יסוד המשנה והבירורים עליה
רעג
פרק כ.
אבל כל דברי התנאים מראשית ימי התנאים עד סופם, היינו מראשית ימי הלל ושמאי עד אחרי ימי הדור האחרון להמשנה דהיינו דור ר׳ מאיר ר׳ יהודה ר׳ שמעון ור' יוסי וחבריהם דברי כולם לא נוסדו מדרשות, ולא מי"ג מדות אשר לא נמסרו כי אם לבית דין הגדול לדון על פיהם(נד) ואין אדם דן אותם מעצמו.
וכל דבריהם הם נוסדו רק על יסוד המשנה וממנה.
וכבר נתבאר לנו כל זה באריכות בחלק ב' ויותר עוד בכרך ג׳ מחלק זה ממקומות אין מספר במשנה מדברי כל התנאים כולם.
ושבנו לדבר על זה גם בכרך זה בנוגע לזקני הדור מלפני החרבן ומעשיהם במשנה והעיקר בנוגע לדור יבנה.
אבל בהיות הדבר הזה באמת מעין שאינו פוסק כי כל עיקר דברי התנאים במשנה הנם מענין הזה,
ומצד השני בהיות כל זה דבר חדש לגמרי הנה כל אשר נפתח שם שערי אורה וכל אשר נכנס יותר לפנים יותר נראה כל הדברים פרושים לפנינו.
כי על כן טוב הדבר בעמדנו בסוף ימי הדור הגדול הזה לבלי להסתפק בהדוגמאות הרבות אשר כבר הובאו גם מכל דברי הדור הזה במשנה בתוך כל המשך דברינו על זה, כי אם להוסיף במקום הזה עוד כהנה מהם לבדם ביחוד.
ועי׳ לדוגמא במס׳ בבא מציעא ד׳ מ׳ פרק ג' משנה ז' דבר אשר ילמד על עצמו ועל הכלל כלו, ולשון המשנה:
״המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות, לחיטין ולאורז תשעה חצאי קבין לכור לשעורין ולדוחן תשעה קבין לכור לכוסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור, הכל לפי המדה הכל לפי הזמן אמר ר' יוחנן בן נורי וכי מה איכפת להן לעכברין והלא אוכלות בין מהרבה בין מקמעא אלא אינו מוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד״.
ולפי מה שהוא לפנינו היינו יכולים לחשוב כי ר׳ יוחנן בן נורי חולק על דברי המשנה ביסודה.
אבל מדברי התוספתא בפרק ג׳ מבואר שיש לנו במשנה זו תחלה דברי יסוד המשנה ואחר זה דברי ר׳ עקיבא המפרש ומגדיר דברי יסוד המשנה, וזה כבר בא לפנינו סתם, כי רבי סתם זה, ועל זה הוא שחלק ר׳ יוחנן בן נורי.
ומזה גם נוכל לדעת את כל שילוב דברי המשנה יחד, אשר יבואר בדברינו על חתימת המשנה ובא בתוספתא שם:
״המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות במה דברים אמורים בזמן שעירבם עם פירותיו, אבל אם היו מונחים בפני עצמן יאמר לו הרי שלך לפניך אחד מערב ואחד קורא שם מעשר שני, במתיקה במגורה ושאר מיני קטניות לא נתנו להן חכמים שיעור אמר בן עזאי הוחזק כחו של ר׳ עקיבא
הערה (נד): לבד מדת ״קל וחומר" שזה עצם הלימוד דבר מדבר.
