עבודה זרה מח ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מתני' לא ישב בצילה ואם ישב טהור ולא יעבור תחתיה ואם עבר טמא היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה טהור:
גמ' לא ישב בצילה פשיטא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא נצרכא אלא לצל צילה מכלל דבצל קומתה אם ישב טמא לא דאפי' לצל קומתה נמי אם ישב טהור והא קמ"ל דאפילו לצל צילה לא ישב איכא דמתני לה אסיפא ואם ישב טהור פשיטא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן לא נצרכא אלא לצל קומתה מכלל דלצל צילה אפילו לכתחלה ישב לא הא קמ"ל דאפילו לצל קומתה אם ישב טהור:
ולא יעבור תחתיה ואם עבר טמא:
מ"ט אי אפשר דליכא תקרובת עבודת כוכבים מני רבי יהודה בן בתירא היא דתניא רבי יהודה בן בתירא אומר מנין לתקרובת עבודת כוכבים שמטמאה באהל שנאמר (תהלים קו, כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים מה מת מטמא באהל אף תקרובת עבודת כוכבים מטמא באהל:
היתה גוזלת את הרבים ועבר תחתיה טהור:
איבעיא להו עבר או עובר רבי יצחק בן אלעזר משמיה דחזקיה אמר עובר ורבי יוחנן אמר אם עבר ולא פליגי הא דאיכא דירכא אחרינא הא דליכא דירכא אחרינא א"ל רב ששת לשמעיה כי מטית להתם ארהיטני היכי דמי אי דליכא דירכא אחרינא ל"ל ארהיטני מישרא שרי ואי דאיכא דירכא אחרינא כי אמר ארהיטני מי שרי לעולם דליכא דירכא אחרינא ואדם חשוב שאני:
מתני' זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה והחזירין לא בימות החמ' ולא בימות הגשמים ר' יוסי אומר אף לא ירקות בימות הגשמים מפני שהנביה נושרת עליהן והוה להן לזבל:
גמ' למימרא דרבי יוסי סבר זה וזה גורם אסור ורבנן אמרי זה וזה גורם מותר הא איפכא שמעינן להו דתנן רבי יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים אמרו לו אף היא נעשה זבל ונאמר (דברים יג, יח) לא ידבק בידך מאומה מן החרם קשיא דרבנן אדרבנן קשיא דר' יוסי אדרבי יוסי בשלמא דרבי יוסי אדרבי יוסי לא קשיא התם דקאזיל לאיבוד מתיר הכא דלא קאזיל לאיבוד אסור אלא דרבנן אדרבנן קשיא איפוך ואיבעית אימא לא תיפוך דר' יוסי כדשנין דרבנן כדאמר רב מרי בריה דרב כהנא מה שמשביח בעור פוגם בבשר הכא נמי מה שמשביח בנביה פוגם בצל וסבר רבי יוסי זה וזה גורם אסור (והתניא) רבי יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ואמר רב יהודה אמר רב מודה רבי יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר ותניא נמי הכי מודה רבי יוסי
רש"י
עריכהמתני' לא ישב בצילה - האי צל לאו תחת נוף האילן הוא דאם כן לא מתני ליה ואם ישב טהור דהא קתני סיפא לא יעבור תחתיה ואם עבר טמא אלא מן האילן והלאה הלכך לאו אהל הוא שכשהחמה במזרח או במערב יש לכל אדם צל ארוך וכשהחמה עומדת באמצע הרקיע אין לכל דבר צל אלא תחתיו:
