דאחר רבי שבלעדי פירושיהם לא היינו יודעין המשנה על בוריה, אבל שיחלוקו על המשנה מאן דכר שמיה, ואע"פ שהיו נחשבים לתנאים כאשר אמרו על ר"ח ורב שהוא תנא ופליג. וכן מצינו גם בבר קפרא בברכות לט. שאמרו "לימא כתנאי" דהנהו תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דבר קפרא - והוא כעס עליהם - "תנא" ושניהם לא הוציאו שנתן.
והנה מלבד גדלו בתורה היה דרשן מפואר ונשאר לנו לפלטה דעותיו היקרות ומדותיו הטהורות כברכות סג. שאמר איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויין בה, בכל דרכיך דעהו, ובמגילה כט. דרש מאי דכתיב למה תרצדון הרים גבנונים יצתה ב"ק ואמרה למה תרצו דין עם כיני כולכם בעלי מומין אתם אצל סיני (שהבעל גאוה הוא כמו מום אצל ענוה), ובכתובות ה. דרש גדולים מעשה צדיקים יותר ממעשה שמים וארץ, ודרש הפסוק ויתד תהיה לך על אזנך א"ת אזנך אלא איזנך שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באוזניו. ובקידושין מא. אמר רגזן לא עלתה בידו אלא רגזנותא (ואפשר שדרש זה נגד בן אלעשה).
ובסנהדרין צד. דרש ביקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וכו'. ודבריו היקרים במילי דעלמא כדאמרו ברכות סב. שהיה מזבן מילי בדינרי, ואמר עד דכפנת אכול, עד דצחית שתה, עד דרתחא קדרך שפוך, קרנא קריא ברומי בר מזבין תאני, תאני דאבוך זבין.
מחייו הפרטים ומקורותיו מצינו שהיה עני ומתפרנס מיגיע כפו בברכות נו: שא"ל בר קפרא לרבי ראיתי (בחלומי) חוטמי שנשר א"ל חרון אף נסתלק ממך, ראיתי שתי ידי שנחתכו א"ל לא תצטרך למעשי ידך (שתתעשר), ובאמת עמל בידיו להביא טרף לביתו כדמובא קה"ר רפי"א שבר קפרא היה מקפל (חופר כמו הני קפולאי, שבת קנב:), בשוניתא דימא (ואפשר שלכן אמר ברכות סג. לעולם ילמוד אדם את בנו אומנות נקיה וקלה כי מבשרו חזא שמלאכתו קשה ומסוכנת, וברכת רבי באמת נתקיימה עליו כאשר יסופר בקה"ר שם), וראה ספינה שטבעה בים הגדול ואדם חשוב ניצל ממנה, וחמל עליו בר קפרא והביאו לביתו והאכילו והשקהו וגם כסף נתן לו ושלחו לשלום, במשך הזמן אירע שנשבו נפשות מבני ישראל, וב"ק שהיה חשוב במלכותא לקח בידו חמש מאות דנרין והלך לפדות את אחיו, וכשבא לבית המלכות מצא את האיש שניצל ואשר עשה עמו טובות שהוא שר השרים שם, והשר קם מפניו ושאל בשלומו וא"ל מה לידידי בביתי? וסיפר לו כל המעשה שבא על עסקי פדיון שבויים מאחיו, והראה לו הכסף שנתנו בני עדתו לפדותם, א"ל השר הכסף נתון לך חלף החמשה שקלים שנתת לי וחלף אשר האכלתני אשלח את אחיך לחפשי חנם, וישלחהו בכבוד גדול, ומיני אז כלכל את ביתו ברחבה, וגם תלמידיו אכלו על שלחנו כברכות לט., וגם מצינו שהיה לו שפחה כשבת פיח-ג.
מבני ביתו לא נודע לנו מאומה ואך מצינו בשבת פ"ו ה"ב שהיה לו בת שאמרו שם בני ברתיה דבר קפרא אמרין מבית רבה דבר קפרא עד בית ר' הושעיא, ויהודה בן פדיה היה בן אחותו כמבואר לעיל.
פטירתו לא מצינו בשום מקום ואך זאת ידענו שמקום קבורתו היה בעיר פרוד כע"ז לא. שר' יוחנן איקלע לשם ושאל כלום יש משנת ב"ק, תני ליה ר' תנחום דין פרוד וכו' קרי עליה דב"ק מקום שיפול העץ יהו.
בר קשא
נזכר שבת קי. ההוא בר קשא דפומבדיתא (ופרש"י ממונה למלך וישראל הוה) דטרקיה
