבינה אמנם הכוונה שהם היו מעמידין אותם בבחי' פב"פ לאו"א ע"י העלאת מ"ן שלהם אחרי שהיו כבר בבינה ואז היו ממשיכין עוד החו"ג כבתחלה. ונחזור אל הענין כי הנה אחר שיצא אור הדעת ונכנס בכלי שלו העלה מ"ן והמשיך חו"ג באו"א כי הלא הדעת הוא כלול מחו"ג. ועוד כי הלא הז' מלכים היו אז כלולים בו ולכן היה בו כח להוריד חו"ג כנ"ל. ואמנם לפי שאין שאר המלכים מעלין מ"ן לפי שעדיין היציאה לא היתה להם אלא אל הדעת לכן א"א להוריד מוחין שלמים רק ע"י זו"ן ביחד ולכן מה שהוריד הדעת היה בחי' חו"ג בראש דאו"א עלאין במקום הדעת שלהם הדומה אליו כמוהו וכאשר נשבר כלי המלך זה הנקרא דעת אז גם הדעת דאו"א עלאין ירד למטה במקום הגוף דאו"א אבל כלי המלך הזה הנקרא דעת אחר שנשבר ירד לעולם הבריאה כמ"ש בע"ה. ושאר הששה (נ"א הז') אורות שהיו עמו נכנסו בכלי המלך הנקרא חסד ואז עדיין או"א עלאין היו פב"פ כי אינן חוזרין אב"א עד שיגמור הכל לירד כי הם דבוקים פב"פ וצריך שיגמור להסיר התדבקות הזה לגמרי ואח"כ יחזרו אב"א אבל כל זמן שעדיין נשארו קצת דבקות בהם אינם חוזרין אב"א ולהלן בע"ה נבאר ענין הדבקות גמור דאו"א בהיותן פב"פ מה ענינו. והנה כשירדו ה"ח וה"ג מרישא דאו"א עלאין עד למטה בגופא (בין התרין כתפין) בהכרח הוא שגרם חסרון האור אע"פ שלא חזרו לגמרי אב"א והנה ענין (נ"א עדיין) חסרון הזה הוא חסרון הסתכלות עיני או"א זה בזה וכאשר מלך הב' שהוא חסד המשיך הה"ח שיתפשטו בגופא דאבא כנודע וכשמת ירד הוא בבריאה, והה' אורות ירדו בגבורה במלך הג' ואז נפלו האחוריי' דאבא הנעשין ע"י התפשטו' ה"ח כנ"ל ועתה נפלו כולם והחסדים ירדו ביסוד דאבא ואז אבא החזיר אחוריו אל פני הבינה אשר בחי' זו נקרא אחור בפנים כי פני הבינה נוכח אחורי החכמה עומדין. וא"ת הרי פרצוף אבא אינו נגמר (לירד) עד שליש הת"ת כנ"ל וי"ל כי אותו שליש של ת"ת הוא אל אבא בערך היסוד והוא דוגמת ז"א עם המוח' שלו שמצד הבינה וכל דרוש זה צריך שתבינהו ע"ד הדרוש ההוא והכל בציור א' ואז תבינהו. והנה היסוד כולו הוא בחי' פנים ואין לו אחוריים שירדו ממנו לפי שכל היסוד של זכר נכנס תוך היסוד של נקבה וכולו הוא בחי' פנים משא"כ בשאר הגוף שיש בו בחי' אחוריים החוזרים (נ"א פנים הנחזרי') נגד פני הנקבה אבל אחוריו אינם דבוקים עמה ולכן סיום האחוריי' דאבא הם נגמרים לירד טרם היות פגם וגרעון ביסוד דאבא. ואח"כ מלך מלך הג' שהוא גבורה והמשיך התפשטות הה"ג באמא עלאה (בגופא) וכשמת ירד לבריאה, והד' מלכים (אורות) ירדו בכלי הד' שהוא הת"ת ואז נפל התפשטות הגבורות ביסוד דאמא (נ"א ה"ג דאמא עלאה שהיו בגופה) ונפלו גם האחוריים שלה למטה ואז ג"כ אמא החזירה אחוריה והיה אחור דאמא באחור דאבא. ואח"כ מלך המלך הד' והוא ת"ת ובהגיע אור אל שליש עליון שלו שהוא עד החזה אז המשיך בחי' כללות ה"ח ביסוד אבא וה"ג ביסוד אמא כנודע כי לכן היסוד נקרא כל שכולל ה"ח וה"ג וכבר בארנו זה הציור כי דעת כולל רישא דאו"א והחסד הוא גופא דאבא וגבורה הוא גופא דאמא ושליש ת"ת עליון הוא היסוד דאו"א. והנה כאשר הגיע האור לב"ש תחתונים דת"ת אז (נגמרו כל אחורי או"א עילאין לירד והמשיך החו"ג ברישייהו דיש"ס ותבונה כי שם הוא מקום ראשם יחד וכשמת, ירדו ג' מלכים בכלי הה' שהוא נצח) ואז ירדו החסדים מרישא דיש"ס וגבורות מרישא דתבונה עד למטה בגופא דילהון וגם ישסו"ת נגרע מהם הבחי' דהסתכלות עיניהן זה בזה ע"ד הנ"ל באו"א עלאין. ואח"כ מלך הנצח והמשיך ה"ח בגופא דיש"ס וכשמת, ירדו שאר מלכים בהוד וירדו האחוריים דיש"ס והחזיר אחוריו נגד פני תבונה. אח"כ מלך ההוד והמשיך הה"ג בגופא דתבונה וכשמת, ירדו ב' מלכים ביסוד ואז הכלים דנ"ה ירדו אל הבריאה כי שניהן מלך א' בלבד כנ"ל דתרוייהו אינן רק פלגי דגופא ואע"פ שמלכו זה אחר זה עכ"ז שניהן מלך א' בלבד נקרא ואז ירדו גם אחוריים דתבונה וחזרו יש"ס ותבונה אב"א. אח"כ מלך המלך ו' שהוא יסוד והמשיך כללות ה"ג ביסוד תבונה וכללות ה"ח ביסוד יש"ס וכשמת ירדו גם בחי' אלו. אח"כ מלך מלך הז' שהיא המלכות בכלי שלה היא לבדה ואז המשיכה כללות ה"ח במלכות דישראל סבא וכללות ה"ג במלכות תבונה כי גם המלכות יש לה כללות על דרך הנ"ל ביסוד כי (לכן) גם היא נקרא כלה כמו שהיסוד נקרא כל וכשמתה היא אז ירדו כללות ה"ח וה"ג ממלכות דיש"ס וממלכות דתבונה והכלי דמלכות ירד לבריאה גם עתה נגמרו כל אחוריים של ד' פרצופי' דאו"א ויש"ס ותבונה ליפול לגמרי. וא"ת למה באו"א לא נכנס בחשבון כללות החו"ג במלכות דאו"א עלאין ע"ד שנכנסו בחשבון המלכות דיש"ס ותבונה וי"ל כי נודע כי בשליש עליון דת"ת שם הוא בחי' העטרה שהוא בחי' המלכות והרי היה נכללת ביסוד אבל כאן היא יותר נגלית המלכות דתבונה ממלכות דבינה כי מלכות דתבונה היא ממש מלכות בערך כללות בינה ותבונה יחד בפרצוף א' אבל המלכות דבינה עלאה היא בחי' גופא של כללות והוא מקום החזה של ת"ת של כללות הפרצוף יחד דבינה ותבונה כנודע ואינה מלכות ממש:
מתוך: עץ חיים/שער ט/פרק ב (עריכה)
פרק ב
עריכהוהנה נתבאר מה שנפל מאבא ואמא גם בחי' היותן נחלקים לד' פרצופים כנ"ל. וגם נתבאר סדר יציאת ז' מלכים. ונמצא כי ירדו ז' המלכים (שהם זעיר ונוקבא) ועוד ד' אחוריים דאבא ואמא עלאין וישראל סבא ותפארת - סך הכל הם י"א בחינות שירדו. ומהם נתברר. ומהסיגים שלהם נעשה קליפות. והם י"א סמני הקטורת שהם י"א אורות שנשארו מאלו הי"א בחינות כנ"ל שירדו. ולא יכלו אורות אלו להתברר ונשארו נתונים תוך הקליפות כמבואר אצלינו בסוד פטום הקטורת.
והנה לא ירדו אחוריים דאבא עד שמת המלך הב' שהוא חסד. ולא ירדו אחוריים דאמא עד שמת המלך הג' שהוא גבורה; באופן כי במות הגבורה אז נשלמו אחורי אבא ואמא לירד. והענין הוא כי אע"פ שבמיתת החסד ירדו אחורי אבא -- עם כל זה אין אלו נקראים 'אחוריים' גמורים לפי שעדיין היתה הבינה בבחינת 'פנים' עמו, והיתה מאירה באחוריו. נמצא כי עדיין לא ירדו בעצם כל אחורי אבא. רק כשירדו גם אחורי אמא - אז ירדו שניהן לגמרי ואז היו אחור באחור כמו שיתבאר בע"ה באורך בדרוש פרצופי יעקב ולאה מהיכן יצאו ועי"ש. נמצא כי אין ירידת אחורי אבא ואמא נקרא ירידה לגמרי עד מות הגבורה שהוא מלך הג'.
אבל מיתת השבעה מלכים היא מיתה גמורה תכף מן העת הראשונה. כי הרי במות החסד נשברו כל בחינות לגמרי ונאמר בו מיתה ממש. נמצא כי מיתת המלכים מתחלה להקרא מן העת שמת מלך הראשון אבל ביטול האחורים דאבא ואמא אינו ביטול עד שמת המלך הג'. ובזה תבין סוד שם מ"ב שהוא אב"ג ית"ץ קר"ע שט"ן נג"ד יכ"ש בט"ר צת"ג חק"ב טנ"ע יג"ל פז"ק שק"ו צי"ת. כי כבר ידעת כי שם מ"ב הוא ביצירה, ויצירה הוא בחינת ז"א (כנודע שהוא סוד הז' המלכים). נמצא כי שם מ"ב זה מדבר בסוד המלכים.
ואם תסתכל תראה איך שם ע"ב הוא במוחין והוא נקרא טעמים והוא נקרא אצילות. אח"כ הטעמים של ס"ג הוא בבריאה, והנקודות שלו ביצירה והם סוד מלכים שמתו; כי הנקודות הם בחי' זו"ן שהם יצירה ועשיה (נ"א הוא בבחי' ז"א שהוא יצירה). אמנם כוונת מ"ב זה הוא להעלות כל הברורים משם אשר נשארו מזעיר ונוקבא ביצירה ועשיה (כי כל שם מ"ב הוא להעלות כנודע). אם כן ודאי הוא כי בשם זה נרמז מיתת המלכים ועל סדר מיתתן הוא סדר העלאתן ע"י בירור בכח שם זה. ולכן מיתת שבעה מלכים נרמז בשם הראשון זה וביטול אחוריים דאבא ואמא נרמז בשם הב'.
והענין כי מן האדרא זוטא נראה שלא ירדו רק הז' מלכים בלבד, וממדרשים אחרים בספר הזהר משמע כי גם באבא ואמא יש ביטול ופגם וכמעט אפי' בכתר. ואמנם הענין הוא כי ודאי שמכל י' נקודות נפלו מהם בחינות, ובכולם היה ביטול. רק זו"נ נפלו כולם - בין בבחינת היותן אחור באחור ובין בבחי' היותן פב"פ. והנה זו נקרא 'מיתה' כי הכל ירד לגמרי. אבל אבא ואמא - שלא ירד מהם רק בחינת אחוריים יקרא 'ביטול' ולא 'מיתה'. וכתר שלא נפלו ממנו רק בחינת נצח הוד יסוד שלו (שנכנסו בסוד מוחין דאבא ואמא כנזכר לעיל אשר אין בחינת זו נכנסה אפי' בערך אחוריים) - לכן לא נקרא 'ביטול' בכתר רק 'פגם' בעלמא.
עוד יש טעם אחר והוא כי אינו נקרא מיתה רק מי שהולך מעולם לעולם ונבדל מעולמו. ולכן שבעה מלכים שהיו באצילות וירדו אל הבריאה יקרא מיתה ממש כמ"ש באדרא קל"ה (ח"ג קלה, א) "לא תימא דמיתו אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה דהוי ביה קרי ביה מיתה כמו שכתוב וימת מלך מצרים". אמנם אחורי אבא ואמא - אע"פ שנפלו - לא ירדו בבריאה אלא נשארו בעולם האצילות עצמו. לכן להיותן שלא במקומן יקרא ביטול אבל לא יקרא מיתה.
ונבאר עתה שם מ"ב הנ"ל. והוא כי שם אבגית"ץ הוא בספירת חסד כנודע לפי שממנו מתחיל מיתת המלכים כנ"ל. לכן בשם זה נרמז מיתת שבעה מלכים. וזהו פי' אבגית"ץ כמו אבג"י ת"ץ. כי אבג"י גימ' י"ו, והם סוד ז' מלכים; כי י' הוא במלכות שהיא נקודה אחד לבד, והוא י' של אבג"י, ואותיות אב"ג הם ו' בגימטריה והם ו' קצוות דז"א. והרי הם ז' מלכים. וזהו סוד שאמרו רז"ל כי רשות הרבים רחבו י"ו אמה - כי הרי אלו הז' מלכים הם הנקראים 'רשות הרבים' בהיותן קודם התיקון. ואמנם אחר התיקון נקרא רה"י.
והנה הז' מלכים הנקרא אבג"י הלא הם נתצו ונשברו ומתו. וזהו סוד ת"ץ של אבגית"ץ. ויען שמן החסד התחיל מיתת המלכים כנ"ל לכן נרמזו בשם זה הראשון.
ויש מפרשים אבגית"ץ מלשון הגמרא "ההיא אבגא דבי רב". פי' השטן שהיה נמצא בבה"מ ההוא. ונמצא כי אב"ג (נ"א אבגית"ץ) הוא ממש ע"ד מ"ש לעיל באותיות שעטנ"ז ג"ץ שצירופי שט"ן ע"ז ג"ץ.
והנה השם ב' הוא קר"ע שט"ן הוא בגבורה שהוא המלך הב' אשר במיתתו נפלו אחורי דאמא גם כן. ולכן נרמז ביטול אחורי אבא ואמא בשם זה. וזהו ביאורו קר"ע ר"ל כי כאן לא היתה מיתה ונתיצה ממש כמו ז' מלכים רק קריעה ושבירה בעלמא ונשאר במקומה אבל בנתיצה היא הפלת אבן בכח ממקומה למקום אחר כנ"ל וע"י קריעה זו יצאה הקליפה הנקרא שטן. וזהו קר"ע שט"ן. והנה אבא ואמא בחי' פב"פ הוא הוי"ה דיודין באבא ואהי"ה דיודין באמא ושניהן גימטריא רג"ל[1] והוא גימ' זכור כי הזכירה בה מצד פנים. ובחי' אחור באחור הם אחוריים של ב' שמות הנ"ל שהם אחוריים דהוי"ה כזה יו"ד יו"ד ה"י יו"ד ה"י וי"ו יו"ד ה"י וי"ו ה"י באבא, ואחורי אמא כזה אל"ף אל"ף ה"י אל"ף ה"י יו"ד אל"ף ה"י יו"ד ה"י אשר שניהן גי' תשכ"ח כי השכחה מצד אחוריים. ואמנם קר"ע שט"ן גי' תשכח עם הכולל כמנין האחוריים לרמז על נפילת אחורי אבא ואמא. ונחזור לענין ראשון כי הנה כאשר עדיין לא מת שליש ת"ת עדיין לא נגמר ירידת ונפילת אחורי דאבא ואמא לגמרי וכאשר היו המלכים האלו נכנסים בכלי שלהם היו מגולין באור גדול אבל אחר שמת שליש עליון דת"ת אשר אז נפלו שם האחוריים דאבא ואמא הנה כאשר יצאו שם שאר האורות הנשארים כדי לכנוס בכלי שלהם היו מלובשים באלו האחוריים שנפלו ונשארו באצילות כנ"ל והיו יוצאין המלכים האחרונים מלובשים באחורי אבא ואמא וזה נשאר להם (נ"א ועד"ז נעשים) תמיד עד שיכלו כל הברורים לצאת עד לע"ל ב"ב וז"ס העלאת מ"ן אשר מעלין זו"נ אל אבא ואמא והוא מסוד אלו האחוריים דאבא ואמא שירדו שם למטה באצילות עצמו כנ"ל אשר לקחום הם. והנה נמצא שאלו האורות (שהמחזה) [שמהחזה] ולמטה באים מכוסים וכבר ידעת כי