עמוד:ספר דורות הראשונים א'.pdf/288

הדף הזה לא עבר הגהה

‫המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬

‫קמב‬

‬‬ ‫בית שמאי אומרים אף כמימי תלתן וכמימי בשר צלי, ובית הלל מטהרין. ‫הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין.

‫והנה לנו בלשון ברור המונח בכל מקום על דעת עצמם וסברתם הם "עקביא‬ ‫‬‫בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים". ‬ ‫אבל עי' במס' עדיות פרק ה׳ משנה ו' ששם בא זה עצמו, וכל הדבר‬ כמו שהוא:

‫עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים. אמרו לו עקביא חזור בך בארבעה‬ ‫דברים שהיית אומר ונעשך אב בית דין לישראל אמר להם מוטב לי להקרא‬ ‫שוטה וכו׳ הוא הי׳ מטמא שער הפקודה ודם הירוק וכו׳ בשעת מיתתו אמר לבנו‬ ‫בני חזור בך בארבעה דברים שהייתי אומר אמר לו ולמה לא חזרת בך אמר לו‬ ‫אני שמעתי מפי המרובין והם שמעו מפי המרובין אני עמדתי בשמועתי והם עמדו‬ בשמועתן, אבל אתה שמעת מפי היחיד ומפי המרובין וכו'.

‫ומפורש בזה בדברי עקביא שגם הוא וגם החכמים החולקים עליו דברי כולם‬ ‫אינם כי אם מה שקבלו "אני שמעתי מפי המרובין והם שמעו מפי המרובין". ‬ ‫עד שבמס׳ עדיות גם יותחלו הדברים ״עקביא בן מהללאל העיד ארבעה‬ ‫דברים".

‫ובכל זה כשסידרו זה עצמו בימי רבי אצל יסוד המשנה במס' נדה בא‬ ‫לשונם "הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין".

‫אף שהדברים מפורשים שזה הוא רק שמועתם וקבלתם והיינו שינוי נוסח‬ ‫קבלתם בגדר דברי המשנה בחמשה מיני דמים, מה נכלל בזה, ומה נכלל בזה, ‫ככל אשר כבר נתבאר לנו ענין הדברים האלה. ‫ וכן בא זה עצמו בסידור המשנה בימי רבי גם בשער בכור בעל מום, ובא‬ ‫הלשון במס׳ בכורות ד׳ כ"ה (פרק ג' משנה ד׳):

‫שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואחר כך שחטו עקביא בן‬ ‫מהללאל מתיר וחכמים אוסרין.

‫וכן בנגעים פרק ה׳ משנה ג׳:

‫שער פקודה עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין.

‫וכל זה מהארבעה דברים שבמס׳ עדיות, אשר נאמר עליהם שם מפורש‬ "אני שמעתי מפי המרובין והם שמעו מפי המרובין".

‫וגם במס׳ עדיות עצמה פרק א׳ משנה ג׳ בא על הלל:‬

‫הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה אלא שחייב אדם‬ ‫לאמר בלשון רבו. ‫ והנה נתפרש במשנה עצמה שאין אלו דברי הלל כי אם לשון קבלתו מרבו.

‫וזה נתפרש מפני שהלשון משונה, ואין זה לשון המשנה, ולא מדת המשנה.

‫אבל אלו לא הי׳ הלשון משונה ולא הי׳ צורך לפרש זה ביחוד אז הי׳‬ ‫לשון המשנה רק זה לבד "הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה״‬ ‫אף שאין זה כי אם קבלתו. ‫ ועי׳ במס׳ יבמות ד׳ ס״ז (פרק ז׳ משנה ג׳).

‫בת ישראל שניסת לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה‬ ‫מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר׳ יוסי, אמרו לו מאחר‬ ‬‬