ספר במדבר
פרשת במדבר
"וידבר ה' אל משה במדבר סיני" (במדבר א, א) וכו' במדרש בג' דברים ניתנה התורה, במים, באש, במדבר, ונראה לפרש כוונתם, שכ"א מורה על דבר אחר, ניתנה במים להורות על שאמרו חז"ל למה נמשלה ד"ת למים, מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך, כך ד"ת מניחים למי שדעתו גבוה עליו והולכים למי שדעתו שפלה, וכן נתן הקב"ה התורה בסיני קטן שבהרים, להורות על זה שאין התורה מתקיים רק בענוים, ולכן ניתנה במים להורות עד"ז כנ"ל, וניתנה באש כי תורה נמשלה לאש, כי "נר מצוה ותורה אור" (משלי ו, כג) שמאירה לאדם ומדריכהו דרך ילך בה, ואמרו תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים (ברכות דף יז.) ומצלת מן היצה"ר (סוטה דף כא.), ומי שלומד ואינו הולך בדרך הישר נתהפך לו לרעה, והקב"ה מדקדק יותר עם ת"ח, כדאמר "והגד לעמי פשעם" (ישעיהו נח, א), אלו ת"ח ששגגות נעשו להם כזדונות, "ולבית יעקב חטאתם" (ישעיהו נח, א) אלו ע"ה וכו', כי ע"ה כשרואה דבר קלות בת"ח ישא קו"ח ממנו, ויעשה הרע יותר ויותר, והוא יתנצל לפני ה' כי מת"ח למד לעשות הרע ולכן זדונות נעשו לו כשגגות, ולכן כתיב "הל[ו]א כה דברי כאש" (ירמיהו כג, כט) ששורף כל הקרב יותר, וכבר עמד על בחינה זו בחובת הלבבות, וזהו שאמרו חז"ל "אש דת למו" (דברים לג, ב) תורה שנתן הקב"ה למשה הי' כתובה אש שחורה ע"ג אש לבנה (שקלים פ"ו ה"א), כי התורה בעצמותה נותנת חיים והצלחה לאדם, וזה אש לבנה המאיר, ולובן מראה על הטוב והצלחה, אבל מי שאינו לומד ע"מ לעשות, היא מתהפכת לרעה ר"ל, כמ"ש רז"ל זכה נעשה לו סם חיים, לא זכה נעשה לו וכו' (יומא דף עב:), והיא אש השורף אש שחורה ע"ג אש לבנה שהיסוד הוא אש לבנה, ועל גבה אש שחורה לרמז על הנ"ל כנ"ל, וזה כוונת חז"ל הספר והסייף ירדו כרוכים מן השמים, היינו הספר בעצמו כשאינם מקיימים התורה הוא בעצמו הסייף להזיק את האדם, ולכן נתן ה' התורה באש לרמז על כי היא האש לטובה להאיר, ולרעה ח"ו לחשוך כהנ"ל, ומ"ש ונתנה במדבר י"ל ע"ד שאחז"ל לא ניתנה התורה אלא לאוכלי מן, שאינם מבקשים מותרות רק כדי להחיות נפשם, כדאמרו כך דרכה וכו' פת במלח וכו' (משנה, אבות ו, ד), וגם הקב"ה מפרנס לעוסקי תורה ע"ד נס כרשב"י וחביריו, וכן בכל זמן אנו רואים ניסי השי"ת שמעמיד מחזיקים בה, והיינו "במדבר [ב]ארץ לא זרועה" (ירמיהו ב, ב) ומאין יבוא עזרם (על פי תהלים קכ"א, א') אם לא בנס והארכתי.
"שאו את ראש [וכו'] בנ"י" (במדבר א, ב) פירש"י מתוך חיבתו מנה אותם, שאו כמו שאומרים לקוסטינר וכו' ועיי' רמב"ן, ונ"ל כי במה שחטאו מרגלים ולא סמכו על ישועת ה', יש ללמד עליהם זכות, שלא עשו משום שלא האמינו שיש יכולת ה' להושיעם, אלא שידעו בעצמם שחטאו בעגל, וסברו שאינם אהובים למקום ולכן יראו לנפשם, אלא הלא ראו אהבת ה' אליהם, כי ציוה למנות אותם והראה להם חבתו תמיד, וע"כ שאמרו "[מ]בלתי יכולת ה'" (במדבר יד, טז), ולפ"ז לשון שאו את ראש בני ישראל כולל שני דברים, לשון נשיאת אהבה וכבוד, ועי"ז
