פה:, וכן סנהדרין צו. שר"ל קראו בר נפחא (ופירש"י נראה למורי דאביו של ר' יוחנן הוי נפחא ולהכי מיקרי בר נפחא ואית דמפרשי בר נפחא ע"ש יופיו), ובירושלמי ר"ה פ"ב ה"ה א"ר יונתן ראה לשון שלימדנו בן הנפח. וכן כתובות כה: כשכעס ר"ל על ר"א, א"ל שמעית מילי דבר נפחא. ובחולין נד: א"ר חנינא פתוראה עילא מינאי הוה קאי בר נפחא. ומכל המקומות האלו עדיין לא יאירו לנו אם שם אביו היה נפחא או שאביו היה נפחא, או שנקרא כן ע"ש יופיו.
ואך זאת ידוע לנו שנולד בציפורי בזמן שרבינו הקדוש היה דר שם, וכאשר אמרנו שר"י היה עול ימים בפטירת רבי וכאשר נבאר באריכות. וידוע שרבי היה בציפורי יז שנים א"כ בל"ס נולד ר' יוחנן בציפורי. וזה שמצינו ביומא פב: ההיא עוברא דארחה (אשה מעוברת הריחה ריח מאכל ביום הבפורים) אתו לקמיה דרבי א"ל זילו לחושו לה דיומא דכיפורי הוא, לחושו לה ואילחישא. קרי עליה בטרם אצרך בבטן ידעתיך ונפיק מינה ר' יוחנן.
ובירושלמי שם פ"ח ה"ד מובא המעשה ע"ש ר' טרפון ע"ש.
ולדעת התוס' עירובין צא. ד"ה מי, שמפני זה, קראוהו "ד' יוחנן מלחשך".
אבל ר' יוחנן לא זכה לראות אה הוריו היקרים כמפורש קידושין לא: כשעברתו אמו מת אביו וכשילדתו מתה אמו, והוא ניחם אך בזה שהוא פטור ממצוה החמורה מצות כבוד אב ואם שאי אפשר לקימה כראוי ואמר אשרי מי שלא חמאן, ואך היה מכיר את הנשים שהיו בשעת לידתו בירושלמי כתובות פ"ה ה"ו.
ואבי אביו או אבי אמו לקחו כבן לו וגתגדל אצלו כמפורש בירושלמי מעשרות פ"א רה"ב שאר"י רכיב הוינא על כתפי "דסבי" ושמעית קליה דר' שמעון בן אלעזר יתיב מתני.
וכפי הנראה, יען שדרכו של רבינו הקדוש היה להשתדל עבור יתומים כדמצינו ב"מ פה. בבן ר"א בר' שמעון ולבן בתו דר' טרפון, לכן כששמע רבי שההיא איתתא דארחה שניבא עליה ואמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך נשאר אחריה בן יתום מאב ואם, לכן כשנתגדל ר' יוחנן ורבי ראה כי ברכה בו נתן לו מהלכים בין תלמידיו בישיבתו הנדולה. ואירע פ"א שזכה לישב קמי רבי בפסחים ג: הנהו תרי תלמידי דהות יתבי קמי רבי וחד מינייהו ר' יוחנן חד אמר מפני מה בוצרים בטהרה — אמר (רבי) מובטח אני בזה שמורה הוראה בישראל, אבל יען שהיה עוד עול ימים לא זכה להיות נמנה בין תלמידיו, וכמו שאמר ר' יוחנן בעצמו חולין קלז: דכירנא כד הוי יתיבנא אחר יז שורן אחורי דרבי ונפקי זיקוקין דנורי מפומיה דרב לפומיה דרבי — ולית אנא ידע מה הן אמרין. ושם נד. אמר לר"ל כל אותן שנים ששימש אותו תלמיד (רב לרבי) בישיבה אני שמשתי בעמידה (הוא היה יושב ואני עומר שהוא חשוב ממני, רש"י. ועוד אפשר לפרש יען שקשות מיושב ורכות מעומד כמגילה כא.), ובירושלמי ביצה פ"ה ה"ב ר' יוחנן ור"ל תרוייהן אמרין אנן לא זכינן לאורייתא אלא בנין דחמינן אצבעתיה דרבי מן גולגיקין דידיה. ובל"ס הוא בדרך מליצה ששימש אותו אך מעט, ולכן לא מצינו את ר' יוחנן שיאמר הלכה בשם רבי אך במנחות פח: ובסוטה ל: לגרסת ע"י. ובירושלמי ע"ז פ"ד ס"הא אר"י יפה למדני רבי. וזה יען שלא הגיע עדיין למעלה כזו שיכול לקבל תורת רבינו הקדוש מפיו, וקבלן אח"כ ע"י תלמידיו ר' חנינא ור' אושעיא ור' ינאי.
