224
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
אף כן נראה זה גם במקום שדבריהם הוא חקירה חדשה שלא באה במשנה,
הנה גם שם נראה מבואר ומפורש, שכל מחלקותם הוא רק על פי יסודי הדברים
הידועים וקבועים כבר במשנתינו.
וכל דבריהם הם ומחלקותם הוא רק לחקור זאת איך הדין בדבר זה על פי יסודי המשנה הקבועים וידועים, וכמו שנעשה כן גם אנחנו בכל חקירת הלכה במקרה הבא לפנינו. ולדוגמא הנה במס׳ שבת המקצוע היותר גדול באיסורי תורה ודרבנן באו מחלוקותיהם: בפרק כ״א משנה ג׳ בית שמאי אומרים מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין ובית הלל אומרים נוטל את הטבלה כולה ומנערה.
והדברים האלה בנוים על היסוד של דיני איסור מוקצה, וככל אשר יבואר לנו כל הדבר בדברינו להלן פרק ל"ח.
ובפ״א משנה ה׳ בית שמאי אומרים אין שורין דיו וסממנים וכרשינים אלא כדי שישורו מבעוד יום ובית הלל מתירין.
ושם משנה ו׳ בית שמאי אומרים אין נותנין אונין של פשתן לתוך התנור אלא כדי שיהבילו מבעוד יום ולא את הצמר ליורה אלא כדי שיקלוט העין ובית הלל מתירין.
בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום ובית הלל מתירין.
ושם משנה ז׳ בית שמאי אומרים אין מוכרין לנכרי ואין טוענין עמו ואין מנביהין עליו אלא כדי שיגיע למקום קרוב ובית הלל מתירין.
וכל הדברים האלה הנם שבית שמאי ימשיכו את דין השביתה בשבת גם על כליו של אדם, ואין הלכה כן.
ובאין מוכרין לנכרי ואין מגביהין וכו׳ אלא כדי וכו׳ חוששין בית שמאי שמא יאמרו שהנכרי בשליחותו מוציא זה בשבת ובית הלל לא חשו לזה. והדבר מבואר כי דין השבותים בשבת, ואמירה לעכו״ם שיעשה בשבת בשביל הישראל, זה הוא איסור שהי׳ קבוע ועומד מהתקנות הראשונות הכוללות (עי׳ הדברים לפנינו בהימים הראשונים) וכל מחלקותם של בית שמאי ובית הלל לדון מתוך זה איך הדין לסייע לעכו״ם בשלו, ובמתחיל מלאכתו מערב שבת.
ומהפרט הרחוק הזה אשר כל טעם בית שמאי הוא שיתחלף בשבות של אמירה לעכו"ם.
הננו יכולים להבין ולדעת עד היכן הי׳ קבוע ועומד מהימים הראשונים דבר עיקר התקנה הכוללת מאיסור אמירה לעכו"ם בשבת.
והמקום השלישי מה שנחלקו בריש פרק ג׳ על יסוד המשנה בדין כירה שהסיקוה וכו׳ בית שמאי אומרים חמין אבל לא תבשיל וכו׳ כבר הובא לנו בפרק זה.
ושם הוא שני הדברים יחד, כל עיקר הדבר אינו אלא תקנה מדרבנן, ובית שמאי ובית הלל נחלקו מפורש בביאור גדר דברי יסוד המשנה, שגם הם אינם כבר בעצם התקנה כי אם בההיתר שבתקנת האיסור. ואלה השלשה מקומות הנם כבר כל דבריהם במשנה במס׳ שבת הגדולה והרחבה.