יסוד המשנה׳ ימי הבירורים׳ ומם עדיות
קטז
כי על כן במס׳ עדיות אשר נסדרה עתה בימי הבירורים, באו שם בנוגע לדברי בית שמאי ובית הלל רק כל הדברים אשר היו נחוצים עתה להשלמת הדברים ולבירורם.
והיינו הדברים אשר מתוך כל מח ששבו ונתבררו אז חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי, וכל הדברים אשר נתבררו אז כי הנם יוצאים מן הכלל ובית שמאי לקולא ובית הלל לחומרא,
וגם הדברים המעטים מדבריהם אשר עדין לא נסדרו אצל יסוד המשנה.
ונפלא הדבר כי גם השלשה דברים אשר באו למחלוקת על שם שמאי והלל עצמם, נשארו שנים מהם אשר גם לפנינו לא באו כי אם במס׳ עדיות, וגם בימי רבי לא נסדרו במקום אחר, כי אם נשארו רק במס׳ עדיות.
והם דבר מחלוקתם בשיעור הלה, ודבר מחלוקתם בשיעור מים שאובין הפוםלים את חמקוה,
בהיות שני הדברים האלה כוללים, ולא בא מהם על משנה פרטית ביסוד המשנה(ו).
וכן מהעוללות אשר הובאו שם ממחלוקות בית שמאי ובית הלל אשר באו שם ששה דברים מזה,
הנה הראשונה "ב״ש אומרים רובע עצמות מן העצמים וב"ה אומרים" וכו', לא הובא מחלוקתם לפנינו במס' אהלות אצל יסוד המשנה.
והטעם פשוט לפי שבעצמו של דבר לא הי׳ זה מחלוקת בין בית שמאי ובית הלל,
רק שבימי הבירורים ביבנה התראו בזה שני סגנונים שונים, סגנון אחד להשונים גדר דברי המשנה כפי קבלתם מהלל, וסגנון אחר להשונים מבית שמאי.
ועל זה אמר אז ר׳ יהושע שאין זה כי אם שני סגנונים שונים, אבל אין כאן מחלוקת.
ובא בברייתא במס׳ נזיר ד׳ נ"ב "אמר ר׳ יהושע יכולני לעשות דברי בית שמאי ודברי בית הלל כאחד שבית שמאי אומרים וכו׳ ובית הלל אומרים וכו׳".
ובמשנה ח' שאחריה בא:
"כרשיני תרומה בית שמאי אומרים שורין ושפין בטהרה ומאכילין בטומאה ובית הלל אומרים שורין בטהרה ושפין ומאכילין בטומאה(ז) שמאי אומר יאכל צריד."
הערה (ו): וכבר נתבאר לנו בכרך שלישי עמוד 227 טעם הדבר את אשר לא בא ביסוד המשנה שיעור חלה, ועל כן בא בסוף הימים מחלוקת שמאי והלל על זה, ונתבאר לנו שם.
והדברים מכל זה נשארו רק במס׳ עדיות.
וכל מה שעשו בזה בחתימת המשנה הי׳ לבאר כי השיעור הוא עם סובן ומורסנן.
ובכל דבר אשר באו דבריהם על דבר הקבוע וטבוע כבר, נקטו תחלה הפיסקא מהנקבע כבר כמו שהוא בכל כיוצא בזה גם בגמ׳, ובא במס׳ חלה פרק ב׳ משנה ו׳:
״חמשת רבעים קמח חייבין בחלה.״
״הם ושאורן וסובן ומורסנן חמשת רבעים חייבין, ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אלו פטורין.״
הערה (ז): במשנה שם בא בסוף "ר׳ עקיבא אומר כל מעשיהם בטומאה״,
וכבר נתבאר כי בכל כיוצא בזה הכונה שר׳ עקיבא חולק עם ת״ק בענין דברי בית הלל.