התעלמות האור וכיסויו הוא מציאות תיקונו כי עי"כ יש כח בכלי לסבול האור להיותו בא מלובש וא"כ לא יהי' שוין שבירת הכלים שמחזה ולמטה שהם ב"ש תתאין דת"ת ונה"י ומלכות אל שבירת הכלים של הדעת וח"ג ושליש עליון דת"ת כי ודאי יותר גדולה תהיה שבירת העליונים משבירת תחתונים. ולכן בבא התיקון ז"א בעת התיקון פרצופו בא להיפך כי מב"ש דת"ת ולמטה היו אורותיו והחסדים שבהם מגולין וזהו לפי שיש בהם יכולת לקבלם שלא ע"י מסך בינה לפי שלא היתה שבירתן גדולה אבל העליוני' שהם מרישא דז"א עד החזה באו בתיקון סתומים ומלובשים עתה תוך מסך בינה שהוא יסוד שלה כנודע. וזהו לפי שבתחלה היו מגולין והיתה שבירתן גדולה ואע"פ שגם שהנו"ה הם מכוסים וסתומי' עכ"ז הרי נתבאר במקומו כי החסדים המגולין מכים בהם ואורם יוצא לחוץ והנה במיתת ז"א עד שליש עליון דת"ת שלו כבר ירדו אחור אבא ואמא אבל אחורי יש"ס ותבונה לא נגמרו עד מיתת נוקבא דז"א ולכן האחוריי' דא"א לוקחם ז"א והאחוריי' דיש"ס ותבונה לוקחתם המלכות ומתלבשים האורות שלהם בהם דוגמת המוחין דז"א. ובזה תבין מ"ש כי כאשר הזו"ן הם שוין יחד פנים בפנים אז הנצח הוד יסוד דאבא ואמא הם מוחין לז"א והנה"י דיש"ס ותבונה הם מוחין ונכנסים ברישא דנוקבא גם תבין מ"ש שכשהיו פב"פ אז יוצאין ב' בחי' יעקב א' בז"א ואחד בנוקבא כי האחד שהוא ממוחין דז"א הוא מאבא ואמא והב' שהוא ממוחין דנוקבא הוא מישראל סבא ותבונה ואז הם שני המאורות הגדולים לא היא גדולה ממנו ולא הוא גדול ממנה ואינם צריכין זה לזה כלל אמנם האחוריים של אבא הם בצד ימין בחסד דז"א והאחוריים דאמא הם בצד שמאל בגבורה דז"א וזה הדרוש יצטרך במקומו ושם יתבאר בע"ה. והנה כאן במקום הזה הוא מקום ירידת ונפילת אחורי אבא ואמא שאמרנו לעיל שירדו באצילות עצמו כי אע"פ שהכלים דז"א נשברו עם כל זה האורות דז"א נשארו מלובשים באלו האחוריים דאבא ואמא עלאין כל קו החסד דז"א באחורי אבא וכל קו הגבורה מלובש באחוריים דאמא והבן הקדמה זו מאד. ונחזור לפרש פ' של וישלח בענין ואלה המלכים כי הנה נתבאר איך ירדו ד' אחוריים דאבא ואמא ויש"ס ותבונה ולכן תמצא כי באלו המלכים לא נזכר בכולם שמות אביהם רק בד' בלבד והם בלע יובב ובעל חנן והדד. גם תמצא שינוי אחר כי אפי' באלו ד' לא נזכר שם אביהם רק בעת המלוכה ולא בעת המיתה כמ"ש וימלוך באדום בלע בן בעור ולא כתיב וימת בלע בן בעור רק בלע סתם וכן בשאר ג' מלכים. והענין הוא להורות כי ד' בחי' אחוריים ירדו מן האבות ולא יותר ולא ירדו עם בניהם כנ"ל וכיון שלא מתו אבות רק ביטול בעלמא לכן לא הוזכרו בעת המיתה האבות רק הבנים לבדם אבל להורות שגם בהם היה ביטול לכן הוזכרו האבות בעת המלוכה. וא"ת הרי חשם שהוא מלך הג' היה ראוי להזכיר בו שם אביו ולכתוב פלוני בן פלוני שהרי נתבאר לעיל כי הוא המעורר גבורה דאמא והוא המבטל (נ"א ביטול) אחור שלה בעת מיתתו כנודע. וי"ל כי אין הבן נקרא אלא על שם אביו וכיון שהוא לא ביטל רק אחוריים דאמא אין להזכיר השם פלוני בן פלונית אמו רק פלוני בן פלוני אביו ולכן לא הוזכר שם אביו כי לא ביטל אחורי אביו רק אחורי אמו כי משם רומז לחמש לה' גבורות דהנוקבא לכן לא נאמר בן פלוני והדד בן הדד שהוא המלך הד' והוא בחי' הת"ת נקרא כך לפי שהוא למעלה בבחינת שליש העליון מקום החזה מקום הדדים וזהו הדד דד אחד ובן בדד דד ב' וכן אותיות בד"ד פי' ב' ד"ד ר"ל דד הב' והענין כי כאשר נעריך שאבא ויש"ס נכללין בפרצוף א' ובינה ותבונה נכללות בפרצוף א' כמ"ש במקומו כי יש זמנים שמתחברין על דרך הזה נמצא כי מקום שליש עליון של הת"ת דז"א הנקרא הדד בן בדד שם הוא מקום הדדים של הבינה ולכן נקרא שמו הדד בן בדד כי בעת מיתת המלך זה צמקו דדי בינה להניק כדרך האשה שדדיה צומקים במיתת הילד:
מתוך: עץ חיים/שער ט/פרק ג (עריכה)
פרק ג
עריכהונבאר עתה איך בעת מיתת המלכים אלו ירדו הכלים שלהם לעולם הבריאה כנ"ל משא"כ בד' אחוריים דאו"א. כי הנה נתבאר החילוק שהיה בין או"א לז' המלכים שהם זו"נ ואמרנו כי הז' מלכים שהם זו"נ מתו ממש וירדו אל עולם הבריאה הכלים שלהם ואחוריים של או"א נתבטלו ולא מתו אלא שירדו למטה בעולם אצילות עצמו ושם ביארנו טעם לזה ואמרנו שהיה לסיבה שהז' מלכים לא קבלו אורות אח"פ דא"ק רק מגופא דיליה ואילך. והנה לטעם זה עצמו היה ג"כ שינוי אחר בין ג"ר שהם כח"ב אל הז' מלכים התחתונים כי הג"ר יצאו בקצת תיקון בראשונה והוא כי כאשר יצאו בראשונה נתפשטו כסדר ג' קוין משא"כ ז"ת שיצאו זו למטה זו וז"ש באד"ר עד אימת ניתב בקיימא דחד סמכא ר"ל נתקן התיקון שהוא דרך קוין אבל קודם שהיו זעג"ז הוי קיומא דחד סמכא וכבר ביארנו כי התיקון האצילות הוא בהיות ו"ק עשוי בבחי' ג' קוים קשורים זה בזה בסוד הג' המכריע ביניהן ואז נקרא רה"י אבל בהיותן זעג"ז והם נפרדין אחת מחברתה אז נקרא רה"ר ולכן הג"ר נתבטלו אחוריהם ולא מתו וז' מלכים מתו פנים ואחור כי יצאו בלי תיקון כלל. ונבאר סדר יציאת ז' מלכים ונתחיל מן הראשון שהוא הדעת אשר זה יצא ראשונה וכאשר לא היה יכול הכלי לסבול כנ"ל נשבר הכלי וירד למטה בעולם הבריאה ר"ל במקום שהיה עתיד להיות עולם הבריאה אח"כ כי הרי עדיין לא נברא עולם הבריאה ונפל הכלי הזה במקום הדעת דבריאה להיותו מתייחס אליו כמוהו ואמנם אור של הדעת ירד גם הוא אלא שנשאר באצילות עצמו במקום כלי המלכות של האצילות ואמנם לא ירד שם לסיבת פגם אשר בו כי הרי נת"ל כי השבירה היתה בכלים לא באורות ואלו היה ירידתו שם משום פגם היה ראוי שנייחס ביטול אל האורות ע"ד שייחסנו ביטול אל הכלים דאחוריים דאו"א שנפלו דוגמתן באצילות עצמו ואמנם ירידתן