תחתיה - נוף האילן שהאהיל עליו האילן:
ואם עבר טמא - כדמפרש בגמרא:
היתה גוזלת את הרבים - שהיה נופה נוטה לרשות הרבים:
ועבר תחתיה טהור - דהך טומאה דרבנן היא וקרא דמייתינן בגמרא אסמכתא בעלמא היא והכי נמי אמרי' בפ' ר' ישמעאל (לקמן נב:) דהך טומאה דרבנן היא והיכא דגוזלת את הרבים לא גזור רבנן:
גמ' פשיטא - דלא ישב בצילה דהא קא מיתהני מעבודת כוכבים:
לצל צילה - שחרית וערבית שצל ארוך לכל דבר מאד וכל זמן שלא עברה מדת אורך הצל את מדת גובה קומת האילן הצל עב וחשוך מכאן ואילך הצל דק וקלוש והיא צל צלו ואצטריך לאשמועינן דאפילו בצל צילה לא ישב:
מכלל דבצל קומתה אם ישב טמא - בתמיהה והלא אינו מן האילן היא ולא תחת נופו:
לא בצל קומתה נמי אם ישב טהור - ובלבד שלא ישב ממש תחתיה ומשום רישא נקט צל צילה דקתני לא ישב לכתחלה ואשמעינן דאפילו בצל צילה לא ישב אבל סיפא ישב טהור אפילו אצל קומתה קאי:
מכלל דבצל צילה לכתחלה ישב - בתמיהה כיון דאוקמת מתני' אצל קומתה ורישא נמי דקתני לא ישב בצל קומתה מכלל דבצל צילה לכתחלה ישב והא קא מיתהני:
אם ישב טהור - ובלבד שלא יהא תחתיה דהא קתני לקמן דאי עבר טמא וכ"ש ישב:
א"א דליכא תקרובת עבודת כוכבים - ונמצא האילן מאהיל על התקרובת ועליו:
עבר - דאי עבר דיעבד או עובר לכתחלה:
כי מטית התם - רב ששת סגי נהורא הוה וזה מושכו והיתה בעירו אשרה גוזלת את הרבים א"ל כי מטית התם:
ארהיטני - משכני במרוצה:
מתני' זורעין תחתיה ירקות בימות הגשמים - שהאילן גם הוא קשה להן שמעכב החמה מלבא:
אבל לא בימות החמה - שהצל יפה להן:
וחזירין - לטוג"א בלע"ז:
לא בימות החמה ולא בימות הגשמים - שהצל יפה לחזרת לעולם:
שהנבייה - עליו נושרין בימות הגשמים מן האילן:
גמ' זה וזה - נבייה דאיסור וקרקע עולם דהיתר גורמין לירקות שיגדלו:
שוחק וזורה לרוח - ולא חייש לזבל:
התם קאזיל לאיבוד - לאבדה הוא מתכוין וכבר בטלה עבודת כוכבים ולא גרעא מעבודת כוכבים שנשתברה מאליה הלכך ליכא זה וזה גורם שהרי אין כאן איסור כל כך דאפילו רבנן לא אסרי אלא משום גזירה דלמא מגבה ליה כו' כדאוקימנא בריש פירקין (דף מב.):
הכא לא אזיל לאיבוד - שהרי דרכה בכך ואין עבודת כוכבים בטלה דרך גדילתה הלכך איסור הנאה הוא זה וזה גורם אסור:
איפוך - כולה מתני' ולא תשני דרבי יוסי אדרבי יוסי כדשנית:
כדשנין - מעיקרא ולעולם זה וזה גורם אסור ס"ל:
דרבנן - אדרבנן לא קשיא אינהו נמי זה וזה גורם אסור סבירא להו כדאמרינן אף היא נעשית זבל והכא היינו טעמא דשרו דליכא גורם איסור כלל דמה שמשביח אילן את הירקות בעליו פוגם בצל:
ודרב מרי [בתמורה] (דף כד.) גבי אין מרגילין בפסולי מוקדשים להפשיט דרך הרגלים כעין מפוח של נפחים בעלי מומין שנפדו ושחטן לצרכו ואע"פ שהעור נמכר ביוקר אסור להרגיל לפי שבזיון קדשים הוא שמקלקל הבשר קשיא לן התם אמאי הא פסידא דהקדש הוא דאי הוה שרית ליה להרגיל ולמכור העור ביוקר הוה טפי פריק להו מעיקרא ושני רב מרי ליכא פסידא דמה שמשביח בדמי העור פוגם בדמי הבשר: ערלה - לא נאסר אלא הפירי הלכך אגוז איסור הנאה דקא מתהני מיניה שחוזר ונעשה אילן:
יחור - נוף:
שאם נטע - האגוז של ערלה מותר אלמא כי גדל האילן וטוען פירות הוו להו הנך פירות בגרמא דאגוז דאיסור וקרקע דהיתר וקתני מותר:
תוספות
עריכהלא ישב בצילה. ולא דמי לצלו של היכל (פסחים דף כו.) דהתם היכל לתוכו עשוי אבל אשרה עשויה לצל א"נ חומרא דעבודת כוכבים שאני.:
אי דאיכא דירכא אחרינא. פי' קצר כזה דאי בעינן למימר אפי' ארוך יותר אם כן אין לדבר סוף:
ורבנן סברי זה וזה גורם מותר. פי' רבינו שמואל ומ"מ אסרי רבנן ירקות בימות החמה דלא דמי דהכא עם זבל נבייה המהנה לגדל ולהחליף זבל הקרקע נמי שהוא של היתר מהני לגדל ולהחליף אבל לגורם דצל חיישינן שכולו אסור שאותה הנאה שהצל עושה להגין מן החמה אין הקרקע עושה וליכא נמי צל אחר דהיתר גורם עמו להגין מן החמה נמצאת כל הנאת הצל לאיסור ודמי שפיר לפרה שנתפטמה בכרשיני היתר ושל עבודת כוכבים ביחד ששניהם הועילו לפטם הפרה ונקרא זה וזה גורם:
התם דקאזיל לאיבוד. פי' בקונטרס דלאבדה מתכוין וכבר בטלה והוי כעבודת כוכבים שנשתברה מאליה וקשה בה טובא דלמ"ד (לעיל מא:) עבודת כוכבים שנשתברה מאליה אסורה תקשי ואפילו למאן דשרי נמי הא אין מבטל ישראל עבודת כוכבים של עובד כוכבים ועוד דבשל ישראל נמי איירי ר' יוסי מדמייתי ראיה (לעיל דף מד.) מעגל וממפלצת שהיא של ישראל ועבודת כוכבים של ישראל אינה בטלה עולמית לכן נראה לפרש דקאזיל לאיבוד דלא שכיח שיבא לזיבול בזריי' לרוח שאין נופל כ"כ ביחד ומ"מ אפילו לכי האי גוונא חיישי רבנן:
נוטעין יחור של ערלה. וקמ"ל דלא גזרינן יחור אטו אגוז דבייחור לא שייך ביה ערלה:
ואין נוטעין אגוז של ערלה. צ"ל דבאיסור נטיעת אגוז לכתחלה נמי לא פליגי רבנן דאי פליגי ושרו אם כן לדידהו אמאי ערלה בשריפה ינטעו אותם ויהיה היוצא מהם זה וזה גורם ודוחק לומר דאיירי התם באין ראוין ליטע אלא ודאי בדיעבד פליגי ובא ר' יוסי לאשמעינן שאם נטעוהו אף בדיעבד כל הגדל ממנו אסור וכדמפרש טעמא מפני שהוא פרי דמשמע שבא להשמיענו היכא דנטע אגוז של ערלה דאפילו דיעבד אסורים הפירות והא דנקט אין נוטעין איידי דתני רישא נוטעין תנא סיפא אין נוטעין:
ראשונים נוספים
[מתני'] לא ישב בצל האשרה ואם ישב טהור. ואוקימנא בצל קומתה. וכ"ש בצל צילה שהוא טהור. לא יעבור תחתיה ואם עבר טמא.
מ"ט אי אפשר שאין שם תקרובת ונמצא מאהיל בתקרובת עבודת כוכבים שנקראת זבחי מתים וכבר פרשנוה למעלה שמטמא כמת:
היתה אשרה זו גוזלת את הרבים. פירוש היתה נוטה ברשות הרבים בפחות מכדי קומת האדם או בפחות מגמל ורוכבו. והיתה מסתרכת בבגדי בני אדם ומושכת אותם שנמצאת כאילו גוזלת. אם עבר תחתיה טהור שאין בראשי האמירין שיעור להאהיל.
