הקבלה והדרשות רנב
ובאמת כי רש״י ז"ל במשנה ע"ז ד׳ מ"ח כתב דאינו רק מדרבנן ולשונו שם:
״ועבר תחתיה טהור דהך טומאה דרבנן היא וקרא דמייתינן בגמרא אסמכתא בעלמא היא והכי נמי אמרינן בפ׳ ר׳ ישמעאל ד׳ נ״ב דהך טומאה דרבנן היא והיכא דגוזלת את הרבים לא גזור רבנן".
ואמנם כי גם התוס׳ שכתבו דלר׳ יהודה בן בתירא דאורייתא אין כונתם שנעשה זה דאורייתא על ידי הקרא הזה האמור בתהלים ״ויאכלו זבחי מתים".
אבל כונתם שר׳ יהודה בן בתירא סבר כי מדברי הכתוב הזה אנו יודעין שיש שם קבלה על זה.
והן ענין דברי הרמב"ן בשורש השני בד"ה וכן מה שכתב הרב בעיקר הראשון אשר כתבו כל מפרשי ספר המצוות שכן הוא גם דעת הרמב״ם(לז) שכתב שם:
״והענין הזה מפני שהוזהרנו בתורה אלה המצות שבת ק״ד מלמד שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ידענו כי הבא בנבואה דבר תורה הוא או שהוא פירוש לפסוק של תורה או שהוא בידם הלכה למשה מסיני״.
אבל הכל הולך למקום אחד שאין כל זה מדרשא דקראי כי אם, אם נמצא כן בדברי הנביאים ידענו שזה קבלה.
אבל כל זה רק היכא שהדבר יוצא מפורש בגמרא, ומעצמינו אי אפשר לנו לאמר כן, ויבואר לנו כל זה לפנינו.
ואמנם כי יש בכל זה ענין כללי גדול מאד אשר בכל היותו באמת דבר פשוט, הנה על ידי אשר הדברים לא נחקרו ולא נתבררו, הי׳ אך זה מקור כל הטעות בנוגע להקבלה והדרשות.
ועלינו לגלול האבן מעל פי הבאר ולבאר הדברים ולהעמידם על ענינם ובירורם.
פרק י״ג.
הרמב"ם והרמב"ן ושיטת כל הראשונים.
בכל דברינו במקום הזה לא נטינו ימין ושמאל מן הדרך להעמיד את כל דברי יסודי הדברים רק מתוך המקורים עצמם המשנה והגמ׳, אשר שם קבלת כל ישראל פרושה.
אבל הפעם יכריחו אותנו הדברים עצמם, לדבר גם על דברי הראשונים ז״ל מפרשי הגמ'.
כי כידוע הרעישו דברי הרמב"ם בשורש השני מספר המצות ודברי הרמב"ן עליו את כל הלבבות.
הערה (לז): ולפנינו יבואר שאין בין הרמב״ן והרמב״ם כל מחלוקה גם בעיקר הדבר, והטעות בא מפני שלא הבינו דברי הרמב״ם.