היתה כדי להאיר מרחוק בכלי שלו העומד בבריאה שלא ימות לגמרי וישאר בלתי תקוה לכן מאיר בו מרחוק בהיותו עומד הוא באצילות והוא בבחי' תגין על האותיות כנ"ל. ואח"כ יצא החסד ונשבר הכלי וירד בבינה דבריאה והאור ירד במקום כלי היסוד דאצילות כי כבר אור הדעת הקדים לקחת מקום של המלכות. ואח"כ יצאה גבורה ונשברה וירד הכלי בחכמה דבריאה והאור ירד בכלי דנצח הוד דאצילות שהם ב' פלגי דגופא. ואח"כ יצאה הת"ת ונשבר והכלי ירד בכתר דבריאה והאור נשאר במקומו שהוא בת"ת דאצילות. והנה עתה לא יש הרחק בין שום אור מן האורות הנ"ל אל הכלים שלו יותר מג' מדרגות כי יותר מג' מדרגות הוא הרחק גמור ואינו יכול להאיר בו. ואמנם שאר האורות גם הם ירדו ממקומם חוץ מת"ת שנשאר במקומו כנ"ל ולא ירד ונמצא כי בלי ספק שאורות האחרים שירדו ממקומם אע"פ שביארנו שהיתה ירידתם לצורך הכלים להאיר להם עכ"ז בהיותם למטה ממקומם נחלש כוחם מעט ולכן אין להם כח לעלות למעלה אבל אור הת"ת אשר עמד במקומו ולא נשתנה טעמו וכחו בו חזק וע"כ בראותו עצמו בלתי כלי אפשר לו שיעלה למקום אשר יצא משם כי לא יחפוץ להשאר ערום מגולה בלי לבוש ויחזור אל הבינה אל המקום אשר עמד שם בראשונה ואם ככה יעשה נמצא שיהיה מרוחק מאד מכלי שלו וימות לגמרי ולכן רצה המאציל העליון המשיך והגדיל את כלי הכתר אשר לא נשבר כנודע ונמשך דרך קו האמצעי כמ"ש כי הג"ר כבר היו מתחלה בציור ג' קוין ונמשך דרך קו האמצעי עד מקום הת"ת עד אמצעיתו לבד שהוא עד הטיבור לבד ואז עלה אור הת"ת ונעלם תוך כלי הנ"ל של הכתר שנתפשט עד מקומו ונמצא כי לא נתעלה רק חצי אור הת"ת התחתון כי חצי העליון עומד במקומו שכבר נתפשט דרך בו כלי הכתר ואז אור הדעת שירד למטה במלכות דאצילות בראותו כי כבר היה כלי חדש במקומו כי הנה גם מקומו הוא בקו האמצעי בין הכתר והת"ת ואז גם הוא נתעלה ועלה במקומו ואז הכלי שלו כיון שנתרחק אורו ממנו ירד עד למטה במלכות דבריאה אמנם הכלי של הת"ת נשאר במקומו שהוא בכתר דבריאה לפי שלא נתעלה כל אורו רק חציו לבד וחציו העליון נשאר במקומו. וא"ת והרי אמרנו למעלה שהוא מוכרח שלא יהיה הפרש בין הכלים והאור שלו רק ג' ספירות וא"כ איך ירד הכלי של הדעת מל' דבריאה. התשובה הוא כי ודאי הוא דהיכא דאפשר אפשר והנה תחלה הי' זה נהנה וזה אינו חסר כי בתחלה היה הכלי נהנה מאורו בהיות הדעת למטה והאור אינו חסר ג"כ כי גם אם יעלה במקומו בדעת האצילות אין לו שום כלי שם ולכן היה חפץ להאיר בכלי שלו וכיון שירד שוב לא יעלה. אמנם כאשר ראה שיש בחי' כלי במקומו קרוב הוא אל הנאת עצמו ותועלתו יותר מלהועיל אל הכלי שלו כי עתה בעלותו למעלה במקומו יש לו כלי ושם יוכל לקבל האור לעצמו מלמעלה מן המאציל ומן הכתר בקירוב גדול ולכן עלה למעלה. והנה טעם זה יספיק לבחינת תועלת (נ"א מעלת) האור לעצמו ואמנם גם לבחינת חסרון הכלי שלו ברדתו למטה במלכות דבריאה כנזכר אינו הפסד גדול כ"כ כי מה שאנו אומרים שצריך שלא יהיה הרחק בין האור ובין הכלי שלו ג"ס לבד הוא כשיעור ג"ס דאצילות אשר שיעורם גדול אבל בבריאה כל הי"ס דבריאה אינן שיעורם אפי' כשיעור ספירות א' דאצילות וא"כ הרי הוא כאלו עומדת בראש הבריאה כי כל הי"ס דבריאה כשיעור ספירה א' נחשבין. וא"ת הרי יש הרחק בין הכלי דדעת לאור שלה ז' ספירות דאצילות כי הרי הוא עומד למעלה בדעת דאצילות. וי"ל כי אפי' בספי' דאצילות עצמן אין כ"כ הפסד זולתי בהיותו ביניהן בין האור והכלי שיעור ג"ס ג"כ ריקניות בלתי אור כלל לא הוא ולא זולתו אבל כאן אע"פ שהאור שלה עצמו עלה למעלה הנה יש אורות אחרים עומדים בסוף האצילות קרובים אל הבריאה ותוכל לקבל הארה מהם וגם תוכל לקבל הארה מן האור שלה בעצמה ע"י האורות ההם הקרובים אליה וזכור כלל זה בכל שאר הספי' כי לעולם לא יש בין הכלי ובין האור יותר מג' ספירות דאצילות ריקני' ולא נצטרך לחזור ולומר הענין בכל א' מהם. והנה בעלות אור הדעת במקומו למעלה אז הגדיל הכלי של הכתר ונמשך עד נגד מקום סיום כל הת"ת ואז חצי התחתון של אור הת"ת שעלה למעלה כנ"ל חזר עתה לרדת במקומו האמיתי כבתחלה וסבת הגדלת כלי הכתר היה לסבת אור הדעת שנתלבש בו והגדילו וגם כי הנה הדעת הוא כולל כל הו"ק והוא נשמה להם כנודע לכן כיון שעלה נתן כח בכלי והגדילו כדי להטיב את אור הת"ת שירד ויהיה במקומו הראוי לו. אחר כך מלכו נצח הוד והיו צריכין לבא למלוך במקומם בכלי הראוי להם והנה לא מצאו מקומם פנוי כי שם ירד אור הגבורה כנ"ל ולכן הוצרכה הבינה להתפשט דרך קו שלה שהוא צד שמאלי עד מקום הראוי להיות אח"כ מקום הגבורה האמיתי אחר התיקון כי עתה היו כולם זה ע"ג זה ואז כראות אור הגבורה כי כבר היה בחינת כלי במקומה עלתה לה במקומה והכלי שלה בהתרחק האור שלה ממנו נתרחק גם הוא וירד עד היסוד דבריאה ואז ירדו נ"ה במקומם האמיתי ומלכו שם בכלי שלהם ונשברו ואז האור שלהם עולה עד הגבורה כי עלה שם הוד להיותו גם הוא קו שמאל ואז גם הנצח עלה עמו שם כי נצח הוד ב' פלגי דגופא אינון כנ"ל והכלי שלהם ירד בנצח הוד דבריאה. ואח"כ יצא אור היסוד והנה היה במקומו אור החסד כנ"ל ואז הוצרכה כלי החכמה להתפשט דרך קו ימיני עד מקום הראוי להיות חסד האמיתי אחר התיקון ואז עלה שם אור החסד ונכלל בכלי החכמה והכלי של החסד ירד עד הת"ת דבריאה ואז יצא היסוד ונכנס בכלי שלו ומלך במקומו ונשבר ועלה האור דרך קו האמצעי ועלה עד מקום דעת העליון והכלי ירד בגבורה של בריאה ואח"כ נבאר למה עלה אור היסוד למעלה מן הת"ת עד הדעת. ואח"כ יצא אור המלכות למלוך בכלי שלה ומלכה שם ונשברה ואז האור שלה עלתה ג"כ בדעת דרך קו האמצעי והכלי שלה ירד בחסד של בריאה נמצא כלי הת"ת במקום כתר דבריאה וכלי המלכות במקום חסד דבריאה נמצא כי אין מקום פנוי בין כלי לכלי דבריאה רק ג' מדרגות לבד שהם חב"ד ובאצילות אין מקום פנוי רק ב' מדרגות שהם מקום יסוד ומלכות. ועתה צריך לתת טעם למה אור היסוד ומלכות שניהם עלו עד הדעת למעלה מן הת"ת ואמנם הטעם הוא כי היסוד נקרא משכיל לאיתן האזרחי כמ"ש בסבא דמשפטים שאמר כי זה המשכיל שהוא יסוד הוא לעילא והוא לתתא גם רמזו בזוהר פקודי בהיכלות כי יוסף איהו לעילא ואיהו לתתא והענין הוא כמ"ש אצלנו בענין תפלת המנחה כי אז ז"א מזדווג עם לאה ורגלי לאה מסתיימים במקום החזה דז"א וא"כ איך מזדווג ז"א מחציו למעלה עם לאה (שאינה מגעת רגליה אלא כנגד היסוד החזה שלו) אבל הענין בקיצור הוא כי שליש הא' של היסוד התחתון דז"א עולה בשליש עליון דת"ת ושם מזדווג עם לאה כי זאת היא המעלה שיש אל היסוד יותר משאר ספירות שהוא יכול לעלות עד הדעת בכל זמן שרוצה לעלות וז"ס תפלת יוצר דשחרית דשבת שתקנו בו ז"פ הכל והטעם היות לו יתרון זה הוא כי אם לא היה בו כח שיוכל לעלות עד הדעת שהוא נשמת הו"ק ושם הוא מקום הה"ח כנודע שהם בחי' טפת הזרע לא היה בו יכולת וכח להוריד טפת הזרע (נ"א הזווג) בנקבה בעת הזווג ולהמשיכם ממש משם מן הדעת. ודע כי אין ענין זה נאמר אלא בפנימיות היסוד כמ"ש במ"א כי משליש עליון של היסוד ממנו נעשה בחי' ת"ת ז"א בעת הגדלתו ושם הוא אותו בחי' היסוד אשר נעשה ממנו הת"ת ובבחי' זו הוא מזדווג עם לאה ונחזור לענינינו כי להיות שהיסוד דרכו לעלות שם אל הדעת לכך עלה עתה אור היסוד עד הדעת למעלה מן הת"ת ועוד כדי לקשר כל הו"ק יחד ולהביא להם הארה משם. ועתה נבאר טעם אל המלכות למה היא ג"כ עלתה עד הדעת למעלה מן הת"ת והענין הוא כי המלכות (נ"א לפי שהמלכות להיות) נקראת עטרת בעלה ועולה למעלה מן הת"ת ובפרט עתה אשר היה לה רשימו מן הדעת כי כאשר ירד אור הדעת עד מקום המלכות דאצילות בעת שנשבר הכלי שלו כנ"ל הניח שם רשימו דיליה וכאשר מלכה (נ"א המליכה) המלכות במקומה לקחה את הרשימו הזה ועלתה עד מקום הדעת עצמו וגם סיבה אחרת כי ע"י עלייתה שם הוא קושרת מלמטה למעלה כל הו"ק ועי"ז הקשר מתתקן יותר לפי שנ"ה היו שניהם בקו השמאלי במקום גבורה ועתה נפרד הנצח מן ההוד והלך ועלה עם החסד בקו ימין שבו ונבאר ענין זה מפורש יותר והוא כי הנה רשימו הזה שהניח הדעת במקומה של מלכות ודאי שהוא בחי' המלכות שבדעת שבצד הגבורות והבן זה היטב וכאשר עלתה המלכות עד הדעת ועלה עמה גם הרשימו הנ"ל שהוא בחי' הגבורה ושם נתחבר זה הרשימו שהוא המלכות של הגבורות שבדעת עטרה דגבורה דנוקבא עם החסדים שבדעת עטרה דדכורא אז נתפשט דעת ע"י הקשר הזה והאיר בו"ק והרשימו שהוא בגבורה האיר בקו שמאל והשאיר שם את ההוד במקומו ואותו הדעת עצמן עטרא דחסד האיר בקו ימין והמשיך שם את הנצח ועי"ז נתקן האצילות:
מתוך: עץ חיים/שער ט/פרק ד (עריכה)
פרק ד
עריכהועתה צריך שנבאר מה היה ענין התפשטות הנ"ל שנתפשט חו"ב דרך ב' קוין ימין ושמאל עד מקום החו"ג כנ"ל והענין הוא כי היה ע"י (אותן) כח האחוריים דאו"א שנפלו עד מקום חו"ג ואלו הם הבחי' שנתפשטו דרך הקוין והלבישו את החסד וגבורה ואת הנ"ה ואמנם הטעם למה נתפשטו עד מקום החו"ג ולא נתפשטו עד מקום נ"ה. הענין הוא כי הנה קודם שנתפשט הכתר דרך קו האמצעי היו החו"ב מאירין זה בזה שלא ע"י הפסק ביניהן כלל עם היות שהיו בבחינת אב"א אבל אחר שנתפשט כלי הכתר עד ת"ת כנ"ל אז הפסיק ביניהן ואז פשוט הוא שבא קצת הפסד אל או"א שהיו מתחלה מאירין זה בזה משא"כ עתה ולכן לא היה בהם כח להתפשט בכל אורך הקוין עד נ"ה אבל עכ"ז היו מקבלים קצת אור מן הכתר שנתפשט ביניהן באופן שבבחי' אחד נמשך להם תועלת בהתפשטות הכתר ובבחי' אחרת נמשך להם הפסד ולכך היה להם כח להתפשט אך לא בשלימות והטעם למה נתפשט הכתר עד הטבור אמצע הת"ת ולא יותר הנה זה צריך ביאור רחב אמנם בקיצור נמרץ הענין הוא כי הנה מקום כל התפשטות הלא הוא כנגד רגלי הא"ק הנ"ל מטבורו עד רגליו והנה כאשר יבא אח"כ התיקון האמיתי של האצילות הנה הכל הוא עומד במקום הזה כנודע ושם הוא מקום האצילות בלבד ומשם ולמטה הוא עולם הבריאה והנה כאשר נעריך כל אלו הפרצופים מתלבשים זה תוך זה עד שנמצא הכל פרצוף א' לבד ופרצוף א' דא"א שהוא כתר הוא הכולל כל האצילות מלמטה למעלה ונמצא כי הכתר כולל כל המקום הזה ונעשו פרצוף א' והנה כאשר הוא עתה מתפשט עד הת"ת הוא בעצמו מה שיהי' אח"כ בעת התיקון מקום הת"ת שלו ממש והנה או"א היו מלבישין ב' זרועותיו ימין ושמאל עד מקום הטבור שלו ולכן איך יתפשט הכתר עתה יותר ממקום אשר א"א להתפשט לאו"א אפי' אחר התיקון ואיך יהיה כתר קטן ושפל למטה מהם כי הלא מקום התפשטות האמיתי של או"א אפי' אחר התיקון אינו רק עד טבור ת"ת דא"א ואיך עתה מתפשט כתר יותר תחתון למטה מהם ולכן זו היתה הסבה שלא נתפשט הכתר עתה רק עד הטבור ת"ת לבד. ועתה ראה והבן איך האצילות לא נתקן בפ"א רק לאט לאט באו תקונם זה אחר זה ובכל פעם היה נוסף בו קצת תיקון כי הרי בתחלה לא נעשה בחי' כלי בשום אופן. והנה נודע כי כל תיקון אינו אלא היות האור מתלבש בכלי כדי שיוכלו לקבל התחתונים אור העליון והנה לא התחיל בחי' הויות הכלי רק בעולם העקודים אמנם לא נתהווה רק כלי א' מכל הי"ס שלו ואח"כ בעולם הנקודים קודם שנשברו נתוסף בהם קצת תיקון והוא כי נתהוו י' כלים לי' ספירות שבו גם תיקון ב' כי הג"ר יצאו ונתקנו דרך קוים משא"כ בז"ת שיצאו זע"ז ולא נתקשרו ואח"כ שנשברו הנקודים נתוסף בהם תיקון אחר והוא כי גם ז"ת האורות שלהם נתלבשו דרך קוי כח"ב כנ"ל ואח"כ כאשר רצה המאציל לתקנם העלה גם את הכלים באצילות בסדר קוין כמ"ש בע"ה ואח"כ שנעשו בבחי' קוין בא עיבור א' של זו"ן ונתוסף תקון ב' שנכנסו האורות תוך הכלים אמנם עדיין לא היה רק בבחי' ג' קוין בלבד אשר זה נקרא אצלינו ג' כלילין בג' ואח"כ נתפשטו בסוד ו"ק בזמן היניקה ואח"כ בזמן המוחין נשלמו כל הי' כלים. עוד היה שינוי אחר כי בתחלה קודם שהיה שום עיבור אפילו הראשון דזו"נ לא היה רק אור בכלי מצומצם ואח"כ נגדל הכלי ונתרחב בסוד פרצוף גמור כדי להמעיט האור כי זה עיקר כוונת התיקון כמ"ש:
מתוך: עץ חיים/שער ט/פרק ה (עריכה)
פרק ה
עריכהכאשר היו הי' ניקודים קודם התיקון הנה הג"ר יכולין היו לקבל אור העליון אך הז"ת לא היו יכולין לקבל אור העליון כי אותו האור היורד מלמעלה היו בו פרצוף שלם וע"כ הוצרך התיקון כי אחר שיתוקן ויעשו פרצוף יוכלו לקבלו ואחר שנתקנו ג"ר א"א ואו"א אז א"א אסף אליו נה"י שלו והעלם למעלה בג' אמצעית שבו ושם נתלבשו בתוכם של חג"ת שלו והטעם כי מתחלה כל הקלקול שהיה בז"ת היה מפני שנה"י הם דינין כנודע והיו רוצין הם להתגבר על הרחמים שהם חג"ת והיו רוצין לעלות עד מקום האמצעי' כדי להלבישם ולכללם בתוכם ובזה יתבטלו הרחמים בהיותן נתונין תוך הדינין ולכן יתבטלו ואני חיים שמעתי כי להיות הנה"י יותר מגולים (נ"א דינים גדולים) לכן היו מתגברין על האמצעים כי האמצעים היו קצת מתוקנים בסוד פרצוף או"א משא"כ בנה"י ולפי שאורם מגולין היו מתגברין על האמצעים וכמבואר אצלינו זה קצת בסוד אמרפל וחביריו יע"ש ולכן עתה אספם א"א עצמו לנה"י והכניסם לתוך חג"ת שלו ואז נמתקו הדינין תוך הרחמים ולכן אז יצא ז"א ג"כ בסוד עיבור בבחי' ג' כלילין בג' ואחר שיצאו נה"י דא"א לחוץ יצאו מתוקנים ונתגלו אז כל הו"ק ולכן יצא גם ז"א בבחי' ו"ק מתפשטין וממותקין והנה א"א אסף אליו הניצוצין של חלקו שהיו בסוד אותן ז' מלכים שמתו וכן עשו באו"א וזו"נ וכן בשאר עולמות בי"ע והנשאר שלא היה יכול להתברר ירדו בעמקי הקליפות סוף עשיה ונשארו שם קצת ניצוצי קדושה ולכן היו סוד י' הרוגי מלוכה כדי שיעלו אותם משם:
מתוך: עץ חיים/שער ט/פרק ו (עריכה)
פרק ו
עריכהא"ק כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בעצמותו וכל א' מאלו הד' נכללו מארבעתן ויוצאין ממנו ג"כ אורות לחוץ שהם ענפיו והע"ב הוא במוחין דיליה נגד א"א ואבא דאצילות ולעילא מגלגלתא דיליה יש בו דוגמא בחינת עתיק דאצילות וס"ג דיליה מאוזן ולמטה עד טבורו והוא כנגד בינה דאצילות ומ"ה וב"ן דיליה מטבורא ולמטה כנגד זו"ן דאצילות והנה עד"ז שבפנימותו כן הוא באורות שיוצאין ממנו שהם ענפיו כנז' כי שערות ראשו כנגד ענפי ע"ב ושערות דיקנא הם מאח"פ כנגד ענפי ס"ג שבהם כלולים או"א שבין שניהם לקחו בינה דמ"ה אחר התיקון שהוא שם ס"ג הכולל שניהן והם נכללות במזלא דדיקנא דא"א והבן זה מאוד כי הן הוא כאן ואז עדיין היה מתפשט ס"ג עד רגלי א"ק ואח"כ כשרצה להוציא מ"ה וב"ן שהם ענפי זו"ן אז נזדווגו ע"ב ס"ג הפנימיים שהם חו"ב ממש ואז נברא העולם במדה"ד ויצאה בת מתחלה שהיא שם ב"ן בפנים דא"ק ואח"כ יצאו ענפיו לחוץ דרך העין מטבורו דא"ק ולמטה ולא נתקיימו הענפים שבחוץ עד שחזרו להזדווג והולידו בן שהוא שם מ"ה בפנים ובחוץ והוא מדה"ר ונתקיים העולם כמשארז"ל ע"פ ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים והבן אמרם העולם כי מציאת העולם הם הז"ת לבד שהם זו"ן אלא בראשונה היו זו"ן נקבות מצד דין שהוא שם ב"ן ואח"כ היו זו"ן זכרים משם מ"ה כי כל מ"ה וב"ן נקרא בשם עולם. והנה בצאת ב"ן שהיא הנקבה וכולה דינין הנה נודע כי בכל אחד מהד' הנ"ל יש בו כללות ארבעתן. והנה בשם ס"ג כבר נת"ל היות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם טנת"א וכולם נכללין בי"ס דעקודים ע"ש ותמצאנו והנה גם בשם ב"ן כלולים מארבעתן וכבר ידעת כי ד' אלו כלולין מי"ס ונמצא כי שם ב"ן נחלק לי' נקודות ולד' בחי' אמנם כפי האמת הם ה' בחי' כי הכתר למעלה מהד' הוא ועמו הם ה' פרצופים הכוללים י"ס כנודע והנה בכל א' מאלו הה' פרצופים יש בו י"ס גמורות והנה בראשונה יצאה נקודה ראשונה דב"ן והוא הכתר דב"ן והיא כלולה מי"ס ויצאו כל הי"ס שבה כלולים בכלי הכתר שבה שהיא הכתר דכתר ונשאר שם אור הכתר וחזרו וירדו הט' אורות בכלי חכמה דכתר ונשאר שם אור החכמה וחזרו וירדו ח' אור' בכלי הבינ' דכתר ונשאר שם אור הבינ' ואח"כ יצא אור הדעת בכלי הדעת ונשבר והאור שלו עלה למעלה והכלי נפל למטה. ואח"כ יצא אור החסד ובו כלולין ז' אורות (נ"א ששה) ונשבר והאור עלה למעלה והכלי נפל למטה ואח"כ יצא אור הגבורה בכלי הגבורה ובה כלולים ה' אורות ואירע בה כנ"ל וכיוצא בזה עד התחתונה שהיא מלכות כתר דב"ן גם היא נשברה ואירע בה כנ"ל הרי כי אירע מיתת ז' המלכים בכתר דב"ן שהם הז"ת שבכתר זה. אח"כ יצאה הנקודה הב' שהיא חכמה דב"ן וגם היא כלולה מי"ס ואירע לה כמקרה כתר כי ג"ר שבה יצאו ולא נשברו ובצאת הדעת התחילו להשבר (נ"א לשבור) עד תשלום הז"ת שהם ז' מלכים שבה. אח"כ יצאה נקודה שלישית שהיא בינה דב"ן וגם היא כלולה מי"ס ואירע לה כמקרה ראשונה כי ג"ר שבה נשארו שלימות והז"ת המתחילין מן הדעת שבה כולם נשברו. ואח"כ יצאו ז' נקודות דב"ן שהם כללות ב' נקודות לבד כנודע שהם זו"ן דב"ן אשר כל נקודה מב' בחי' האלו לבד כלולה מי"ס וכל אלו נשברו ע"ד הנ"ל והרי שבין בכללות ובין בפרטות קרה להם מקרה א' זה כי בכללות הנה הז' נקודו' דב"ן אשר בחינתם אינה אלא ב' נקודות לבד הנה כולם נשברו ואם בפרטות כי כל הז"ת של כ"א מן הג"ר ג"כ נשברו ואמנם יש הפרש א' ביניהן והוא כי