ואוקימנא אי ליכא דירכא אחריתי עובר בתחלה ואפילו הכי אם הוא אדם חשוב יהלך בריצה. ואם איכא דירכא אחריתי לא יעבור ואם עבר טהור:
ירושלמי הרי הקבר אסור בהנאה וצילו מותר לאכול בו:
ירושלמי זאת אומרת שאין טומאת המתים מחזורת. דלא כן אילו קבר שגוזל את הרבים ועבר תחתיו טהור:
[מתני'] זורעין תחת האשרה ירקות בימות הגשמים אבל לא בימות החמה שמתגדלין בצל האשרה בימות החמה שהצל טוב להן ואסור. והחזרין פי' חסא לא בימות החמה ולא בימות הגשמים שלעולם הצל יפה להן. רבי יוסי אומר אף לא כל ירקות בימות הגשמים מפני שהנמיה נושרת פי' עלי האשרה נופלות על גבי הירקות הזרועין תחתיה והוה להן לזבל ומגדלת אותן.
ומקשינן למימרא דרבי יוסי זה וזה גורם אסור סבירא ליה פי' הקרקע והנמיה שניהן גורמין גידול הירקות ורבנן דפליגי עליה דר' יוסי ושרו בירקות בימות הגשמים ולא חיישי ליה לנמיה. סברי זה וזה גורם מותר.
והא איפכא שמענא להו דתנן ר' יוסי אומר שוחק וזורה לרוח או מטיל לים. אבל הכא דהוה זבל על גבי הירקות ולא אזל לאיבוד משום הכי קא אסר ר' יוסי.
דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא דלא קא שרו רבנן הכא אלא משום דיותר פוגם הצל בירקות ממה שמרויח בהן הזבל של נמיה כמו שאמר בבכורות פרק כל פסולי המוקדשים בהמרגיל בבכור דמה שמשביח בעור פוגם בבשר. ואכתי סבר ר' יוסי זה וזה גורם אסור. והתני' ר' יוסי אומר נוטעין יחור של ערלה פי' כי עץ בעלמא הוא.
ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי. ואין מרכיבין בכפניות של ערלה.
הא דאמרי' מה שהשביח בנמיה פוגם בצל. ואד"ל דהא גבי השוחט בהמה בשב' לע"ז אמרינן דחייב שהרי תקן להוציאו מידי אבר מן החי כדאי' בפסחים בפ' אלו דברים ובמקומות אחרים ולאו מילתא היא דשאני התם דמלאכ' מחשבת אסרה תורה וכיון דאיכא תקון כל דהו מלאכת מחשבת היא אבל הכא הנאה אסר רחמנא והא ליכא.
והא דתנן לא ישב בצלה כו' ואוקימנא בגמ' דאפי' בצל צלה אסור פי' הראב"ד ז"ל דוקא אשרה דלצלה עבידא בין לתתתיה בין לחוצה לא אבל בית ע"ז תוכו ונגד פתחו ד' אמות אסור אחוריו מותר [דאינה עומדת] לצל כדאמרי' בעלמא שאני היכל דלתוכו עשוי וזה הענין בעצמו משמע בירוש' בפ' הזה.
הא דאקשי' וסבר ר' יוסי זה וזה גורם אסור. ק"ל ודילמא אף לא ירקות בימות הגשמים בלכתחלה הוא דאסר דהכא נמי תנן ואין נוטעין אגוז של ערלה [וי"ל דנטיעה הוא מעשה] ביד ראוי לגזור עליו לכתחלה אבל (בשנתנו) [משנתנו] הנאה דממילא הוא ולא על דעת אותה הנאה נטעו מתחלה ואפי' לכתחלה אין ראוי לגזור עליו כלום.
הא דתניא מודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר. פירש"י ז"ל אם נטע אגוז של ערלה מותר ואם הבריך והרכיב יחור של ערלה באילן זקן מותר מיד דזה וזה גורם מותר וה"נ אמרו בעלמא ילדה שסבכה בזקנה מותרת.
וזה הפי' אינו מחוור, דבאגוז מותר לאחר ג' ולא בתוך ג' ובהבריך והרכיב יחור מותר אפי' בתוך ג' אלא שזו אינה קושיא דה"ק אם הבריך והרכיב של ערלה מותר כאילו נטע והבריך והרכיב של אילן זקן האי כדיניה והאי כדיניה אלא מיהו הבריך לא משמע (דבהרכבה) [דהברכה] באילן אחד בעצמו הוא.
