משנה תמיד ב ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת תמיד · פרק ב · משנה ב | >>
החלו ז מעלין באפר על גבי התפוח.
ותפוח היה באמצע המזבח, פעמים עליו כשלש מאות כור.
וברגלים לא היו מדשנין אותו, מפני שהוא נוי למזבח.
מימיו לא נתעצל הכהן ט מלהוציא את הדשן.
הֵחֵלּוּ מַעֲלִין בָּאֵפֶר עַל גַּבֵּי הַתַּפּוּחַ.
- וְתַפּוּחַ הָיָה בְּאֶמְצַע הַמִּזְבֵּחַ,
- פְּעָמִים עָלָיו כִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֹּר.
- וּבָרְגָלִים לֹא הָיוּ מְדַשְּׁנִין אוֹתוֹ,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹי לַמִּזְבֵּחַ.
- מִיָּמָיו לֹא נִתְעַצֵּל הַכֹּהֵן מִלְּהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן.
החלו מעלין באפר - על גבי התפוח.
- ותפוח היה באמצע המזבח,
- פעמים עליו שלש מאות כור.
- וברגלים - לא היו מדשנין אותו,
- מפני שהוא נואי למזבח.
- מימיו לא נתעצל כוהן - מלהוציא את הדשן.
אחר שעולין הכהנים לראש המזבח, מסירין החלבין והאברים שלא נשרפו כל הלילה באותן השפודין, ונותנין אותן בצדדי המזבח או מורידין אותן על הכבש כמו שזכר, שבין ומושכין האפר במגריפות שבידיהם, ומעלים אותו על האפר הצבור באמצע המזבח והיא הנקרא תפוח, ועושין מן הכל כמין כרי באמצע מקום המערכה כדמות תפוח, ולפיכך נקרא תפוח.
ואחר כן גורפין מהכרי ההוא ומוציאין אל שפך הדשן עד שמבערין האפר מן המזבח, והוא הנקרא "דישון המזבח" על האמת, זולתי במועדים שאין מוציאין האפר מן המזבח אלא מקבצין אותו באמצע המזבח, עד שיתקבץ ממנו שיעור הרבה.
ולעניין הריבוי נתכוין כשאמר שלש מאות כור, לא שיהא שלש מאות כור בצמצום אלא רוצה לומר גוזמא, וכן ביאר התלמוד, אמרו "בשלשה מקומות דברו חכמים בלשון הבאי, גפן תפוח פרוכת", והבאי הוא לשון גוזמא כמו שביארנו בשלישי בנדרים. ומה שאמר "פרוכת" רומז מה שזכר ממלאכת הפרכת וגדולתה במסכת שקלים, וכבר זכרנו זה שם. ו"הגפן" להבא נגיד עניינה במסכת מידות:
החלו מעלין באפר - לאחר שסלקו לצדדים או לסובב אברים ופדרים שלא נתאכלו, היו מושכין את האפר במגרפות שבידם ומעלין אותו לתפוח, כמין כרי גדול ח של אפר שהיה באמצע המזבח צבור ועשוי כתפוח:
פעמים עליו כשלש מאות כור - גוזמא קתני, ידמעולם לא הניחו להיות עליו שלש מאות כור:
וברגלים לא היו מדשנים אותו - לא היו מוציאין את הדשן לחוץ אע"פ שהוא רבה על המזבח:
מפני שהוא נוי למזבח - שיהיה נראה שקרבנות הרבה היו על גבי המזבח:
מימיו לא נתעצל - כלומר מה שהיה דשן כל כך, לא מחמת עצלות הכהנים, אלא לנוי להראות שקרבנות הרבה קרבו על גבי המזבח:
החלו. התחילו. המפרש.
פעמים עליו כג' מאות כור. כתב הר"ב גוזמא קתני. ופי' גוזמא כתבתי במ"ב פרק ג' דנדרים. וכתב הרמב"ם ואח"כ גורפין מהכרי ההוא ומוציאין אל שפך הדשן. עד שמבערים האפר מן המזבח והוא הנקרא דשון המזבח על האמת זולתי במועדים וכו' ע"כ:
מימיו לא נתעצל הכהן כו'. מי שמוטל עליו לעשות. כ"כ המפרש. והרמב"ם בספ"ב מהלכות תמידין כתב גורפין מן הערימה בפסכתר והוא כלי גדול שמחזיק לתך [עיין במשנה ה' פ"ה] ומורידין אותו למטה וברגלים לא היו וכו'. וכל [מי] שירצה מן הכהנים ממלא מן הדשן שהורידו למטה ומוציא חוץ לעיר לשפך הדשן ואין להוצאת הדשן לחוץ פייס אלא כל הרוצה. ומעולם לא נתעצל כהן מלהוציא את הדשן.
(ז) (על המשנה) החלו. התחילו. מפרש:
(ח) (על הברטנורא) ואח"כ גורפין מהכרי ההוא ומוציאין אל שפך הדשן עד שמבערין האפר מן המזבח והוא הנקרא דשון המזבח על האמת, זולתי במועדים כו'. הר"מ:
(ט) (על המשנה) הכהן. מי שמוטל עליו לעשות. מפרש. והר"מ כתב, כל מי שירצה מן הכהנים כו'. ועתוי"ט:
החלו מעלין וכו': חולין פ' גיד הנשה (חולין דף צ') ובירושלמי פ' בתרא דשקלים:
פעמים שיש עליו כשלש מאות כור: יש מוחקין הכאף של כשלש. וגם הר"ר יהוסף ז"ל מחקה. ועל מה שפירש רעז"ל צבור ועשוי כתפוח כתב לפירוש זה קשה לשון פעמים עליו וצ"ע ע"כ. והגיה מפני שהוא נוֹאִי וכתב כן מצאתי. וכתב עוד לא נתעצל הכהן פירוש אע"פ שאינה עבודה חשובה דכתיב ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן לא נתעצל שום כהן מלהוציאה כי לא היו מפיסין עליה כי כהנים רבים היו צריכין להוציאה ע"כ. אבל מתוך פירוש הראב"ד ז"ל בהשגות פ' שני דהלכות תמידין נראה דגריס כשלש בכאף וע"ש שדקדק דמדקתני שיש עליו כשלש מאות כור ולא קתני שיש בו כשלש מאות כור משמע שהיה שם טבלא מרובעת גבוה אמה והיא כ"ב אמה על כ"ב אמה ואותה אמה היתה השלמת עשר אמות לגובה המזבח והיא נקראת תפוח ע"ש שהיתה גבוהה על כל סביביו ואפשר שהיתה אותה הטבלא קצוצת קרנות כעין עגולה כדי להרחיב מקום המערכה וכן מדקתני החלו מעלין באפר ע"ג התפוח משמע כפירוש הזה דאי כפירושו מאחר שכהן מוציא את כל האפר מהיכן היה שם תפוח ע"כ בקיצור. ופירש הרמב"ם ז"ל ואח"כ גורפין מן הכרי ההוא ומוציאין אל שפך הדשן עד שמבערין האפר מן המזבח והוא פירוש הנקרא דישון המזבח על האמת זולתי במועדים וכו' ע"כ:
וּבְרַגְלָיִם: לא היו מדשנין אותו שלא היו מאספים האפר ברגלים מפני שהוא גנאי למזבח לדשנו ברגלים וה"ק מפני שהוא נוי למזבח שידשנוהו בידם במגריפות אבל ברגלים לא היה נוי כי אם בזיון ויש תמהין על זאת הגרסא דמאי קמ"ל שלא היו עושין ברגלים דפשיטא לן שלא היו עושין שאפילו אם לא היה איסורא לא היו יכולין ברגלים מפני שהאפר חם ורותח והיו רגליהם נכוין והם גורסין בָרגָלִים ומפרשין ברגלים שברגל לא היו מורידין את הדשן מפני שהוא נוי למזבח שיראו אותו וניטלו רגליהם ואינו כלל כשתדקדק ומה שהה תמיהין שהיו רגליהם נכוין אין לתמוה על זה דהא דקתני וברגלים לא היו מדשנין לא בדישון של כל יום ויום מיירי אלא לאחר שהיו עושין ממנו תפוח ומקבצין הרבה שכבר היה תופס מקום גדול במזבח ומעכב את המזבח אז היו מדשנין אותו ומוציאין את הדשן אל מחוץ למחנה ואז כבר היה הדשן מצונן שאם תאמר שבכל יום ויום היה מוציא את הדשן אל מחוץ למחנה א"כ מה צורך לעשות התפוח תחלה ואח"כ להוציאו לאלתר משם הראב"ד ז"ל:
יכין
החלו: התחילו:
מעלין באפר על גבי התפוח: הוא כמין כרי גדול של אפר שבאמצע המזבח, עגול כתפוח. ור"ל אחר שסלקו האברים שלא נתאכלו, היו גורפין במגרפות את הדשן, לסלקו אל התל שבאמצע, וכשרבה שם מורידין אותו ומוציאין אותו כהנים אחרים משם למקום צנוע ונקי שחוץ לעיר [רמב"ם ספ"ב מתמידין] והורידו משם ע"י פסכתור [כלקמן פ"ה מ"ה]:
פעמים עליו כשלש מאות כור: גוזמא קתני:
וברגלים לא היו מדשנין אותו: ר"ל לא הוציאו הדשן מהתפוח לחוץ לעיר:
מפני שהוא נוי למזבח: שיהיה נראה שהקריבו עליו קרבנות הרבה:
מימיו: של מזבח. או של כהן, דאף אם היה זקן הזדרז:
לא נתעצל הכהן מלהוציא את הדשן: ר"ל אף שהדישון אינה מלאכה נכבדה ומשו"ה לא הפיסו עליה, אפ"ה לא נתעצלו בה. ונקט לה הכא, דקמ"ל דלהכי לא דישנוה ברגלים, ולא חיושי' שיתלו הרואין בעצלות הכהנים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת