92
פעולת זקני הדור אחר החרבן
ומדורה היתה שם ובית וכו׳ וזה הי׳ כבודו וכו׳ היו בודקין והולכין וכו' לא היו רואין אותו" וכו׳.
ושם פרק ב׳ משנה ב׳:
"החלו מעלין באפר על גבי התפוח ותפוח הי׳ באמצע המזבח וכו' וברגלים לא היו מדשנין אותו מפני וכו׳ המערכה גדולה מזרחה וחזיתה מזרחה וראשי הגזרין הפנימיים היו נוגעים בתפוח וריוח הי׳ בין הגיזרים שהיו מציתין את האליתא משם וכו׳ ששם היו נותנין שני בזיכי לבונה של לחם הפנים."
פרק ג׳ משנה ג׳ "אמר להם וכו׳ והרי לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית וארבע לשכות היו שם וכו׳ ואחת לשכה שהיו עושין בה לחם הפנים וכו׳ בית המטבחים הי' לצפונו של מזבח וכו׳ ואנקליות של ברזל היו קבועים בהן שלשה סדרים הי׳ לכל אחד ואחד וכו׳ מי שזכה בדישון מזבח הפנימי והמנורה היו מקדימין וכו׳ ושני פשפשין היו לו לשער הגדול וכו׳ לא הי׳ שוחט השוחט עד ששומע קול שער הגדול וכו׳ מיריחו היו שומעין קול שער הגדול שנפתח מיריחו היו שומעין קול המגריפה מיריחו היו שומעין קול העץ וכו׳ מיריחו היו שומעין קול גביני כרוז מיריחו היו שומעין קול החליל מיריחו היו שומעיין קול הצלצל מיריחו היו שומעין וכו׳ מי שזכה וכו׳ והי׳ חופן ונותן לתוכו וכו׳ ואבן היתה לפני המנורה ובה שלש" וכו׳.
וכל הדברים מעידים על עצמם גם מתוך לשונם הברור אשר בולט שידובר אחר ימי הבית ומה שהי׳ ואיך הי׳.
גם מתוך ענינים אשר רק אחרי ימי הבית הי׳ נדרש לסדר כל זה כסדר המשנה.
והדברים ילכו כן בכל המס' ובא בפרק ד׳ משנה א׳: "לא היו כופתין את הטלה אלא מעקדין אותו וכו׳ וכך היתה עקידתו וכו׳ של שחר הי׳ נשחט על וכו׳ על טבעת שניה ושל בין הערביים הי׳ נשחט וכו׳ שירי הדם הי׳ שופך אל יסוד דרומי לא הי׳ שובר בו את הרגל וכו׳ הי׳ מפשיט וכו׳ נטל את הסכין וכו׳ ולא הי׳ נוגע וכו׳ וכך הי׳ מניח בחברתה".
ורק בדברי ימי ישראל אשר עסקו בציונים מבלי לראות את ענין הדברים עצמם הי׳ אפשר לטעות בכל זה.
והדבר ידוע שלא נסדר במשנה אפי׳ כיצד התפילין נעשים, לפי שהי׳ כל זה ידוע ומפורסם בישראל אף שאין זה נעשה תחת יד ממונים מיוחדים וזקני כהונה וזקני בית דין משגיחים גם עליהם, וכן הוא דרכי המשנה בכל מקום.
ורק מפני שכל הדברים האלה נסדרו אחר החרבן הוכרחו לקבוע כל זה במטבע קבועה בסדר המשנה הקבוע ועומד.
ובא שם אחר זה בפרק ה׳ משנה ג׳ "מסרום לחזנים היו מפשיטין אותם את בגדיהם ולא היו מניחים עליהם אלא מכנסים בלבד וחלונות היו שם וכתוב עליהם וכו׳ מי שזכה הי׳ נוטל את הכף וכו׳ והבזך הי׳ בתוכו וכו' וכסוי הי׳ לו וכמין מטולטלת הי' עליו מלמעלה וכו׳ נתפזר ממנו בכף גחלים והי׳ מכבדן לאמה ובשבת הי׳ כופה עליהן פסכתר ופסכתר היתה כלי גדול מחזקת לתך ושתי שרשרות היו בה וכו׳ ושלשה דברים היתה משמשת וכו׳ נטל אחד את המגרפה וכו׳ ושלשה דברים היתה משמשת" וכו׳.