ועוד ק"ל, וכי פליגי ר' יוסי ורבנן בכל הרכבה דלא נהגה בה ערלה והא סוגיין בפ"ק דר"ה דכ"ע מודו בהרכבה וקי"ל נמי כוותיה וקי"ל דערלה ורבעי נוהגין בהרכבה וי"ל התם במרכיב בילדה ובא לומר שאף פירות שבאותו יחור אסורין שהרכבתו זו היא נטיעתו כך פירש"י ז"ל בפ' משוח מלחמה ומ"מ מה שהזכיר בכאן זה וזה גורם מותר בילדה שסבבה בזקנה התם אפי' רבנן מודו דטעמא משום ביטול נגעו בה כדמפורש בפ' משוח מלתמה אבל ילדה בילדה שנטעה לסייג ולקורות הוא דאסירא לרבנן ומודה בה ר' יוסי דאי ממליך עלה מצי לאהדורה וכיון שכן החייב מושך את הפטור משום דאפשר להיות כמוהו ואין הפטור מושך את החייב שא"א לעשות כמוהו ואע"פ שזה וזה גורם הוא ומי' בירוש' במס' ערלה אמרי' תני ר' יהושע אוניא לית כאן מרכיב אבל לגמ' שלנו עיקר הדברים כמו שפירשו.
ועוד קשיא לפירש"י ז"ל לישנא דגמ' דקאמר מודה ר' יוסי כדדייקינן בעלמא למאן מודה לאו לת"ק דהוא בר פלוגתיה וה"נ למאן מודה ר' יוסי דהא רבנן דפליגי עליה דר' יוסי ס"ל זה וזה גורם אסור.
והראב"ד ז"ל פי' שכפניות היינו מתחלי דאמרינן בפסחים (דף נב,ב) ומפני שנעשה שומר לפרי בשעת עבודו נאסר ור' יוסי לטעמיה דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי והיינו דקאמר ר' יוסי שאם נטע אגוז או הבריך יחור שיש בו כפניות שהן עצמן מוציאין יחורין או הרכיבן מותר לאחר ג' משום דהו"ל זה וזה גורם דאע"ג דאמר ר' יוסי אין נוטעין ואין מרכיבין כפניות מפני שהםפרי אפ"ה מודה הוא שאם עשה כן מותר שזה וזה גורם מותר ולאו למימרא דםבר ת"ק דידיה זה וזה גורם מותר אלא דס"ל לרבנן נטע מותר דלכתחילה נמי נוטעין אותן דלא ס"ל סמדר פרי הילכך הן עצמן מותרין ונקט לשון מודה משום הבריך והרכיב דמודה בהו לת"ק ובירושלמי במקומה מצאתי שאם עבר ונטע אגוז לרבנן מותר משום שהוא כלה בארץ עד שלא יצמח, והוא טעם יפה.
לא יעבור תחתיה כו': בגמרא מפרש לה משום דאי אפשר דליכא תקרובת עבודה זרה שהוא מטמא באהל לרבי יאודה בן בתירא ונראה ודאי דלאו דוקא אי אפשר אלא כשהוא כן על הרוב ויותר מן הרוב דכיוצא בו בפ"ק דנדה ואם אי אפשר אלא אם כן נגע כדאכרחנא התם אי נמי אי אפשר דליכא תקרובת שום שעה קודם לכן וכיון שכן הוא והדבר ספק אם נטלה משם או נדרסה משם אין ספק מוציא מידי ודאי והוה ליה טמא.
היתה גוזלת את הרבים: פירוש שהיא או ענפיה נוטין לדרך הרבים וקדמה שם דרך הרבים ולכך נקראת גוזלת: ועבר תחתיה טהור יש שפירשו דהשתא תלינן לקולא שנדרסה ברגלי אדם ובהמ' העוברי' שם או שלא היה שם טומאה מעולם שאין דרכן לשום תקרה בהם במקום הלוך העוברים והשבים ולא אמרו אי אפשר דליכא תקרובת אלא כשהיא במקום מופנה מן הרבים וקא משמע לן דכספק טומאה ברשות הרבים דייני' לה ולא כודאי טומאה וזה דרך הר"אבד ז"ל אבל בירושלמי פירש הטעם לפי שאין טומאת המת מחוורת כלומ' דטומאת עבודה זרה דרבנן היא והם טיהרו בכאן מפני הרבים ואוקמוה אדאורייתא.
גמרא לא נצרכה אלא לצל צלה: פירוש הצל החשוך קרי צלה והצלול צלצלה:
עבר או עובר: פירוש עבר דקתני דוקא או לא דוקא אלא אגב רישא נקטיה בדיעבד הא דאיכא דרכא אחרינא הא דליכא דרכא אחרינא קשיא ליה לר' הר"מבן ז"ל כי איכא דרכא אחרינא מאי הוי דהא הוה ליה אפשר ולא מכוין ושרי כדאסיקנא בפרק כל שעה גבי הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו ותירץ דשאני הכא שהוא עובר תחתיה ממש ודמי למכוין או דלא סגיא דלא איתהני כי שביק דרכא אחרינא ועייל בהא ומורי הר"שבא נר"ו תמה על הקושיא הזאת דהא הכא לא לענין איסור הנאה מיירי אלא לענין הטומאה דאיירי בה מתני' שלפי' הראשון שכתבנו במשנתינו יש לפרש דכל היכא דאיכא דרכא אחרינא אף על גב דספק טומאה הוא וספ' טומאה ברשות הרבים טהור הני מילי בדיעבד אבל לכתחילה לא שרינן ליה ועדיפא מההיא דאמרינן להו הא מיא בשקעה זילו טבולו ולפי' הירושלמי יש לפרש דהא טומאה דרבנן היא וכי ליכא דרכא אחרינא הוא דטהרו אבל איכא דרכא אחרינא טמאו כדי להתרחק וזו באמת שיטת הראשונים ז"ל ונראה לי כי הר"מבן ז"ל נראה לו דכולה שקלא וטריא לאו לענין טומאה דההיא ודאי כיון שגוזלת את הרבים טהרה מחוורת שויוה רבנן ואפילו לכתחילה ואף על גב דאיכא דרכא אחרינא וכל מאי דבעי ושקלינן וטרינן אינו אלא משום איסורא שלא יהיה כנהנה ממנה והכי פירושה עבר דוקא אבל לכתחילה אינו עובר משום איסורא מיהת או דילמא עובר גם לכתחילה כיון שאינו מתכוין ואמרינן דכי איכא דרכא אחרינ' אינו עובר דאף על גב דבפרק כל שעה אסיקנא גבי הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו דכל דלא מכוין שרי ואף על גב דאפשר וכי מסיק אסיר ואף על גב דלא אפשר התם הוא שעובר מבחוץ והריח בו ונכנס בחוטמו אבל הכא שעובר תחתיה ממש כל היכא דאית ליה דרכא אחרינא נראה שהוא מזיד ומתכוין להנאה אבל היכא דליכא דרכא אחרינא לא מחזיא הכי אדרבא אמרי' דהוה ליה לא אפשר ולא מכוין דשרי לכולי עלמא ועובדא דרב ששת נמי דאמרינן דאדם חשוב שאני משו' הרחקת איסור הנאה דעבודה זרה משמע ולא משום הרחקת טומאה כנ"ל לפי שיטת רבינו הגדול ז"ל וכן פירשתי לפני מורי הר"א הלוי ז"ל.
מתני' זורעין תחתיה ירקות כו': ואסיקנא בגמרא דרבי יוסי לדבריהם דרבנן קאמר דאמרי זה וזה גורם אסור אבל למאן דאמר זה וזה גורם מותר מותר לזרוע הכל ואפילו לכתחילה ואף על גב דהכל מודים דזה וזה גורם אסור לכתחילה זריעה דהכא כדיעבד חשבינן לה וכדבעינן לפרושי לקמן בגמרא בס"ד.
גמרא למימרא מאי דרבי יוסי סבר זה וזה גורם אסור ורבנן סברי זה גורם מותר: ואם תאמר ודילמא רבי יוסי נמי זה וזה גורם מותר סבירא לירי והא דקתני אף לא ירקות משום דלכתחילה לדברי הכל אסור וכדאיתא לקמן וכן בדין שאם לא כן למאן דאמר זה וזה גורם מותרמצינו היתר לאיסורי הנאה ויש לומר דכי אמרינן דזה וזה גורם אסור לכתחילה לדברי הכל כשהוא עושה מעשה בגורם דאיסורא אבל הכא שהוא זורע בהיתרא דקרקע ועדין אין הגביה והצל בעולם וממילא הוא דאתי בתר הכי הא ודאי כדיעבד דמי ולמאן דאמר זה וזה גורם מותר בדיעבד הא נמי מותר ומיהו הא ק"ל היכי ס"ד דרבנן סברי זה וזה גורם מותר דהא אסרי ירקות בימות החמה מפני הנאת הצל ויש לומר דאנן סבירא לן השתא שאינו חשוב זה וזה גורם אלא כששני הגורמין עושין פעולה אחת ביחד כגון קרקע וגביה ששני' מגדלין ומצמיחים מה שאין כן בזו שהקרקע מצמיח והצל אינו מצמיח אלא שהוא מגין שלא יתיבש הצמח כל חד גורם חשיב באנפי נפשיה ומיהו המסקנא סבירא לן דאפילו הא זה וזה גורם חשוב כיון דשניהם פועלים בדבר אחד ומשניהם מתקיים הזרע הזה כנ"ל.
התם דקא אזיל לאבוד שרי: פר"שי ז"ל התם אזיל לאבוד שהרי לאבדה מתכוין וכבר בטלה עבודה זרה ולא גרע מעבודה זרה שנשתברה מאיליה הילכך ליכא זה וזה גורם שאין בו איסור כל כך דאפילו רבנן לא אסרי אלא משום גזרה דילמא מגבה לה הכא לא אזיל לאיבוד שאין עבודה זרה בטלה דרך גדילתה הילכך איסור הנאה הוא וזה וזה גורם אסור עכ"ל. ואינו נכון חדא דהניחא לריש לקיש אלא לרבי יוחנן דאמר ע"ז שנשתברה מאיליה מאי איכא למימר ועוד דלישנא לא דייק הכי שפיר והנכון דהכי קאמר התם מתכוין לאבדה דעושה בענין שלא יהנה ממנה שהרי זורה אותה לרוח וניחא ליה דליזיל גם קרוב הדבר מאד דאזיל לאבוד ולא מתהני וכי האי גוונא לא חשיב זה וזה גורם אבל הכא יודע הוא דלא אזיל לאבוד כי סוף הנבוה להיות נושרת שם להיות' לזבל כנ"ל.
נוטעין ייחור של ערלה: פירוש שלא אסרה תורה בערלה אלא פריו או הטפל לפריו כל כך דכי שקלת ליה לקיפירי כדאיתא פרק כיצד מברכין ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ואין מרכיבין כפניות של ערלה פירוש דהני פירי נינהו ואסורין בהנאה והוא הדין דאפכא אסור אלא שדבר בהווה שכן דרכן לנטוע אגוז ולהרכיב הכפניות.
מודה רבי יוסי שאם נטע והבריך והרכיב שהוא מותר: פר"שי ז"ל שאם נטע אגוז של ערלה הנטיעה הגדילה ממנו מותר דהוה ליה אגוז וקרקע שניה' גורמים גדול הנטיעה ולפיכך מותר וכן אם הבריך והרכיב ייחור של ערלה בזקנה מותר לאלתר ואין צריך להמתין שני ערלה דזה וזה גורם מותר וכדקיימא לן ילדה שסבכה בזקנה בטלה ע"כ. והקשו עליו בתוספות חדא דכיון דקאמר מודה רבי יוסי מכלל דפליגי עליה רבנן ושרו אפילו לכתחילה וזה אי אפשר דהא לדברי הכל ערלה אסורה בהנאה ומן הנשרפין היא כדאית' בתמורה ועוד דבהרכבת ילדה בזקנה שבטלה דברי הכל היא ואפי' למאן דאמר זה וזה גורם אסור ומטעם ביטול נגעו בה ולא משום זה וזה גורם מותר לכך נראה להם יותר כפי' האחר שסתר ר"שי ז"ל בפירושיו ומודה רבי יוסי שאם נטע