פתיחת התפריט הראשי

פרק אעריכה

הקדמה בענין הולדת או"א וזו"ן, ומיוסדת על המ"ב זווגים הנזכר בס' הזוהר פ' בראשית דט"ו. דע כי הלא כבר ביארנו שהיה בז"א ג' בחי', ובעיבור ראשון היה בסוד ג' כלילין בג', ואמנם עיבור זה היה ע"י נה"י דא"א שנתעלו למעלה תוך חג"ת שלו, ושם ביסוד עצמו דא"א הוא שנזדווג עם העטרה שבו ומשם יצא ז"א. נמצא כי הזווג היה בא"א עצמו.

וכבר ידעת מ"ש רז"ל היכי דמי לאלתר כל זמן שהרוק מצוי בפה והוא נשיקין הקודמין לזווג, כי הם בחי' זווג עליון בפה עצמו, לכן תחלה היה זווג עליון דפה דא"א להוריד כח הטפה ההיא כלולה במ"ב זווגים, כי כבר הודעתיך כי החיך הוא החכמה, והענין כי החכמה (מ"ס) דא"א יש בה י"ס כלולות בראש לבדו, ויסוד שלה הוא החיך והוא המזדווג עם הגרון שהוא המלכות ונקרא בינה בערך שאר הגוף כנודע.

והנה באלו הי' יש כל ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן. והנה בעת שנזדווגו חיך וגרון להוציא או"א מסוד הגרון וחג"ת של א"א כנודע הנה אז יצא הטפה, ולעולם הטפה הוא משם ע"ב כנודע ואח"כ נתלבשה בשם ס"ג שהוא בבינה שהוא לעולם סוד הגרון כפי איזה בחי' שתהיה ואז יצאו או"א והתחיל הכתר שלהם מן הגרון דא"א.

ואמנם לפי שבשם ס"ג יש בו ב' מציאות, שהם מילוי יודי"ן ומילוי אל"ף לכן יצאו או"א כחדא נפקין וכחדא שריין (כי) כולם בשם א' של ס"ג רמוזין בו אבא מן היו"ד ואמא מן אל"ף, ואמנם עתה להזרעת זו"נ הוא מוכרח שלא יהיה בבחי' זו רק שזה יהיה גדול מזה ולכן לא הועיל שם ס"ג עתה רק למעבר לבד, אך עיקר מה ששמשו כאן הוא שם ע"ב שמשם בא הטפה לעולם, ואח"כ משם מ"ה וב"ן שהם שורש זו"ן אך או"א שניהם יצאו משם ס"ג לבד אך זו"נ מב' שמות מ"ה וב"ן לכן אינם שוין כאו"א.

אמנם סוד הטפה כבר ידעת שהוא שם יה"ו שהוא סוד חב"ד והנה הטפה הזו כלולה מג' יה"ו של ע"ב מ"ה ב"ן, וג"פ יה"ו גימטריא ס"ג, הרי כי גם בזה נרמז שם ס"ג ואמנם שם יה"ו של ע"ב הוא למעלה בג"ר והוא גימטריא נ"ז והוא סוד (עלמא תניינא) מהנהו תלתא עלמין הנזכר בריש אדרא נשא, שעולם הב' הוא נ"ז עלמין.

ויה"ו של מ"ה גימטריא ט"ל ועם נ"ז הראשון הוא גימטריא צ"ו כמספר עולם הג' שהוא צ"ו עלמין אמנם יה"ו הראשון נעלם ביה"ו ב' של מ"ה שהוא בג' אמצעית, אח"כ יורדין אלו ומתלבשים בשם יה"ו האחרון דב"ן שהוא גימטריא מ"ב והוא בג' אחרונות, ואז יורדין בחיך שהוא היסוד של החכמה כנ"ל והוא נותנם אל הגרון. ואמנם לפי שכולם מתלבשים ביה"ו האחרון שהוא מ"ב לכן נקרא הטפה מ"ב זווגים כי כולם מתלבשים בו שהוא התחתון.

וזהו ענין הח"ך הרמוז בסוד החכמה כי אותיות ח"ך הם כח ולעולם הכ"ח הם סוד מ"ב כנודע כי הח"ך עם י"ד אותיות גימטריא מ"ב וזהו רמז אל יה"ו האחרון העולה מ"ב וכשתחבר צ"ו עם מ"ב גימטריא קל"ח והוא סוד כי חלק ה' עמו והוא סוד חק"ל תפוחין כי עתה יורדין כל יה"ו הג' בג' אחרונות ואז נשלם בסוד חק"ל תפוחין (קדישין) אמנם אם תחבר עמהן יה"ו של שם ס"ג העולה מ"ח יהיה כולם גימטריא (שם) של הוי"ה (בהכאה) העולה (ברבוע) מקום וז"ס הנה מקום אתי:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק בעריכה