ג' נקודות הראשונים כולם כל נקודה מהם יצאה בבחי' י' נקודות אלא שהג"ר של כל י' וי' הנ"ל נשארו שלימות וז"ת שבכל י' וי' נשברו אמנם ב' נקודות תחתונים. שהם כללות ז"ת דב"ן כנודע לא יצאו כל אחד בבחי' י"ס כמו הג' נקודות ראשונים אמנם הנקודה הד' שהוא כנגד ז"א דב"ן נשארו ג"ר שבו וכן העשירי' שבו בנקודה שלישית דב"ן שהיא בחי' אימא דכללות דב"ן והיא שורש הבנים ומנקודה הה' שהיא מלכות דב"ן נשארו כל הט' אחרונות שבה למעלה כדרך ז"א ולא יצאתה רק כתר שבה לבד. ובזה יובן איך הם ז' והם ב' נקודות לבד נמצאו כי בין בג' נקודות הראשונים דכללות דב"ן בין בב' נקודות אחרונים דכללות דב"ן שהם בחי' ז"ת דכללות דב"ן בכולם היה השבירה שוה שלא נשברו רק הז' לבד ואמנם יש הפרש בג' נקודות הראשונים יצאו גם ג"ר שבכל נקודה ונקודה ולא נשברו אך בב' נקודות התחתונים שהם כללות הז' לא יצאו הג' ראשונות שבכל נקודה מהם כלל ועיקר. ודע כי ע"ד שביארנו בכללות הב"ן כי ב' נקודות התחתונים שהם כללות ז' מלכים לא יצאו ג"ר שבהם כן בכל ז' מלכים דכל אחד מהג' נקודות הראשונות דב"ן דכללות לא יצאו הג"ר דז' מלכים עצמו בפרטות ונשארו בבינה שלהם שבאותו הנקודה עצמה. ואל תתמה איך יצאו התחתונים אחר שבירת העליונים וגם איך כל הג"ר שבכל נקודה ונקודה של הה' נקודות לא נשברו והז"ת דנקודים ראשונים נשברו. התשובה הוא כי בכל נקודה ונקודה יש מין אור א' שוה לערך הנקודה ההוא ואז האור ההוא שלהם הג"ר יכולים לקבלו והז"ת שבו לא יכלו לקבלו וכעד"ז בכל נקודה ונקודה מהה' נקודות אירע כך. אח"כ חזרו להזדווג ע"ב ס"ג דא"ק שהם חו"ב שבו והולידו הבן זכר שהוא שם מ"ה בפנים ממש ואז יצאו ענפי המ"ה דרך המצח חוץ [נ"א ולחוץ] טבור דא"ק ולמטה ועתה נשלמו ד' בחי' ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן דא"ק השרשים שבפנים ובחוץ שהם הענפים הנ"ל ואז התחיל התיקון מעתיק וא"א ונניח תיקון העתיק ונדבר בא"א כי הנה מהז"ת שבו התחיל השבירה. והנה כיון שג"ר שבו נשארו שם התחיל להתתקן שהוא בחי' רישא ושערות ונקבים ואז נתמעט האור היוצא מהם ואז היה יכולת בז"ת לתקן בבחי' כלים דגופא ומיעוטים ומסכים ג"כ דומיא דרישא ונעשה כ"ז בחי' ב"ן נוקבא דא"א וזה היה בכח דכורא דא"א שהוא מ"ה החדש כי תחלה נזדווגו ג' ראשונות דמ"ה דאריך אנפין עם ג"ר דב"ן דא"א שלא נשברו והעלו ז"ת דב"ן דנוקבא דא"א שנשברו ונתחברו עמהם ז"ת דמ"ה דדכורא דא"א ונתקן הכל. אח"כ נזדווגו זו"ן שהם ז"ת דא"א המ"ה וב"ן ותיקנו ג"ר דחכמה דב"ן עם מ"ה אז הג"ר תקנו הז"ת שלהם דמ"ה וב"ן וכעד"ז עד תשלום הי"ס שהם ה' פרצופים דאצילות ואז נקרא ברודים כי נקודים הוא ב"ן וברודים הוא מ"ה וב"ן יחד. ואמנם לא יכלו להתתקן לגמרי עד ביאת המשיח כי אלו נתקנין לגמרי היו מתתקנים י"ס דמ"ה עם י"ס דב"ן ואמנם לא הי' [כן] כ"א ע"ד האמור בקונטריס זה כי עתיק לקח כל הכתר דמ"ה וה' ראשונות לבד מכתר דב"ן וא"א לקח כל החכמה דמ"ה וה' אחרונות דכתר דב"ן וכן אבא לקח חכמה דב"ן וחצי בינה דמ"ה וכעד"ז כולם כי לא יכלו בחי' ב"ן להתברר לגמרי כל חלוקותיהן שבכל בחי' ובחי' מהם ע"כ לא נשתוו י"ס דב"ן עם י"ס דמ"ה כנ"ל וזה יושלם לעתיד לבא בב"א:
מתוך: עץ חיים/שער ט/פרק ז (עריכה)
פרק ז
עריכהביאור המלכים וענין מ"ה וב"ן החדש והישן וענין הרפ"ח ניצוצין וש"ך ניצוצין. דע כי אין לך ספי' וספי' אפי' בי"ס הפרטיות שבכל פרצוף ופרצוף שאין בו בחי' זכר ונקבה והם ב"ן דנקודו' ומ"ה החדש ואמנם אין ענין ב"ן הזה והנקבה זו בחי' מלכות העשירית שיש בכל ספי' וספי' שהיא בחי' עשירית שבכל ספי' וספי' אלא שיש בכל ספירה י' בחי' וכולם דמ"ה וי' בחי' וכולם דב"ן והט' ראשונות דמ"ה וב"ן הם נקרא ט' בחי' הראשונות של ספירה ההוא והבחי' עשירית שהוא מלכות שבאותו ספירה עצמה היא כלולה ממ"ה וב"ן. כלל הדברים בקיצור נמרץ כי אין לך שום ניצוץ קטן בכל האצילות שאין בו מ"ה וב"ן נמצא שהזכרים שבאצילות שהם כתר חכמה ת"ת יש להם בחי' מ"ה וב"ן והנקבות שבאצילות שהם בינה ומלכות יש בהם מ"ה וב"ן ועד"ז בכל הי"ס שבכל פרצוף ועד"ז כל הה' פרצופים שבהם כלולים ממ"ה וב"ן ובעת אצילות עולם הנקודים יצאו כל הה' פרצופים כל אחד כלול מי"ס וכולם משם ב"ן. ונודע כי שם ב"ן הכולל כל האצילות הוא מלכות דא"ק ושם מ"ה החדש הכולל כל האצילות הוא ז"א דא"ק וע"כ כל הנקודות נקראו מלכים כי כולם בחי' ב"ן שהיא מלכות הכוללת אבל אה"נ שיש בשם מ"ה הכולל בחינת מלכות בפרטות ובחי' בינה פרטיות אע"פ שהם נקבות ומ"ה הוא זכר וכן יש בשם ב"ן אע"פ שהיא נקבה יש בו כתר וחכמה וז"א זכרים על דרך הנ"ל שמ"ה וב"ן כוללים כל האצילות בכל פרטיו. והנה כאשר יצאו כל האצילות מבחי' ב"ן לבד והיה כולל עתיק וא"א ואו"א וזו"ן ואז יצאו תחלה כל הכלים שלהם זה תחת זה עד סיום עולם האצילות ואח"כ יצאו אורות דב"ן כל פרטי אצילות ויצא תחלה כתר דעתיק דאצילות שבו נכללין כל האורות ונתקיים ואח"כ יצאה חכמה דעתיק בכלי שלו ובו היו כלולים כל שאר האורות ונתקיים ואח"כ יצאה בינה דעתיק ובו כלולין כל שאר האורות ונתקיים ואח"כ יצאו ז"ת דעתיק (נ"א דדעת) הדעת למטה כ"א כלול בכלי שלו ובו כלולים כל שאר האורות והיה נשבר וירד פנימיות הכלי לבריאה וחיצוניות הכלי ירד ביצירה וחיצוניות של חיצוניות בעשייה ואח"כ האור ההוא נשאר בלי כלי ושאר האורו' ירדו בכלי הב' של הז"ת וגם הוא נשבר ע"ד הנ"ל (נ"א נשאר ע"ד הנ"ל) והאור שלו נשאר בלי לבוש ושאר האורות ירדו לכלי שלמט' ממנו וכעד"ז עד שנגמרו ז"ת שלו ואח"כ נכנס הכתר דאריך אנפין בכלי שלו ובו כלולין שאר האורו' ע"ד הנז' בעתיק ואח"כ נכנס הכתר דאבא בכלי שלו ובו כלולים שאר האורות ונתקיים וירדו שאר האורו' בכלי החכמה שלו ונתקיים ושאר האורות ירדו בכלי בינה דאבא ונתקיים אח"כ ירדו האורות של ז"ת בכלי אחד שלהם ונשברו וירדו בבי"ע ושאר האורו' נכנסו לכלי ב' דז"ת ונשברו וירדו לבי"ע וכו' ע"ד הנ"ל עד תום כל הז'. ודע כי למעלה בעתיק וא"א לא הרשינו לדבר אבל נדבר כאן מאבא ולמטה ונאמר כי אחר שירדו כל הז"ת שבו פנים ואחור בבי"ע גם האחוריים לבד דחו"ב שבו ולא הפנים ירדו באצילות עצמו בסופו אבל לא בבריאה ולכן אין בהם מיתה רק ירידה ואז ירדו גם נה"י דאחור דכתר אבא המתלבשים בחו"ב דאבא ירדו באצילות גם הם ואין בהם מיתה ועד"ז היה בי"ס דאמא ככל הנזכר באבא ממש אח"כ בז"א לא יצאו הג"ר שבו אלא נשארו כלולים תוך אמא ויצאו ז"ת מדעת ולמטה בלבד וכולם יצאו מן בינה דז"א הכלולה תוך אמר עלאה כנ"ל שלא יצאה ואז כל הז' מתו פנים ואחור וירדו בבי"ע ואח"כ יצאה הנוקבא דז"א המלכות עשירית לבד שבה ונשברה ומתה ואח"כ יצאה שם מ"ה ונתחבר עם ב"ן בכל ספי' וספי' כנ"ל בכל הפרטים נמצא כי יש באבא ויש"ס מ"ה וב"ן בכל אחד מהם וכן באמא ותבונה וכן בזו"נ רחל עלאה (שהיא לאה) ויעקב ונוקבא רחל תתאה מהחזה ולמטה יש מ"ה וב"ן בכ"א מהד' פרצופים אמנם בא"א לא היה כן יען אין לו נוקבא נפרדת לכן כל צד ימין היה מ"ה לבד וכל צד שמאל היה ב"ן. או אפשר שצד ימין כלול מ"ה וב"ן ושניהם זכרים וצד שמאל מ"ה וב"ן ושניהם נוקבא וצ"ע וכעד"ז בעתיק דו"נ בבחי' פנים ואחור כנודע במקומו ונמצא כי כל הז"ת שבכל פרצוף ופרצוף דה' פרצופים שבשם ב"ן הם ז' מלכים באופן שהם ה"פ ז' מלכים וכל בחי' מאלו יש פנים ואחור בכלים וכן באור והכל מבחי' ב"ן וכל מלך מאלו כלול מי"ס ונכללות בד' בחי' שהם הוי"ה של הספי' ההוא שהם חבת"ם שבאותו הספי' וכ"א מאלו הד' פרטיות כלול י' בחי' וכל בחי' נקרא שם אלהים א' פנים ואחור כי כ"א מאלו הז' מלכים הוא ספי' א' כלולה מד' ספי' ראשונות (נ"א ראשיות ר"ל חבת"ם) כנ"ל וכ"א מהם כלול מי' כנ"ל הרי יש בו מ' שמות אלהים בכל מלך ומלך מן הז' וז' פעמים מ' גימטריא מנצפ"ך כי שרשם ה"ג שהם ה' אותיות אלקים שהוא שורש לכל אלו הפ"ר אלקים נמצא כי פ"ר אלקים יש בז' מלכים דנוקבא ופ"ר אלקים בז"מ דז"א ופ"ר בז' דאמא ופ"ר בז' דאבא ופ"ר בז' דעתיק וה' אותיות אלהים השורש אל כל הז"מ דנוקבא או דז"א כו' הרי נעשה פר"ה כו' ואם תחבר ם אלקים שבמלך הח' הנק' הדר הרי זה שכ"ה ניצוצי הדין אבל הרפ"ה הם דב"ן והמ' הם מהדר מ"ה החדש:
מתוך: עץ חיים/שער ט/פרק ח (עריכה)
פרק ח
עריכהודע כי באצילות המלכים לא יצאו בזו"ן רק הז' מלכיות שבב' בחינות החיצונה והתיכונה והם המלכות דנה"י חג"ת ולכן נקרא המלכים נקודות כי נקודה היא מלכות כנ"ל, (ולכן) ולא די בזה אלא שאפילו אלו לא היו מלובשים זה תוך זה ומקושרים יחד גם לא היו נחלקים לקוין כל הרחמים לקו ימין וכל הגבורות לקו שמאל והמכריעים לקו אמצעי, אמנם היו כל א' וא' נחלקין בפ"ע לכן מתו, אך עתה שנתלבשו זה בתוך זה וכן היה ע"ד קוין לכן נתקיימו ושים מעייני דעתך בזה.
ודע שהמלכים יצאו תחלה בחי' העגולים שבהם לבדם שהיא בחי' ז' מלכיות שבהם, ולכן נקרא מלכים שהם בחי' ב"ן של מלכות והם בחי' נפש לבד ויצאו הו' נקודות שבז"א (נ"א שבזו"ן) שהם הז' מלכיות שיש בזו"ן כי השש מלכות הם בז"א והז' הם מלכות שבמלכות ולכן לא נתקיימו.
ואח"כ בעת התיקון יצא מלך הח' והוא הדר והוא יסוד כנודע באד"ר והוא גבוה מהז' מלכים שכולם בחי' מלכות שיש בזו"ן ולכן יצאו המלכות בסוד העגולים בסוד נקבה תסובב גבר ואח"כ יצא הדר שהוא בחי' יסוד שבכל א' מז"ת והיה כלול מהו"ק כולם שהם חג"ת נה"י שבהם והרי הם עתה ז' מלכים ראשונים שמתו וז' שניים דהדר וכולם כלולים בו שהוא התחתון שבהם והם סוד ב' שבתות ז' וז' והבן ככתוב אצלינו וזהו הדר הכולל ו"ק נקרא שם מ"ה והוא רוח והוא יושר והוא זכר ונקבה שגם בחי' חג"ת נה"י שבמלכות יצאה עמו עתה כי המלכות שבמלכות היא שיצאת תחלה והיתה מלך האחרון שמת ונמצא שבחי' ז' מלכיות שיש בו"ק דז"א ובספי' מלכות דנוקבא דז"א אלו הם הז' מלכים שיצאו תחלה ומתו ואח"כ יצאו בחי' חג"ת נה"י שבז"א נקרא הדר ויצאו בחינת חג"ת דנה"י דנוקבא ונקרא מהיטבאל אשתו ואלו יצאו בתיקון אדם כנזכר באדרא דקל"ה ע"ב והבן זה מאוד. וב' בחי' אלו הם ביושר דרך קוין ולכן נקרא אדם כנודע ושניהם נקרא שם מ"ה הכללי ועכ"ז נחלקין לב' שגם בשם מ"ה יש בחי' ב"ן כנודע ומ"ה הם ו"ק דז"א וב"ן הם ו"ק נוקבא ואמנם שבעה מלכיות דזו"נ שהם בחי' ז' מלכים קדמאין הם מ"ה וב"ן דב"ן הכללי שגם בשם ב"ן יש מ"ה וב' בחי' אלו נקרא ב"ן ונעשה מהם עגולים. כלל העולה ששם ב"ן הכללי הוא הנפש והוא ז' מלכיות שיש בזו"ן ואלו יצאו בבחי' עגולים והם מ"ה וב"ן שבשם ב"ן הכללי, ואח"כ יצאו הדר ומהיטבא"ל והם מ"ה וב"ן שבשם מ"ה הכללי והם ו"ק זו"ן ואלו נעשה פרצוף אדם ביושר ובסיבתם נתקיימו גם העגולים כי הם בחי' רוח המקיים הנפש. והנה בעת העיבור שהוא התיקון אז אותן המלכים נתבררו ונתקנו בסוד העיבור תוך העגולים דאו"א והבן זה ואח"כ נעשו עגולים ג"כ ולא נשברו פעם ב' וגם בחי' הדר מהיטבאל היו בחי' ו"ק ונכנסו בעיבור בתוך או"א ביושר (שלהם) ויצאו זו"ן דיושר בבחי' ו"ק לבד שהוא ענין הרוח לבד לקיום הנפש שהם העגולים ואח"כ בהגדלת ז"א נגדלו גם ג"ר ז"א וג"ר דנוק', שהם בחי' יחידה חיה נשמה ואז נשלמה בכל הפרטיה. ובזה תבין למה הז"א אין בו רק ט' ספי' שהמלכות שבו הוא בחי' עגולים ויושר אין בו רק ט' ספירות וכן בנוקבא:
- ^ יו"ד ה"י וי"ו ה"י , אל"ף ה"י יו"ד ה"י