אגוז של ערלה שהוא אסור בהנאה וכשגדלה אותה נטיע' ונעשה אילן הבריכה והרכיבה באילן של היתר שהוא מותר דהא איכא זה וזה גורם הנטיעה שהיתה אסורה והאילן של היתר שהרכיבה בו שהוא דהיתרא ודקשיא ליה לר"שי דבלא הבריך והרכיב נמי איכא זה וזה גורם מאגוז דאיסור וקרקע דהיתר יש לתרץ דרבי יוסי היה סובר דכי האי גוונא לא חשיב זה וזה גורם לפי שאין שני הגורמים דומים שאין האגוז גורם מעין הקרקע ודמיא למאי דאמרינן בפרק אלו טרפות ושוין בביצת טריפה דספנא מארעא דחד גורם הוא ולא אמרינן שהתרנגולת והקרקע זה וזה גורם ולאשמועינן הא נקט רבי יוסי לישנא יתירה מפני שהוא פרי לומר שאפילו בדיעבד אסור דלאו זה וזה גורם כי הוא פרי בעלמא והקרקע מצמיחו ורבינו ז"ל הקשה על פירוש זה דהברכה לא משמע אילן באילן אלא באילן אחד מעצמו וזה גם כן קשה לפירושו של ר"שי ז"ל ועוד קשה לי לפירושם דכיון שהאגוז שהוא הזרע עומד בקרקע ומשניהם הצמח יוצא אין לך זה וזה גורם גדול מזה ואינו דומה לההיא דספנא מארעא שכל העיקר הוא מן התרנגולת כי היא הזרע והמצמיחה ואין הקרקע אלא כעין מזון בלבד לתרנגולת לחממה ואפשר היה לומר דהאי מודה רבי יוסי מוד' לגרמיה הוא ואיכא דכוותיה בפרק המגרש ובמקומות אחרים ואשמועי' דאם נטע דזה וזה גורם מותר בדיעבד ואשמועי' בהבריך והרכיב דין בטול ולא מטעם זה וזה גורם אלא דנקיט ליה אגב אורחיה ללמדנו היתר בכל מה שאסר לכתחלה כנ"ל ומיהו יפה פירש הר"אבד ז"ל דכפניות הם מתחלי האמורי' בפסחים והם שומר של תמרים אלא שנופלין ממנו כשהוא נעשה סמדר ורבי יוסי דאסר להרכיבם לכתחלה לטעמי' דאמר סמדר אסור מפני שהוא פרי הילכך בשעה שנעשו סמדר נאסרו הכפניות מדין שומר לפרי ורבנן שרו אפילו לכתחילה להרכיב כפניות אלו מפני שלא נעשו שומר לפרי אסור דסמדר אינו פרי ולהכי אמרינן דמודה רבי יוסי שאם נטע האגוז או הרכיב כפניות אלו או הבריכם שהם מותרין לאחר שלש שנים דזה וזה גורם מותר ומשום כפניות נקט מודה ור' הר"מבן ז"ל פירש שמצא בירושלמי דלרבנן אגוז של ערלה מות' מפני שהוא כלה בארץ עד שיצמח והוא טעם יפה ע"כ הילכך יש לומר דרבי יוסי הודה להם שהוא מותר ולאו מטעם דידהו אלא משום זה וזה גורם מותר ויש לי לצרף הפי' דמשום תרוייהו נקט מודה רבי יוסי באגוז כדברי הירושל' ובכפניות כדברי הר"אבד ז"ל.
מהדורא קמא:
מהדורא תנינא:
מהדורות תליתאה ורביעאה:
פיסקא ר' יוסי אומר אף לא ירקות כו' ואין ניטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי סיפא דמתני' הני איתא בספ"ק דערלה ואין מרכיבין בכפניות של ערלה וכפניות הן תמרים שעדיין לא נתבשלו ואמרי' בירושלמי דר' יוסי אזיל לטעמי' דאמר הסמדר אסור מפני שהוא פרי וכך הם הכפניות בתמרים כמו הסמדר בענבים מפני שהי' מחשב הכפניות פרי הי' אסור להרכיבן כמו שהי' אוסר נטיעת האגוז שהוא פרי ועלה קאי ר' יהודה אמר רב מודה ר' יוסי שאם נטע האגוז או הבריך והרכיב הכפניות שהן מותרין האילנות הגדילין מהן דזה וזה גורם מותר. ודברי המורה לא נראו לי:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה