פעולת זקני הדור אחר החרבן
סח
"אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים־ וכו'.
ועל פי דבריו הכריעו וסדרו במשנתנו "ואין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום".
ומבואר מדברי רבן יוחנן בן זכאי ודבר עדות בן בוכרי ביבנה שהי׳ כל זה בבית הוועד ביבנה זמן קצר אחרי החרבן, בזמן כל ראשי זקני דור העבר ורבן יוחנן בן זכאי בראשם.
וכל דבר אשר הי׳ אפשר לחברו אל יסוד המשנה, קבעו זה שם.
כמו במס׳ כלים פרק ו׳ משנה ב׳ אצל המשנה:
"האבן שהי׳ שופת עליה ועל התנור, עליה ועל הכירה, עליה ועל הכופח טמאה, עליה ועל האבן עליה ועל הסלע עליה ועל הכותל טהורה.״
סדרו שם: "וזו היתה כירת הנזירים שבירושלים שכנגד הסלע."
וכן הוסיפו אז במס׳ מנחות במקום דיני העומר כל דברי המעשים במנחת העומר, וכמו שנתבאר שמשחרב המקדש הי׳ הכרח גמור שיהי׳ גם כל זה קבוע וטבוע בהמשנה.
ובא במנחות דף ס"ג פרק י׳ משנה א׳:
"ר׳ חנינא סגן הכהנים אומר בשבת הי׳ נקצר ביחיד ובמגל אחד ובקופה אחת ובחול בשלשה ובשלש קופות ובשלשה מגלות וחכמים אומרים אחד בשבת ואחד בחול בשלשה ובשלש קופות ובשלשה מגלות."
ומדבר ר׳ חנינא סגן הכהנים עצמו ומלשונו יחד הננו יודעים שהי' כל זה בבית הועד אחר החרבן.
וחכמים החולקים עמו הנם גם הם ראשי זקני הדור, אשר אחר החרבן השתדלו כולם יחד לקיים לדורות את כל פרטי פרטים הנוגעים לעבודת המקדש, אשר כמבואר לא באו בימי הבית ביסוד המשנה.
ואחר זה במשנה ג׳ בא שם:
"כיצד היו עושין שלוחי בית דין יוצאים מערב יום טוב" וכו'.
וכל הדברים יתאימו יחד ויבררו לנו כי עסקו אז בזה ראשוני ראשי זקני הדור מיד אחר החרבן.
ולפנינו יבואר כי בית שמאי בכללם נמשך זמנם עד ערך כעשר שנים אחר החרבן, דהיינו עד אחר הבירור הכללי ביבנה לכל מחלוקותיהם, אחת אחת.
ועל כן הנה בהיות מעשי זקני הדור בכל זה זמן קצר אחרי ימי החרבן אחרי אשר נחו מאויביהם מעט, הנה אז עדיין לא נתבטלו בית שמאי בכללם.
והן הדברים במס׳ מעשר שני פרק ה׳ משנה ז׳:
"מי שהיו לו פירות בזמן הזה והגיע שעת הביעור בית שמאי אומרים צריך לחללן על כסף ובית הלל אומרים אחד שהן כסף ואחד שהן פירות."
והדברים האלה היו בהגיע שנת הביעור הראשון אחר החרבן.
וכן הם הדברים בברייתא מנחות דף ס"ג ת"ר בית שמאי אומרים האומר הרי עלי מרחשת יהא מונח עד שיבוא אליהו מספקא להו וכו' ובית הלל אומרים כלי הי׳ במקדש ומרחשת שמה ודומה כמין" וכו׳.