ונחזור לענין כי כבר ביארנו מציאת המ"ב שיורד מהחיך לגרון בזווג פה העליון של א"א להוציא זו"ן והנה אותיות גיכ"ק הם בחיך והם רומזים אל הג' יה"ו העולין חק"ל כי גיכ"ק עם הד' אותיות ועם המלה הכל גי' חק"ל והרי כאן טפת מ"ד שעולה מ"ב וכבר ידעת שאין טפה יורדת מלמעלה שאין טפיים עולה מלמטה (למעלה) כנגדה והם סוד מ"נ של הגרון והענין כי כבר ידעת כי מגרון א"א נעשה כתר לראש או"א והגרון כבר ידעת שהוא בינה דא"א והנה הוא מוכרח שיהיו ב' בחי' א' לאבא ואחד לאימא ושניהן ב' שמות של אהי"ה המורים על היותן מבינה דא"א וז"ס אהי"ה אשר אהיה כי כל מה שאמר הקב"ה למשה הוא שהודיעו ענין יצירה דז"א מתחלתו ועד סופה כמבואר בזוהר ויקרא די"א וזהו הענין כי האהי"ה הא' בסוד אבא ואהי"ה הב' בסוד אמא ואשר (הם) אותיות ראש באמצע ב' שמות אהי"ה להורות כי גרון זה נעשה ראש לב' אהי"ה הנ"ל שהוא או"א ולכן הושם מלת אשר באמצע הב' אהי"ה כי אשר אותיות ראש וכבר ידעת כי ראש הוא לזכר ואשר הוא לנקבה אך לפי שאו"א שניהם מן הגרון שהוא הבינה לכן שניהן נקראין אשר ושניהן נקראין אהי"ה אמנם לפי שעתה בבחי' הגרון יש ב' בחינת או"א לכן הוכרח שיעלו ב' טפין כי מן החיך ירד טפה אחד שהוא יה"ו אחד ומלמטה עולין ב' טפות שהם ב' אהי"ה (כי אהי"ה גי') יה"ו נמצא כי ב' אהי"ה הם ב' יה"ו והם ב' טפות. ועתה צריך לדעת (והנה) כמו שמן הי"ס של הח"ך ירדו ב' יה"ו והם מלובשים ביה"ו האחרון כן עתה יעלו כפלים מן הגרון והם ו' אהי"ה וכוללים בב' אהי"ה לבד ואמנם מציאות אלו הו' אהי"ה הוא כמו שביארנו בג' שמות (נ"א ואמנם הם בחי' ג') יה"ו כי ב' אהי"ה הם בג"ר דאבא וג"ר דאמא ושניהן במילוי יודי"ן ואח"כ בג' אמצעיות דאבא ושלש דאמא הם ב' אהי"ה דאלפי"ן ואחר כך בג"ת דאבא וג"ת דאמא הם אהי"ה דההי"ן הרי ו' אהי"ה וכמו שלמעלה כולן נכללין ביה"ו האחרון כן עתה נכללו בב' אהי"ה ולכן לא נזכר בכתוב רק ב' אהי"ה אבל באמת כי ג"פ הם נקרא אהי"ה אשר אהי"ה ביודי"ן בההי"ן באלפי"ן כי בג"ר נקרא אשר בחי' כתר וב' אהי"ה הם חו"ב וג' אמצעיות ב' אהי"ה הם חו"ג ואשר בת"ת וג' אחרונות הם ב' אהי"ה בנ"ה ואשר ביסוד כי הת"ת ויסוד שניהן נקראו אשר כנודע אך כולם נכללו באהיה אשר אהיה העליונים של יודי"ן כי אלו עולין מלמטה למעלה אך ביה"ו הוא להיפך שנכללין ביה"ו האחרון של ההי"ן שיורדין מלמעלה למטה. ואל תטעה במה שאמרתי שכל האהי"ה הללו הם באבא ואמא כי כולם הם בגרון של א"א עצמו אך הכוונה לומר כי לפי שמן הגרון הזה היה בו כח להוציא או"א א"כ הוא מוכרח שיהיו בו ב' בחינות בערך או"א ונמצא כי הכתוב לא הזכיר רק ב' אהי"ה שכל השאר נכללין שם ועתה נמצא שמן הזכר יורד טפת יה"ו א' ועולין כנגדו ב' שהם ב' אהי"ה אשר אהי"ה וכמו שביה"ו הנ"ל יש בו מ"ב הנ"ל כי הוא במילוי ההי"ן הוא גי' מ"ב לכן כחו יצאו מן הגרון שהוא הנוק' ב"פ אהי"ה הנ"ל שהם גי' מ"ב א' לאבא וא' לאמא. ועתה גם בזה תבין איך יצאו ב' אהי"ה בנוק' מיה"ו א' של הזכר כי יה"ו של הזכר העולה מ"ב נתהווה בנוק' ב' אהי"ה העולין מ"ב והבן זה. והטעם לצורך או"א שיצאו משם נמצא שכ"כ גדולה טפה א' של יה"ו כשנים של אהי"ה גם תראה כי כמו שטפת יה"ו הם ג' יה"ו שהם גימטריא ס"ג (כך) באהי"ה הם ב' כנגד ב' טיפות כי הם ו' אהי"ה והם ב' שמות ס"ג. והנה נרמז בכתוב מציאת הולדת זו"ן ואחר הולדתו אז נזכר עיבורו שהוא השתהות הולד במעי אמו ט' חדשים ואז כל הולד עם היותו נעשה מזכר ונקבה נקרא כולו בשם הנוקבא וז"ס אהי"ה הג' הנכתב בפסוק כי כל מציאות הז"א הנ"ל נקרא עתה בשם אהי"ה להיותו במעי בינה ואחר שנולד ויצא אז ניכר מציאותו ונקרא יהו"ה כנזכר בפסוק הב' עצמו. ונחזור לענין כי כמו שביה"ו הא' היה בחי' מ"ב כן צריך שבב' אהי"ה הללו יהיו ב"פ מ"ב והוא כי ד' אותיות של אהי"ה וי' של המילוי ועם כ"ח של מילוי המילוי הם מ"ב הרי ב"פ מ"ב בב' אהי"ה ואלו הם סוד המ"ב זווגים הנזכר בפרשה בראשית כי מ"ב זווגים הם כפולים ב"פ (מ"ב והם ב"פ) מ"ב הנ"ל והם מב' שמות אהי"ה וכל אלו ירדו אח"כ למטה ליסוד של א"א ושם מזריע ההוא ברית קדישא במ"ב זווגים היורדין מזווג עליון של חיך וגרון הנ"ל והנה הב' מ"ב אשר בב' אהי"ה של הגרון הם סוד ד' אותיות של אחע"ה של גרון שהם גימטריא פ"ד ב"פ מ"ב הם (פ"ד):


