יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
קכג
ו) גם עיקר דברי הגמ׳ תמוהים כמו שכבר תמה שם הגאון רבינו עקיבא
איגר זצ"ל בגליון הש"ס ולא תירץ כלום.
ועל דברי הגמ׳ ותנא דידן מאי טעמא לא תני טומאת אוכלין כתב שם:
"תמוה לי מהיכא פסיקא זה דלר׳ יוחנן בן ברוקה שיעור טומאת אוכלין ג' רביעי ביצה כיון שהוא חצי חציה דלמא באמת לכולא עלמא טומאת אוכלין בכביצה כדדרשינן אוכל הנאכל בבת אחת אלא דהברייתא כר׳ שמעון דלדידיה דביצה הוא חצי חציה משום הכי נקיט לה בסדר החשבון דחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין אבל מתניתן דחציה לבית המנוגע דקאי ר׳ יוחנן בן ברוקא ור׳ שמעון למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה משום הכי לא מצי למינקט וחצי חצי חציה לטומאת אוכלין דלר׳ יוחנן בן ברוקה אינו כן וד׳ יאר עיני".
והנה נשאר בתימא.
פרק י״ג.
אבל לפי ידיעתנו את דבר יסוד המשנה, וכי דבר כל דברי התנאים אינם
כי אם בירורים עליה הנה כל הדברים פשוטים וברורים ואין כאן לא קושיא ולא
תיובתא והכל הולך למישרים, והצעת הדבר כך הוא.
כבר נתבאר כי המשנה בנגעים פי״ג מ״ט "מי שנכנס לבית המנוגע וכו׳ והן טהורין עד שישהא כדי אכילת פרס פת חיטין וכו׳״ היא מיסוד המשנה.
ונתבאר לנו בפרק י"א כי כבר בדקו חבירי ר׳ אלעזר בן ערך אותו אם עוד תלמודו בידו בנוגע לקבלתם בגדר דברי משנה זו.
וכן אין חולק על ר׳ יהושע במשנה בריש מס' פרה אשר מסר סגנון קבלתו על המשנה בנגעים שם:
"כיוצא בו אמר אמרו (במשנה נגעים) האוכל בבית המנוגע פרס (הכונה בבכר) מג׳ לקב".
והדברים במס׳ עירובין במחלוקת התנאים שם הוא רק בעירוב ופסול גויה.
וכבר חפשו רבותנו בעלי התוס׳ טעם מדוע יהי׳ פסול גויה בשני ביצים ולא כביצה וכתבו במס׳ עירובין ד׳ פ"ב בד"ה וחצי חציה לפסול את הגויה:
"ודוקא בשני ביצים אבל בכביצה אף על פי שראוי לטמא אחרים לא גזרו דאי אפשר שלא ישאר קצת בין השינים והחניכים או מתעכל קצת במעיו וכיון דאפקוה מכביצה אוקמוה אשני ביצים שהוא חצי סעודה דבית המנוגע ולר׳ יוחנן בן ברוקה אביצה ומחצה".
ובסוטה ל' ד״ה הא כתבו "ואם תאמר הי׳ להם להוסיף (רק) יותר מעט מכל מקום כיון דנחית לשיעוריה העמיד אותה על שני ביצים שהוא שיעור ידוע".
וכל זה מפני שהוא רק מדרבנן, ועל כן הנה זה עצמו שנדחקו התוס׳ שאף שאי אפשר בכביצה מדוע עשו השיעור שני ביצים, ולא יותר מכביצה, הוא באמת גם ענין מחלוקת ר׳ יוהנן בן ברוקה ור׳ יהודה ור׳ יוסי.
שר׳ יהודה ור' יוסי סוברים כיון דאפיקתיה מכביצה אוקמוה אשני ביצים.
ור׳ יוחנן בן ברוקה סובר כי די שנוסיף עד כביצה ומחצה, אבל לא שני ביצים.
