492
הקבלה והדרשות
כי באמת לא נמצא כזאת בשום מקום שהכריעו הספק על ידי דרשות(לד).
״עוד שאלן ר' עקיבא (לרבן גמליאל ור׳ יהושע) השוחט חמשה זבחים בחוץ בהעלם אחד מהו חייב אחד על כולם או אחד על כל אחת ואחת אמרו לו לא שמענו אמר ר׳ יהושע שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם אחד שהוא חייב על כל אחד ואחד משום מעילה ורואה אני שהדברים קל וחומר, אמר ר׳ שמעון לא כך שאלן ר׳ עקיבא אלא באוכל נותר וכו׳ אמרו לו לא שמענו אמר ר׳ יהושע שמעתי באוכל וכו׳ אמר ר׳ עקיבא אם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה אמר לו השב אמר לו לא אם אמרת במעילה שעשה בה וכו׳ תאמר בנותר שאין בו אחד מכל אלו".
ומבואר כי על עצם ספיקו של ר׳ עקיבא השיבו רבן גמליאל ור' יהושע יחד לא שמענו ולא עלה על דעתם להכריע את הספק מתוך דרשה.
ור׳ יהושע הוסיף לפשוט הספק ממה ששמע וקבל באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם אחד ור׳ עקיבא השיב לו שאין הנידון דומה לקבלתו,
אבל כל שאלת ר׳ עקיבא היתה אם קבלו זה עצמו, ועל זה השיבו ״לא שמענו" ור׳ יהושע נסה לפשוט מתוך קבלה אחרת שקבל.
אבל לא נמצא שירצו לפשוט ספק מתוך דרשא, אשר לא השתמשו כי אם על הדבר המוחלט כבר אם שהוא דבר המוסכם לכל החכמים מקבלתם או מתוך קבלתם, או המוחלט אצל התנא ההוא מתוך שיטת קבלתו.
״אמר ר׳ עקיבא שאלתי את ר׳ אליעזר העושה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת בהעלם אחד מהו חייב אחת על כולן או אחת על כל אחת ואחת אמר לו חייב על כל אחת ואחת מקל וחומר ומה אם הנדה שאין בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה חייב על כל אחת ואחת, שבת שיש בה תוצאות הרבה וחטאות הרבה אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת אמרתי לו לא אם אמרת בנדה שיש בה שתי אזהרות שהוא מוזהר על הנדה והנדה מוזהרת עליו תאמר בשבת שאין בה אלא אזהרה אחת וכו׳“.
הערה (לד): בהיות כל זה דבר חדש אי אפשר מבלי להעיר גם על דבר היותר פשוט, והוא כי בגמ׳ בבא מציעא ד׳ צ׳ בא:
״בעא מיניה ר׳ יונתן מר׳ סימאי חסמה מבחוץ מהו שור בדישו אמר רחמנא והא לאו בדישו הוא או דלמא לא תדוש בחסימה אמר רחמנא אמר לו מבית אביך אתה למד יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם, בבואכם הוא דאסור הא מישתא ומיעל שרי ולהבדיל בין הקדש ובין החול אמר רחמנא? אלא מה התם בשעת ביאה לא תהא שכרות הכא נמי בשעת דישה לא תהא חסימה".
והדברים פשוטים ששאלת ר׳ יונתן היא איך יש להבין דברי התורה ״לא תחסום שור בדישו״ אם חכונה שלא יחסום בשעת דישה או שהכונה שבשעת דישה לא יהי׳ חסום.
ועל זה השיב בפשיטות שכמו ששם בודאי הכונה שבשעת ביאה לא יהא שכרות אף כן פשוט שגם כאן הכונה שבשעת דישה לא יהי׳ חסום.
והדברים פשוטים לגמרי.