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק געריכה

ונחזור לענין כי כבר בארנו איך ג' אהי"ה הם באו"א א' למעלה במילוי יודי"ן בג"ר וא' בג' אמצעיות במילוי אלפי"ן וא' בג"ת במילוי ההי"ן וגם בארנו כי ג' מ"ב הם א' מיה"ו של הזכר אשר אח"כ נחלק לב' אהי"ה שהם ג"כ מ"ב וב' מ"ב אחרים הם בב' אהי"ה דיודי"ן ואלפי"ן כי באהי"ה הג' דההי"ן אין במילוי מ"ב אתוון כנודע. ואמנם המ"ב הא' של הזכר ממנו נעשה החלב שהוא לובן דז"א ומאהי"ה דאמא נעשה הדם שהוא אודם והנה דם וחלב הם כמספר ב"פ מ"ב ולכן חלב ודם לעולם לגבוה סלקי אמנם האהי"ה הב' שהוא מ"ב הב' שהוא בג' אמצעיות במקום דדים של האשה ושם אחר לידת הולד חוזר הדם העליון להיות חלב והנה חלב וחלב ודם הם גימטריא ג"פ מ"א (נ"א מ"ב פחות ב') והם סוד ג"פ מ"א (נ"א ב"פ מ"ב) של אהי"ה (דההי"ן) שאין בהם רק מ"א אותיות של מילוי כנ"ל כי לכן נקרא בינה א"ם כי אין בה רק מ"א אותיות. והנה סוד הדם כפי האמת הוא יורד למטה באהי"ה של ההי"ן דג"ת ושם נעשה הדם כי אז נעשה באחוריים של ג"ת שהם רבוע של אהי"ה העולה מ"ד ושם הוא ד"ם ואמנם ב' אהי"ה הראשונים דיודי"ן ואלפי"ן הם גימטריא ש"ד כזה אל"ף ה"י יו"ד ה"י אל"ף ה"א יו"ד ה"א ומהם מתהוים ונעשו שדים והדדים שיורד אהי"ה דיודי"ן למקום אהי"ה דאלפי"ן שמקומו בת"ת נגד החזה ושם מתחברים שניהם ונעשו שדים ודדים ואז גם אהי"ה האחרון העולה דם עולה למעלה באהי"ה דאלפין ושם מתחלף ונעשה חלב לינק הולד אחר שנולד והנה (אחר) מציאות יצירת הולד ז"א היה בבחי' אהי"ה האחר' שהוא אהי"ה דההי"ן הרומז בפסוק כה תאמר אהיה שלחני אליכם והנה אהי"ה של ההי"ן מילוי המילוי אין בו רק כ"ה אותיות אך בב' אהי"ה דיודי"ן ואלפי"ן הם כ"ז וז"ס כ"ה תאמר אהיה שלחני אליכם כי בשם זה אין בו רק כ"ה אותיות במילוי דמילוי שלו וכשתסיר מהם ד' אותיות השורש עצמן ישארו כ"א אותיות גימטריא אהי"ה אמנם הב' אהי"ה שיש בהם כ"ז אותיות בכל אחת הוא סוד כ"ב אתוון דאלפא בית"א עם ה' אותיות מנצפ"ך שכל אותיות הם בבינה כנודע. והרי נתבאר זווג העליון של פה דא"א להוציא טפת זו"ן כלולה ממ"ב זווגים שהם ב' אהי"ה הנ"ל שבהם ב"פ מ"ב אתוון הנ"ל ומאלו נמשכו אח"כ אל היסוד דא"א ליתנה במלכות שהוא עטרא אשר הוא שליש היסוד ושם הוא מלכות דא"א ואמנם זווג זה לא היה בא"א לבדו אלא שנתעלה נה"י דא"א (ונתלבש באו"א) ונכלל בחג"ת שלו אשר האו"א הם מלבישין אותו אז נכללו אלו באלו הנה"י בחג"ת (נ"א חג"ת בנה"י) והיו ג' כלילין בג' ואז יצא הז"א בסוד הלבוש אל נה"י דא"א ונמצא כי עיקר הזווג זה הוא של א"א רק שהיו באמצעות או"א הרי מבואר כי גם הנה"י של א"א עצמו היו ג' כלילין בג' בתוך החג"ת העליונים ואז גם הז"א יצא עד"ז ג"כ ג' כליל בג' פי' כי הלא הנה"י של א"א הם נשמה אל כל הט' של ז"א כי הנצח הוא ג' פרקין של ג"ס דז"א שהוא קו ימין חח"ן וכן ההוד בקו שמאלי בג"ה וכן היסוד בקו האמצעי דת"י אמנם מן הראוי היה שימשכו כל הט"ס דז"א מאלו הג' נה"י דא"א רק לפי שגם נה"י של א"א הם כלולים בג' אחרים שהם חג"ת דא"א והיו ו' שהם כלולים ג' גו ג' דא"א לכן גם הז"א יצא כדוגמא דא"א ג' גו ג' ו"ק לבדם וכל זה נעשה במעי התבונה כי שם הוא סוד הזווג. והענין כי נתלבשו חו"ב עלאין ביש"ס ותבונה ונכללו (שם) בתוכם החג"ת ונה"י של א"א ושם היה העיבור דז"א והטעם כי בינה התפשטותה עד החזה והתבונה מן החזה ולמטה והנה מקום בית הריון האשה והרחם שלה הוא למטה מהחזה ששם מקום התבונה הרי מבואר איך ההריון הזה הוא בתבונה לכן היא נק' אם הבנים אמנם עיבור זה של ז"א למקוטעים היה שהם ז' חדשים ופחות מעט כמו שנולד משה ושמואל ופרץ וזרח וכמה צדיקים. ואמנם הלא ביארנו שכל א' נגדל ונכפל כפליים כי מג' נעשה ו' אמנם נעריך עתה ערכים אלו כי הלא סוד עטרת היסוד הוא שליש שיעור של היסוד והוא סוד המלכות. אמנם שיעור ז"א הוא מטבור ולמטה דא"א כי או"א אם היה שיעורם מראש א"א היה סופם עד החזה כמו לאה בז"א וכמו ז"א בתבונה שיוצא מהחזה אך או"א מתחילין מהגרון דא"א לכן סיומם הוא למטה בסוף ב' שלישי של הת"ת שהוא הטבור נמצא כי אין לז"א בת"ת של א"א רק שליש לבד וכנגד שליש זה שהוא לוקח מת"ת דא"א כנגדו לוקח המלכות שליש א' מן היסוד דא"א שהוא סוד העטרה. והנה כשנעריך כ"ז בז"א נמצא שיש לו לז"א שליש א' מת"ת וב"ש מהיסוד הרי ג' שלישים כמנין מדה א' שלימה וזאת המדה גדלה עד כפלים ונעשה ב' מדות ת"ת ויסוד של ז"א שבהם ו' שלישים הרי כאן ב' מדות וגם נ"ה כל אחד הגדיל כפלים כי מנצח נעשה ב' מדות והם חסד ונצח ומהוד ב' אחרות והם גבורה והוד הרי ד' מדות וב' הראשונים ת"ת ויסוד הרי ו' והנה שליש היסוד שהוא העטרה של המלכות גם היא גדלה ונעשית ב' שלישים הרי מדה פחות שליש הרי הכל ז' מדות פחות שליש ולכן ז"ס כל היולדת לז' יולדת למקוטעין שאינן ז' שלמים. ואם תשאל כי הלא לא היו רק ג' כלולים בג' ואיך הם עתה ז' והיה ראוי להיות ו' זו אינה שאלה לפי שכבר ידעת כי גם אותו שליש ת"ת (נ"ל שצ"ל היסוד) נתחבר עם שאר הת"ת עליון שהוא ב' שלישים העליונים וגם היא הגדיל אך להיות שאינה מדה בפ"ע לכן אינה עולה בשם ואינו נזכר רק ג' כלילן בג' ואמנם חשבון עצמו זה של ז' חדשים הוא ג"כ בחי' ט' חדשים שלימות והוא כשנעריך נ"ה שגדלו כפליים ונעשו ד' ות"ת נגדל ג"כ ונעשה ב' הרי ו' שאע"פ שאין בת"ת רק שליש עכ"ז נחשב למדה בפ"ע להיות שרשו שהיא ת"ת מדה בפ"ע ואינו בכלל השאר. ולכן אנו מונין אותו למדה בפ"ע והנה גדל כפלים הרי ב' ועם הד' נ"ה הם ו' גם היסוד אף שהם ב' שלישי היסוד לבדה שהם של ז"א עם כ"ז אנו מונין אותה למדה בפ"ע לטעם הנ"ל בת"ת. והנה גדל כפליים הרי הוא ב' מדות והו' הרי ח' ועטרה של המלכות הרי תשעה חדשים:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק דעריכה

כבר ביארנו כי לעולם כל בחי' נה"י הם סוד תוספת ואינם עיקרין ולכן הם לבר מגופא והטעם לפי שמרישא עלאה דעתיק אינו מלובש בא"א כי אם ז"ת שבו א"כ נמצא שאין קיום לא"א רק לז' ראשונות שבו והג"ת שהם נה"י אינן יכולין לבא רק בסוד תוספת כי אין להם עיקר וקיום במציאות העליון ממנו וכעד"ז כל האצילות. גם דע כי כמו כשאנו רוצין להמשיך נה"י לז"א אנו עושין זווג בין חו"ב כדי שיתנו מוחין לז"א ואז ע"י כח זה נתוספים לו נה"י כנודע גם או"א להיות להם נה"י הם צריכין תחלה לזווג א"א כי כמו שתמצא שזו"ן נאצלו ע"י זווג או"א והוצרכו להיות בסוד עיבור כן היה באו"א כי הוצרך להם זווג עליון שבפה דא"א ושם הזווג כיצד בינה שבגרון מעלה מ"נ מן הה"ג שלה והם אותיות אחע"ה כי כבר נתבאר בשער א"א כי הבינה עומדת בגרון ואותיות אלו הם אותיות הגרון והם ה"ג שבה והחיך שהוא חכמה הוא מוריד מ"ד ה"ח אותיות גיכ"ק ונזדווגו יחד ע"י דעת המכריע הלשון שביניהן סוד ברית הלשון. וסוד זה נרמז באדר"ז רצ"ה אשא ומיא מתקנין ויאן ביורוי ע"י לישן ממלל רברבן וכבר ידעת כי אש ומים הם סוד חו"ב (ח"ג כצ"ל) נמצא כי אותיות אחע"ה מצד ה"ג בינה והם עולין פ"ד סוד ב"פ מ"ב והם מ"ב זווגים הנזכר פ' בראשית ד"ט כי מ"ב זווגים הם פ"ד והם אותיות אחע"ה וז"ס זרעא דאזדרעא במ"ב זווגים. והנה סוד הזווג הזה שבפה נמצא בכל מציאות אצילות בין בא"א בין באו"א בין בזו"נ והם בסוד נשיקין הקודמין אל הזווג והבן כי מתחלה המעוררת היא הנוקבא וז"ס הנרמז במסכת כתובות ה"ד לאלתר בעוד שהרוק לתוך פיה כי מבשרי אחזה אלוה כי כשאדם מזדווג באשתו בהכרח מתמצה הרוק בתוך פיהם וז"ס סימן הזווג הנזכר בגמ' נמצא כי הנשיקין הם זווג רוחני מאד אך יש הפרש [בין א"א ואו"א וזו"ן] כי בא"א הזווג בפה א' ולכן אינם נמצאים רק ב' הארות אחע"ה גיכ"ק אך באו"א וזו"ן הם ב' פיות בסוד מ"נ ומ"ד בזכרים מ"ד ומ"נ בנקבות כי הנשיקין הם כפולים בסוד ד' רוחין הנזכר בזוהר פ' תרומה קמ"ו והם ד' אותיות אהבה והבן סוד גדול הנעלם הזה ויהיו כבושים ללבושך כי הנה כבר ידעת כי רדל"א הוא למעלה מכל האצילות ותחתיו הם סוד ט"ס דלאו אינון נהורין ולאו אינן רוחין והם סוד ט"ס מקורית דא"א המתפשטים בכל האצילות כמ"ש במ"א. והנה לא מצינו בא"א סוד המלכות וא"כ איך נאצלו כל השאר שהם או"א וזו"נ אך סוד הענין כי כבר ידענו כי מחסד דא"א נתהווה מוחין דאבא ומגבורה דא"א נתהוה מוחין דאמא והענין כי צד דכורא דא"א מ"ה שבו הוא בימין דכורא וצד ב"ן שבו נוקבא הוא צד שמאל והנה יש בו ב' זווגים א' בסוד הפה שלו אחע"ה וגיכ"ק והב' בסוד יסוד שלו כי גם הוא כלול מב' מזכר ונוקבא וצד זכרות שבו מזדווג עם צד נקבות שבו והנה כדי להוליד או"א הספיק להם זווג הנשיקין והוא זווג הפה כנ"ל. ואמנם איך יצאו או"א מזווג זה הוא כי כבר נתבאר לעיל כי לא הוצרך זווג זה רק לצורך מוחין ונה"י שלהם לבד לכן הספיק להם זווג הפה כי הלא תמיד או"א הם נכללין במזלא תיקון ח' וי"ג (די"ג) ת"ד כי הלא תליין בשקולא עד טבורא והנה יש הפרש א' והוא כי לפעמים אין או"א שלימים רק חסירים מנה"י אע"פ דאתכלילו במזלא אך כאשר נעשה הזווג הזה של הפה דא"א אז נעשו כל התקונים של הד' העומדין בין תיקון ח' לתיקון י"ג וכולם נתחברו יחד ונכללין בהם או"א כי כבר ידעת כי הגרון סוד גולגלת דילהון והנה אם תביט באדם כשכופף ראשו אז הגרון מכוסה ונכלל בסיום לחיי הראש אך כשזוקף ראשו אז מתראה הגרון וכשהזווג עליון דפה דא"א נעשה בסוד נשיקין אז יורד למטה מסיום הפה בסוד כפיפת ראש ואז נכלל הגרון בהם ממש והוא סוד ראש דאו"א ויורד עד נה"י דאו"א שנכללו בראש ז"א גם אלו הד' תקונים שבין ב' מזלות תיקון ח' וי"ג הם מתחברים ונכללים ברישא דאו"א שהוא הגרון ונעשים שם מוחין ובעבור אותו שפע המתרבה אז מכחם מתארך גוף או"א ונה"י שבהם כי אותו החלק הג' מת"ת דא"א שנשאר (שם) מב' חלקי הת"ת שנעשו ב' דעות לאו"א נעשה ממנו חלק הגוף לאבא כולל חג"ת וחלק הגוף לאמא כוללת חג"ת וזה סוד הגוף ומרבוי השפע נעשין ג' אחרים נה"י לאבא ונה"י לאמא. והנה נמצא כי זווג זה דפה הוא לצורך או"א ואינו לצורך עצמן רק למוחין ונה"י שלהם והטעם כי ב' המזלות דדיקנא נחתי בשקולא עד טבורא מצד פנים ובאחור יש המשך שערות הראש היורדין דרך אחור עד ראש ז"א ומאותן האורות דשערות נעשין או"א כי בהכרח שיעשה שם בנתיים מציאת אור א' ע"י ב' מיני שערות אלו דדיקנא ודרישא מצד אורם הגדול המקיף פנים ואחור. ולכן הספיק להם זווג הפה לבד אך זו"נ אין להם שום מציאות כלל ולכן הוצרך להאציל מציאותו ממש בעיבור א' וכדי לעשות לו מוחין ונה"י הוצרך זווג ב' משא"כ באו"א. והנה בכאן תבין סוד רז"ל כל דיבור שיצא מפי הקב"ה נברא מלאך א' כי הלא הוא סוד זווג ממש לכן מצינו לרז"ל שכינו הזווג בלשון דיבור ראוה מדברת בשוק ולכן מטעם זה נקרא הזווג בלשון אכילה אכלה ומחתה פיה. ונחזור לענין כי לפי שב' מזלות הח' והי"ג הח' הוי"ה דיודי"ן והי"ג אהי"ה דההי"ן כנזכר במקומו לכן מצדן הם או"א הא' הוי"ה והב' אהי"ה והדעת המזווגן יאההויה"ה והבן:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק העריכה

