מיירי בהשקה אותי ואין המיס נלקן א״כ הו• ג ס אביו וודאי ו> אניו ל״ל דידעינן נבר מאמו לעליין י״ללהפסוק אתי לארוי בכה״ג נ מן ל ה כ ה א ת א ב ץ ואח״ב הסקה אותה ולא בלקה לה המיס* וא״נ אי לא נתיב אביו ה״א לעל א3יו לא לחייב כיון לבסעה סהכה את אביו לא הוי ילעינן אס אביו וולאי הוא וה״ל התראת ספק וקמ״ל לאעפ׳׳ב חייב על אביו ולאסמועיגן להתראת ספק שמי' התראה אבל לעולס י״ל בללא שתתה ג ם אחר הכאה לא אזלינן ב״ר וקושי׳ העולס במ״ע ועכצ״ל לרב כהנא בחולין להוכיח ממכה אביו לאזלינן ב״ר עכס״ל להתראת ספק ל״ש התראה : ו ה נ ה ילוע בכל הש״ס ובפרט בגמ׳ לחולין לפ׳׳ב ע״א לר׳ יהולא קאמר לא תותירו ממנו על בוקר והנותר כו׳ בא הכתוב ליתן ע׳ אחר ל״ת לומר שאין לוקין עליו ו ל רש״י טפמא לבא הכתוב ונו' הא לא״ה לקי אע״ג להתראה ספק הוי לס״ל לר׳׳י ה׳״ס שמי׳ התראה ״ ולכך לר״י לשיטתי' לס״ל שמי' התראה שפיר קשי' קושי׳ העולס הנ״ל ללמא מיירי בשחתה אמו ולא ב ל קו ל ה מיס״ ואעפ״ב אצטריך אביו ללא כימא מסוס דה״ס הוא מסוס לנסע ת הכאה עליין לא הסקה אותה ננ״ל ואסמעינן דה״ס סמי׳ התראה ולכן הוצרך ר״י לומר לא״צ לבלא״ה לק״מ קופי' העולם משוס לליכא ראי' ״ימהסקאה ללמא הנ על לא הוי מנוקה מעון כ ל ל וק״ל :
שער אשר - לפרשת תרומה
ב"מ נמצא בבא בתרא צ"ח ע"ב "ר' חנינא נפק לקרייתא (פירש"י לעיירות) רמי' לי' (היינו בני העייירות) קראי הדדי כתיב (מלכים א ו ב): "והבית אשר בנה שלמה ששים אמה ארכו ועשרים רחבו ושלשים אמה קומתו", וכתיב (מלכים א ו כ): "ולפני הדביר כ' אמה אורך וכ' אמה רוחב וכ' אמה קומתו". א"ל כי קחשיב משעת כרובים ולמעלה קחשיב וכו'" ע' ברש"י. וי"לד אמאי המתינו לשאול שאלה זו עד שבא ר' חנינא למקומם וכן הלשון רמי' לי' משמע דדיקא דווקא לדידי' הוא דקשי' קושי' זו. ונראה לבאר:
דהנה התוס' שם ד"ה כי קחשיב וכו' כתבו וז"ל "בפי' המקרא פיר"שי דתקרת עלית ההיכל היתה גבוה משל ק"ק קדשי הקדשים עשר אמות ולא עיין כלל כאן" עכ"ל. וראוי לכל משכיל להתנצל את רש"י דלא לשווי' כטועה ולכן יגעתי לפרש דבריו על נכון:
דהנה באמת י"ל הק' על הנהו בני קרייתא ועל רב חסדא אמאי לא השיגו לפרש כדברי ר"ש שהוא תי' פשוט על קושייתו. גם קשי' אתרוצו של רב חסדא דמתרץ דמשפת כרובים קחשיב, הא בפ"יד ממסכת כלים פליגי ר"מ רבי מאיר ור"י רבי יהודה, ר"מ ס"ל סבירא ליה כל ההאמות דמקדש הי' בינונית היינו בת ששה טפחים ור' יהודא ס"ל דאמת הבני' הבנין בת חמשה טפחים א"כ אם כן לר"י לא יתכן תי' של ר"ח כלל דהרי הכרובים הי' עשרה אמות של ה' טפחי' ולא החזיקו בכותל שאמותיו בת ו"יו טפחים כ"א שמנה אמות וב' טפחים וא"כ נשאר בכותל למעלה בגובה משפת הכרובים כ"א אמות וד' טפחים, ובקרא כתיב "עשרים אמה קומתו" וכ"הג קשי' לן אתי' רש"י דהאיך אפשר לומר דק"ק היה גבהו רק עשרים אמה, דהא גרסינן במס' סוכה ד' ז, דסוכה שאינה גבוה י"ט דפסולה דמסקי שם רב ור' חנינא דמבית עולמים גמר דכתיב "והבית אשר בנה שלמה שלשים אמה קומתו" וקמת הכרוב עשר אמות ומה מצינו בבית עולמים הכרוב בשליש הבית הן עומדים משכן כמה הוי עשר אמות דכתיב "עשר אמות אורך הקרש" כמה הו"ל שתין פוסכי תלתא כמה הוי עשרים פושכי דל עשרה דארון (דארון היה קומתו תשעה טפחים וכפורת טפח) פשו להו עשרה וכתיב: "והי' הכרובים פורשים כנפי'" סוככי' בכנפיהם למעלה על הכפורת קרי רחמנא סככה למעלה מעשרה עכ"ל הגמ'. וא"א דק"ק לא היה רק עשרים אמה גבוה א"כ בבית העולמים גופא לא הי' הכרובים עומדים בשליש הבית אלא בחצי הבית ואיך יליף רב ור' חנינא האי ילפותא דקרי רחמנא סככה למעלה מעשרה:
אמנם נ"ל דהנך תרי קושי' הנ"ל חדא באידך מתרצא. דהנה שם בסוכה פריך הגמ' אילפותא דרב ור"ח הניחא לר"מ דאית לי' כל האמות שהי' במקדש הי' בינונית אלא לר"י דאמר אמות הכלים ה' טפחים מא"ל ארון וכפורת כמה הוי תמני' ופלגא פשו להו חד סרי ופלגא אימא סוכה עד דה"ל חד סרי ופלגא ומסיק אלא לר"י הלכת' גמירי לה ע"ש. ולפ"ז א"ש דוודאי לר"י דצ"ל הלכת' גמירי לה וא"כ אף דלדידי' ליכא למימר כתי' ר"ח משפת כרובים ולמעלה הוא דקחשיב דהרי ס"ל דאמות הכלים בת ה' טפחי' ונשאר משפת הכרובים כ"א אמות וד' טפחי' כנ"ל נגד זה לר"י שפיר י"ל כתי' רש"י דק"ק הי' גבוה רק עשרים אמה ול"ק קושייתנו הנ"ל דא"כ גם בבית העולמים לא הי'