אמנם בהולדת ז"א היה ב' מיני זווגים ויש ביניהם הפרש גדול כי הזווג הא' שהוא כדי להמציא אותו מציאות ז"א אינו אלא ע"י א"א שמכחו כל האצילות אך הזווג הב' הוא באו"א לעשות להם מוחין. והענין כי הלא ז"א מלביש א"א מטבורא דלבא שהוא חצי ת"ת ובתוכו מתלבש א"א עד סיום יסוד שבו והנה מאותו חצי הת"ת נעשה גלגלתא שלו אך ג' מוחין שלו נעשין מנה"י דא"א וז"ס הרומז בתוספתא פ' בשלח ד"ן עד לא אשתכח אוירא דכיא כו' כי כבר הודעתיך כי ג' בחי' היה לז"א א' במעי אמא כי אז היה ו' זעירא ג' לבד והם נה"י דז"א כי הג' נתעלו למעלה במעי אמא ושם לא היה רק ג' כלילן בג' פי' שכבר הודעתיך כי או"א שיעורם עד טבורא דלבא והם כללות חג"ת דא"א ואז כאשר נתעלו אלו הג' נה"י למעלה באו"א נכללו בג' דחג"ת של א"א וז"ס ג' כלילן בג' ולכן אלו הג' הם ו' זעירא כנודע כי ו' גדולה הם חג"ת ושם בסוד העיבור נתארכו הטיפין אלו ונעשו לז"א בהיותו תוך מעי אמא מסוד הבינה ג' אחרים ואז יצא לחוץ כלול ו"ק מחסד עד היסוד ובזה תבין מ"ש באדרא מענין ב' עטרין דא"א שהם חו"ג והבן זה כי שם מקומם באו"א. ונחזור לענין כי הנה סוד הזווג ב' דא"א נעשה ביסוד שלו הכולל ימין ושמאל זכר ונקבה ואמנם להיות מציאת הזו"ן תחתון למטה מאו"א א"כ הוצרך שיעשה ג"כ זווג זה ע"י או"א לכן מה עשה אותן נה"י דא"א שהיו למטה מאו"א נתעלו למעלה באו"א בתוך חג"ת שלהם ולא בחג"ת דא"א עצמו כי לא נתעלו בסוד מוחין דאו"א רק נתעלו בחג"ת דאו"א ואז היו שם ג' כלילין בג' כנזכר בתוספתא פ' בשלח נמצא כי נה"י דא"א הם סוד ג' טיפין דסגול הנזכר בתיקונים שמהן נעשה אדם תתאה שהוא ז"א ואז מחמת ג' טיפין אלו דנה"י דא"א הטמונים בחג"ת דאו"א משם נתהוו סוד זו"ן נמצא כי מציאת זו"ן נתהווה מא"א עצמו בזווג היסוד שלו אמנם היה ע"י או"א מסוד חג"ת שלהם ואז יסוד אבא אפיק טפה חדא ואעיל לה באמא ותמן במעוי דאמא אתעביד ז"א ו' זעירא ג' כליל בג' לחוד לפי דאתיא מסוד ג' נה"י דא"א ובסופו של ו' פסיעה לבר סוד נוקבא עמו כמ"ש ואמנם בזה תבין סוד נעלם שהוא סוד הדדין של אשה מה מציאותן ומהיכן נתהוו ולמה הם בחזה ולמה אין חלב בדדי הזכר כמו בדדי האשה. והענין כי כבר בארנו כי נכלל נה"י דא"א בחג"ת דאו"א ונעלמו בתוכם ושם אפיקו ההוא טפה ויצא מדרך יסוד אבא לאמא ולכן אותו אור הגדול שנתוסף עתה אל נה"י דא"א כדי לעשות זווג ולהאציל לז"א אור (אחר) זה נתהווה תחלה בחג"ת אבא ואח"כ בחג"ת אמא כי בתוכם כלולין נה"י דא"א (נ"א דאמא) כנ"ל לכן סוד אותה הארה העצומה היוצאת ובקעה לחוץ והאירה דרך שם בחזה דאו"א לכן יש דדים בזכר ונקבה רק שאותן של זכר הם קטנים ואין בו חלב ושל אשה גדולות ויש להם חלב והטעם כי בהיות ז"א תוך חזה אבא לא היה כי אם מציאת טפה קטנה אך בהיותו בחזה אמא שם מתגדל בסוד העיבור עד שנעשה ו' כלול בתוך ג' לכן גם דדי האמא נתגדלו מרוב אור ונעשין בהן חלב ועתה תבין כי הלא סוד החלב הוא עילוי הדם למעלה ומתהפך לחלב ומתמתק וכן נה"י לעולם למטה הם דם סוד הדינין כי לכן הם בכ"מ לבר מגופא כנ"ל ובעלותן למעלה בהתכללותן למעלה בחג"ת אז הם מתהפכין לחלב ואח"כ יצא ז"א לחוץ דמיון תינוק היונק ומרוב אותו חלב נתגדל ונעשה ו' גדולה בו"ק לבד שהוא ו' דשמא קדישא אך בתוך בינה היה סוד ו' זעירא כלול מג' תוך ה' דבינה אמא עלאה ולכן אין שום דמות ראש לזו הו'. והנה מה שבארנו חילוק בין הולדת או"א ובריאותן לבריאת זו"ן זה נרמז בזהר פרשת תרומה דף קס"ז בסוד אדם קדמאה אגליף ציורא דיליה גו משחתא וכו' שפי' כי א"ק הוא מציאת א"א (צ"ל או"א) ואגליף בסוד הזרעת הטפה ציורא דיליה גו משחתא שהם או"א תוך שערות רישא דא"א ודיקנא יקירא דיליה הנקרא משחתא אך אדם תניינא ז"א היה ע"י זיווג נה"י דא"א תוך בינה כנ"ל. ואם תשאלני הרי עיקר מציאת הולד כשהוא בבטן ולא בחזה אם כן היה מהראוי שיהיו הדדין בבטן ולא בחזה אך הענין כי האדם או האשה אינן רומזין לת"ת ומלכות לבדם וכיוצא אך כל אדם נרמזין בו כל הי"ס מא"א עד הנוקבא וא"כ כשנצייר צורת דדים לא נצטייר בציור בינה לבדה או נוקבא לבד רק במציאת כוללת כל אורך י"ס שהם קומת א"א עד הנוק' וא"כ כשנעריך בערך זה נמצא כאשר נתעלו נה"י דא"א בחג"ת דאו"א כנ"ל להתעבר ולהוציא ז"א הנה הוא סוד הז"א בחג"ת דאו"א שהוא נה"י דא"א והנה חג"ת דאו"א הם באמצעית ממש כי כח"ב למעלה ונה"י למטה וחג"ת באמצע והנה שיעור או"א בחצי גוף העליון דא"א מגרון עד חצי לב ואם תעריך דדי אשה תמצאם שהם ממש במקום הזה באמצע חצי גוף עליון שמן הצואר עד טבורא דלבא והטעם הוא כנ"ל כי מין האדם כולל מציאת כל הי"ס אך בבהמות וחיות שהם בסוד מין א' לבד ואינו כולל כמו האדם לכן באו בהם הדדים בבטנם ממש ועיין בביאור מצות שעטנז חטא קין והבל בהקריבם צמר ופשתים ושם תבין דיקנא דז"א שנאצלה מצמר הכבש העליון שהוא הדעת דדיקנא עלאה שהוא הזקן התחתון שבא"א סביב לאות ברית קדש דא"א בסוד גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות וז"ס הפסוק מן המצר קראתי י"ה הנאמר על דיקנא דז"א שהוא מצ"ר דנפיק מן צמ"ר העליון שהוא סוד אותן שערות לבנות שסביב ברית קודש דא"א וכבר ידעת כי דיקנא דא"א כל שערותיו לבנים כמ"ש ושער ראשו כעמר נקא והוא הצמר הנ"ל גם תבין כי יסוד דא"א זהו סוד השופר שהוא צר וגם אמרו עליו מן המצר ואמרו בזוהר אמור דשופר זה אפיק קול והוא אש ומים רוח והוא ענין זווג א"א להוציא ז"א ג' כליל בג' חסד דין רחמים אמ"ר והוא סוד ו' זעירא קול דנפיק משופר ואמנם אופן כללות נה"י בחג"ת דאו"א הוא עד"ז הענין שהרי נשאר ג"כ חצי ת"ת דא"א עצמו למטה שם נה"י שלו והנה נתעלה זה ת"ת בחציו האחר שנשאר באו"א ונתעלה ג"כ נ"ה בח"ג דאו"א ושם נכלל נצח בחסד דאבא והוד בגבורה דאמא ואמנם אע"פ שאנו אומרים בנצח באבא עכ"ז היה כלול ג"כ מהוד באופן כי נצח הכלול מהוד עלה לאבא והוד כלול מנצח עלה לאמא ואז מכח ב' בחי' אלו שבכל א' וא' נמשכו הדדים מרוב האור שבקעה ויצאה רק כי באדם דהיינו אבא יהיה בלי חלב וזה לפי שאין הדבר שם רק לפי שעה בסוד טפת הזרע אך בסוד בינה ששם נתהוו כל איברי הגוף דז"א היתה הארה גדולה בהתפשטותו וממנו נמשך החלב לכן היו ב' דדים לכל א' נגד ב' בחי' שבכל א' מהם ואמנם היסוד נתעלה ונחלק לב' חציו ביסוד אבא וחציו ביסוד אמא. וראה והבן שכבר בארנו שאין האשה מתעברת מביאה ראשונה רק צריך להכניס בה תחלה חד רוחא כנ"ל ואמנם יש בזה פקפוק מענין יעקב שאמר כחי וראשית אוני שנראה שנתעברה לאה מביאה א' וכמו שארז"ל ביבמות דל"ד ב' שכל מעכות של בית רבי, תמר שמן ע"ש שמעכו באצבע ולא הוצרכו אלא ביאה ראשונה, והענין הוא כי הלא להיות כי א"א הוא זכר בלי נוק' והזווג הוא מקצתו אל קצתו בלי נוק' לא הוצרך לזה לעשות כלי ומכח זה נמשך אל יעקב ולכל מעכות של בית רבי ועכ"ז הוצרך להיות חצי היסוד דא"א דאבא בסוד מ"ד וחצי באמא בסוד מ"ן ביסוד שלה, אך לא הוצרך לביאה ב' לטעם הנ"ל ואמנם נה"י אלו דא"א נתהווה ז"א בסוד ג' כליל בג' בסוד ו' זעירא לבד אך סוד חצי ת"ת דא"א שעלה למעלה ממנו נתהוו מוחין אל תינוק הזה בהיותו במעי אמו ונשמה לאלו המוחין היה אותו חצי היסוד דרישא עלאה שנשאר כאן לז"א. והנה כשנתפשט ויצא ז"א לחוץ יצא כלול מו"ק לבד ו' גדולה והטעם שכבר ידעת כי נ"ה אית בהון ו' פרקין והנה אם נחשוב מה שנשאר מן א"א אל הז"א הנה הם ו' בחי' א' חצי ת"ת ב' יסוד וד' פרקין דנצח הוד הרי הם ו' שמהם נתהוו ו"ק לזעיר אנפין כי הב' פרקין עלאין דנ"ה אלו נשארו למעלה פ"א דנצח באבא ופ"א דהוד באמא ואלו הם שם תמיד לעולם ומכח זה נמשך החלב לתינוק גם אחר צאתו משם. ובזה תבין איך מזון התינוק מצד החלב כי נשמת הז"א נה"י דא"א ומצד אותן ב"פ דאשתארו באו"א הם יותר מעולים ונמצא כי כשנמשך משם החלב הוא ממבחר נשמתו ומשם הוא ניזון וכבר בארנו כי נ"ה הם סוד הדינין והם דם וכשמתעלין נהפכין לחלב כי כן אירע הדבר באשה המעוברת כפי הטבע:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק ועריכה

אחר שבארנו סוד הולדת או"א וזו"ן נבאר עתה סוד התלבשותן את א"א כי כבר ידעת כי א"א מתלבש תוך או"א והנה דע כי חיות ונשמה של או"א הוא נמשכת מב' רישין כתר ומ"ס גלגלתא ומוחא כי הם משפיעין לבינה שמבינה נתהוו גלגלתא או"א מן הכתר לאבא ומחכמה לאמא. ואמנם סוד השפעה זו כבר ידעת כי הלא סוד דיקנא דא"א אינה מתלבשת כלל כי ארכה מהגרון עד טבורא דלבא ושם מתחיל ראש ז"א נמצא כי מגיעין שערות אלו עד שערות דז"א ועל ידם נמשך השפעה לראש ז"א כנזכר באדרא א"כ נמצא כיון ששיעור קומת או"א הם מהגרון עד טבורא דלבא דא"א ודיקנא דא"א נמשכה עד הטבור דיליה א"כ נמצא דהאי דיקנא חפיא על או"א כי אינו מתלבש בהם כנ"ל נמצא חופף עליהם ואינון אתכלילו ביה וז"ס הנרמז באדר"ז דרפ"ט אתנהרו ג' רישין עלאין וכו' ובמזלא תליין ואתכלילין ביה כי או"א הם ב' רישין דאתכלילו במזלא והבן זה ולכן אינן יכולין להזדווג או"א רק ע"י דעת עילאה שהוא מזל הי"ג דדיקנא וביאור מזלא הוא כי כבר בארנו לך בפ' נשא בר"מ כי י"ג ת"ד הם ג' שמות הוי"ה דיודי"ן והנה ג' הויות הם י"ב אותיות והם סוד י"ב ת"ד ותיקון הי"ג הוא כולל כולם כי בו יש כל ג' הויו"ת (פעם ב') הנ"ל שהם י"ב אותיות והי"ג הכוללת והנה ג' הויו"ת הם ע"ח גימטריא מזלא או מזל עצמו עם המלה והבן זה. והנה בזוהר אמרו כי ב' ת"ד הח' והי"ג שניהן נקראו מזלא והענין כי ב' מסוג א' כי הם יורדים תרוייהו בשיקולא עד טבורא כנזכר באדרא קל"א ואלו הב' מזלות מהם יונקים או"א השפע הנ"ל מכתרא ומ"ס כי או"א אתכלילו במזלא ושיעור או"א הם עד טבורא של א"א נמצאו אלו הב' מזלות חפיין עלייהו ואבא עיקר יניקתו ממזל הח' ואמא מן הי"ג ולפי שמזל ח' עליון מן הי"ג לכן אבא דיניק ממנו הוא גדול מאמא אך בערך דתרוייהו כחדא נפקי ונחתין בשיקולא עד טבורא לכן גם או"א כחדא נפקי וכחדא שריין והנה בזה ידעת איך או"א כחדא שריין ואיך אבא גדלה מעלתו מאמא וראוי שתדע כי מזל הח' הוא סוד א' שציורו וי"ו ומזל י"ג צורתו א' יו"ד כנזכר בתיקונים שיש ב' מיני א' והנה להיות שמאלו הב' מזלות הם יונקים או"א לכן א' שצורתו יו"י הוא באבא וא' שצורתו יו"ד באמא כי הד' היא נקבה. והנה טעם היות מזל הח' צורת יו"י כי הרי הוא נחית בשקולא עד טבורא לכן בו נכללין כל י"ג ת"ד שהם י"ב ועמו י"ג והי"ב שהם מתגלין בו הם צורת ו' שבאמצע אות א' וכבר בארנו כי כל ו' כפולה ו"ו הרי י"ב. גם הודעתיך בענין ווי עמודים שהוא סוד ו' שבאמצע אות א' שבשם צבאות שנחלקת לב' בזה האופן א' וכן הוא עד"ז ממש והנה זה המזל כולל את אלו הי"ב בב' מציאות א' בערך היותו עליון מהם וזהו בהיותו בסוד י' עלאה דאות א' והם נשפעים ממנו הב' בערך היותם כלולין בו והוא מקבל מהם וזהו בסוד י' תתאה דאות א' אך ב' בחי' אלו הם א' לפי האמת והנה הם עתה י"ג והנה י"ב אלו שבו נחלקים לג' שמות הוי"ה הם י"ב אותיות ומילואי שמות אלו הם ביודי"ן מספרם רי"ו ומזל י"ג הוא א' שצורתו יו"ד והוא ג"כ על סוד הנ"ל רק שלפי שמציאותה הוא בחי' ד' לכן שמותיו הם ג' אהי"ה והם י"ב אותיות ומלואם הוא ג"כ ע"ד הנ"ל במילוי יודי"ן נמצא איך מזל הח' מתלבש במזל הי"ג בסוד הוי"ה אהי"ה לכן הוא עד"ז באו"א אשר הם יונקים מאלו הוי"ה באבא אהי"ה באמא והבן כל זה ולכן ע"י ב' מזלות אלו נכללין או"א ומזדווגים על ידו. ואמנם מה שאו"א הם מלבישין גוף א"א הוא בינה וחג"ת דא"א והבינה נעשה כתר לשניהן ובבחי' זו אנו קורין הבינה כתר אך החג"ת נעשה גוף לשניהן צד ימין לאבא וצד שמאל לאמא. ואמנם כבר ידעת כי ח"ג הם ב' דרועין שהם ו' פרקין כנזכר פ' ויחי דרס"ב תמיד חסד חסדים גבורה גבורות והנה מאלו הב' זרועות נעשו או"א וסדר פרקין אלו הם כך ב' פרקים עליונים הם חכמה דאבא וחכמה דאמא מזרוע ימין לאבא ומזרוע שמאל לאמא וב"פ האמצעים הם בינה לאבא ובינה לאמא מחסד לאבא ומגבורה לאמא ע"ד הנ"ל הרי ב' מוחין חו"ב לאבא מזרוע ימין חסד וב' מוחין חו"ב לאמא מזרוע שמאל גבורה נשארו ב"פ א' מזרוע ימין חסד וא' מזרוע שמאל גבורה והם ב' עיטרין חו"ג דאחסינהו או"א לברייהו ת"ת כנזכר באדרא רצ"ב. ואמנם סדר ו' פרקין אלו הם היפך מה שנראה והנה הראשונים הם ב' ידים ואח"כ האמצעים ואח"כ האחרונים והם סמוכים לכתף ומחוברים שם והטעם הוא דע כי הנה אדרבה סוד הידים והפרקין אמצעים הם יותר גבוהים בסוד וכל אחוריהם ביתה משא"כ בראשי הכתפים שהם פנים ואחור וה"ז מעלה א'. עוד מעלה ב' כי הנה הידים יש יכולת באדם להגביהן עד המוחין משא"כ בפרקין הסמוכים לכתף שאין כח לכתפיים להגביהם למעלה. גם מעלה אחרת כי כל הפרקים הסמוכים לכתף הם דבוקים ממש בגוף כי הם סוד ב' עטרין הדבוקים בזעיר אנפין אך שאר הפרקין אינם דבוקים בגוף ויכולין להעלותן אל המוחין ובזה תבין סוד הגבהת ידים בעת הנטילה שהם סוד חו"ג ב"פ הידים הנעשין מוחין והבן זה. והנה תוך חג"ת המקוריים שהם כחב"ד דאו"א יש נה"י דעתיק וכבר ידעת כי גם בשוקיים יש ששה פרקין והם נחלקים ממש ע"ד הנ"ל עד שנמצאת שנשארו ב"פ תחתונים שהם בסוד הרגלים מגיעין בב' עטרין דז"א ובזה נאחז עם רישא עלאה דעתיק וכן סוד ב"פ תתאין דחג"ת דא"א הם ג"כ בז"א ואמנם חצי ת"ת דא"א שבאו"א ממנו נעשה ב' דעות לאו"א כיצד ידעת ענין וקרא זה אל זה כי הת"ת נקרא זה נגד י"ב פרקין שבו כמנין ז"ה שהוא י"ב ונחלקין לב' ו' זעירא ו' רבתי והנה ת"ת ו' רבתי ו"ק שבו שהם נגד ו"פ דב' דרועין והיסוד ו' זעירא ו"ק שבו נגד ו' פרקי רגלים. ובזה תבין מ"ש בפ' בראשית כי יש בהיכל הרצון ו' היכלים כלולים בו כי לעולם יש בחי' זו בת"ת וביסוד ו' בכל א' והנה אם תחלק הת"ת לחצאין ישארו ג' ג' והג' הם לאו"א והג' לז"א מהטבור ולמטה כמ"ש והנה ג' חלקי הת"ת הזה ב' מהם מתהוים ב' דעת לאו"א והחלק הג' מתחלק לב' גופין דאו"א ושאר קומתן נשלם ע"י זווג הפה הנ"ל שמרוב השפע נעשין נה"י אחרים לאו"א הרי כלל הדברים שמחצי ת"ת נעשין ב' דעות דאו"א עד סיום הרגלים שלהם והנה בדוגמא זו הוא יסוד דעתיק הגנוז בת"ת דא"א גם הוא נחלק דוגמת הת"ת לו"ק ג' מהם לאבא ואמא וג' מהם לזעיר אנפין ע"ד הנ"ל בת"ת דא"א כי כבר נתבאר שגם היסוד הוא ו"ק כנזכר באדרא וצדיק יסוד עולם דכליל שית בקרטיפא חדא:

צמח אבא הוא הויו"ת העולין מזלא לכן יו"י גימטרי' הוי"ה ואמא בסוד אהי"ה לכן הוא יו"ד והכולל גימטריא אהי"ה:



עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק זעריכה

אמנם סדר התלבשות ז"א את נה"י דא"א כך הוא כי חצי ת"ת המקוריי נעשה גולגלת לז"א כנזכר באדרא כי נתחברו אוירא ובוצינא ואפיקו האי גלגלתא תקיפא כי מ"ס להיות שבו סוד הגבורה דעתיק לכן נרשם בה סוד הבוצינא דקרדינותא ושם שרשה כי בוצינא דקרדינותא הוא שורש לכל הדינין שבעולם רק ששם הם נכפין וממו"ס נתפשט לאמא (נ"א לאו"א) כנ"ל כי גלגלתא ומוחא דא"א הם שורש או"א וחסד דעתיק הוא בגלגלתא והגבורה במוחא ודוגמתן הם למטה באו"א חסד באבא וגבורה באמא והנה אלו הב' נקרא בוצינא דקרדינותא גבורה ואוירא דכיא חסד לכן תבין כי מת"ת שבא"א (נ"א שבאו"א) מהם נעשה גלגלתא דז"א כי הנה החו"ג שעל הת"ת נתחברו ואפיקו האי גולגלתא מסוד הת"ת שלאחריהן וז"ס אתחברות בוצינא ואוירא דכיא נמצא כי סוד בינה דא"א היא כתר על או"א וחג"ת דא"א הם נעשין מוחין מקיפין לז"א ומנה"י דא"א נעשה לו מוחין פנימים ומתפשטין בו כסדר נה"י דאו"א כמ"ש במקומו:

ז"ל מוהרח"ו בספר מבו"ש דקי"ב ע"ב. גם ראיתי שינוי אחר בענין הת"ת דא"א כי פ"א שמעתי כי כל חצי התחתון ניתן אל הז"א ורוב פעמים שמעתי בדקדק שאינו רק שליש התחתון לבד ואיני יודע תירוץ אם לא שנאמר על דרך הת"ת דאימא המתלבש בכתר דז"א כי בהיות לו מוחין דאימא לבד אינו לוקח רק שלישו ובהיות לו גם מוחין דאבא לוקח חציו כנזכר ע"ש וכן יהיה כאן כנלע"ד:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל