פתיחת התפריט הראשי

הלכה אעריכה

אין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר ולא השואל רשאי להשכיר ולא השוכר רשאי להשאיל ולא זה שמפקידין אצלו רשאי להפקידן אצל אחר אלא א"כ נתן לו בעל הבית רשות השואל פרה מחבירו ונגנבה וקדם השואל ושלם ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לשואל ותשלומי ד' וה' לשני. השוכר פרה מחבירו ונגנבה או אבדה ואומר הריני משלם ואיני נשבע שלם ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל ד' וה' לשני המפקיד פרה אצל חבירו ונגנבה או אבדה ואמר הלה הריני משלם לך בלא שבועה ואח"כ נמצא הגנב משלם תשלומי כפל לראשון ותשלומי ד' וה' לשני.

הלכה בעריכה

המוכר פרה לחבירו ונגנבה זה אומר ברשותך נגנבה וזה אומר ברשותך נגנבה יחלוקו נמצא גנב זה אומר ברשותו נגנבה וזה אומר ברשותו נגנבה יחלוקו האומר מנה אני חייב ואיני יודע אם לפלוני ואם לפלוני נותן לזה מנה ולזה מנה שהודה מפי עצמו אמר לב' גזלתי את א' מכם מנה ואת אחד מכם מאתים ואיני יודע איזה מכם נותן לזה מאתים ולזה מאתים ואם לאו היה לו לשתוק זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר לא יתן להם עד שיעשו ביניהן פשרה שנים שהפקידו אצל א' זה מנה וזה מאתים בשעת התביעה זה אומר מאתים שלי וזה אומר מאתים שלי נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו אמר ר' יוסי א"כ מה הפסיד הרמאי אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו וכן שני כלים א' גדול וא' קטן.

הלכה געריכה

המפקיד פירות אצל חבירו אפילו הן אבודין לא יגע בהן לפיכך בעל הבית עושה אותן תרומה ומעשרות על מקום אחר רשב"ג אומר באבודין ימכור בפני ב"ד מפני שהוא כמשיב אבדה לבעלים. המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו יין והחמיץ שמן והבאיש אפילו הן אבודין לא יגע בהן דברי ר' מאיר וחכמים אומרים עושה אותן דמים בב"ד. מוכרן לאחרים ואין מוכרן לעצמו כיוצא בו גבאי צדקה שלא מצאו עניים לחלק להן את הפת מוכרין לאחרים ואין מוכרין לעצמן גבאי צדקה פורטין לאחרים ואין פורטין לעצמן.

הלכה דעריכה

המפקיד פירות אצל חבירו הרי זה יוציא לו חסרונות במה דברים אמורים בזמן שעירבם עם פירותיו אבל אם היו מונחין בפני עצמן יאמר לו הרי שלך לפניך א' מערב וא' קורא שם מעשר שני במתיקה מגירה ושאר מיני קטניות ולא נתנו להן חכמים שיעור אמר בן עזאי הוחזק כחו של ר"ע שנתן שיעור לאלו ולא נתן שיעור לאלו אמר ריב"נ מה איכפת להן לעכברין אוכלין בין מהרבה בין מקימעא אין יוציא לו חסרונות אלא לכור בלבד אמר ר' יהודה במה דברים אמורים בזמן שמדד לו מתוך ביתו אבל מדד לו מתוך גרנו אין יוציא לו חסרונות מפני שהן מותירות א"ל לא מפני שהן מתפזרות אלא מפני שהן אובדות וכן היה ר' יהודה אומר לא אמרו שמרים ודבר אחר אלא בשמן בלבד שפעמים שאדם לוקח מחבירו שמן מזוקק בלא פקטין.

הלכה העריכה

שאל ר' יוסי לחכמים הרי שהפריש עשר כורין למאה ומדד את המעשר ופחת מהן מה הוא אמרו לו כשם שפחת מעשר כך פחתו חולין ואף על פי שלא פחתו חולין מותר מדד את החולין והותירו מהו אמרו לו כשם שהותירו החולין כך הותירו המעשר ואף על פי שלא הותיר מעשר מותר יש לו חולין ומעשר שני ומבקש למוכרן איזה מהן מוכר תחלה אמרו לו מוכר את החולין ואח"כ מוכר מעשר שני.

הלכה ועריכה

השולח יד בפקדון בית שמאי אומרין ילקה בחסר וביתר כיצד הפקיד לו משתים ועמדו מארבע מארבע ועמדו משתים נותן לו משתים.

הלכה זעריכה

הזהב קונה את הכסף כיצד נתן לו דינר זהב בכ"ה כסף ה"ז קנה כל מקום שהוא אבל אם נתן לו כ"ה כסף בדינר זהב הרי זה לא קנה עד שעה שימשוך. הנחשת קונה את הכסף כיצד נתן לו ל' דינר בדינר כסף הרי זה קנה כל מקום שהוא אבל אם נתן לו דינר של כסף בשלשים איסר הרי זה לא קנה עד שימשוך. אסימון קונה את המטבע כללו של דבר כל שנקנה קונה. טלית קונה דינרי זהב ר"ש אומר אף כשאמרו טלית קונה דינרי זהב בכל מקום כך הלכה אבל אמרו מי שפרע מאנשי דור המבול עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדבורו והנושא ונותן בדברים אין לו עליו אונאה אבל אמרו חכמים כל המבטל את דבריו אין רוח חכמים נוחה הימנו.

הלכה חעריכה

אונאה ד' כסף מכ"ד כסף לסלע לשתות למקח עד מתי מותר להחזיר עד כדי שיראה לתגר או לבקי הורה ר"ט וכו' עד א' הלוקח וא' המוכר וכו'.

הלכה טעריכה

מי שהוטל עליו ידו על העליונה כיצד מכר לו חלוק שוה ה' בשש ידו של לוקח על העליונה רצה אומר לו תן לי סלע רצה אומר לו הילך חלוקך ותן לי מעותי אבל אם מכר לו שוה שש בחמש יד המוכר על העליונה רצה אומר לו תן לי סלעי רצה אומר לו הילך מעותיך ותן לי חלוקי ור' אומר לעולם יד המוכר על העליונה וכשם שהמוכר יכול לחזור בו כך לוקח יכול לחזור בו רש"א המוכר יכול לחזור בו הלוקח אין יכול לחזור בו שכבר קבל הלה את מעותיו.

הלכה יעריכה

סלע כמה תהא חסרה ולא יהא בה אונאה סלע ארבעה אסרות ודינר איסר דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר סלע ארבע פונדיונות ודינר פונדיון ור"ש אומר סלע ח' פונדיונות ודינר ב' פונדיונין יתר על כן אמר ר' יהודה היה מוציאה בשוייה הסלע עד שקל והדינר עד רובע פחות מכן אפילו איסר אין להוציאה לא ימכרנה לא לתגר ולא להרג ולא לחרם מפני שמרמה בה את אחרים אבל נוקבה ותולה בצואר וכשם שאתה אומר בחולין כך אתה אומר במעשר שני ובלבד שלא יתכוין להטיל סלע על השני. האונאה שמנה כסף בד"א בדינרין ובסלעיהן אבל בדינרי זהב ובמטבעות של נחושת היה מוציאן בשויהן.

הלכה יאעריכה

עד מתי מותר להחזיר בכרכין עד כדי שיראה לשולחני ובכפרים עד ערבי שבתות שכן דרך השוק להיות עומד בעיירות מערב שבת לערב שבת האונאה ד' כסף והטענה שתי כסף בד"א בזמן שמכר לו סתם אבל אם קצץ עמו אין כלום אחר הקציצה.

הלכה יבעריכה

הנושא ונותן באמונה והאומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה לא יהא מוכר לו את היפה בשוויה ולא את הרעה באמונה אלא [או] שתיהן בשווייהן או שתיהן באמונה מחשב עמו שכר חמור שכר החמר שכר הפונדק ולא יהא מחשב עמו שכרו מפני שנוטל שכרו ממנו.

הלכה יגעריכה

ר' יהודה אומר ס"ת בהמה ומרגלית אין להן אונאה ס"ת מפני שאין לו דמים בהמה ומרגלית מפני שרוצה לזווגן אמרו לו והלא כל דבר רוצה לזווגו ר"י בן בתירא אומר הסוס והטיטוס והסייף במלחמה אין להן אונאה כשם שאונאה במקח כך אונאה בדברים ועוד מרובה אונאת דברים מאונאת ממון באונאת ממון אומר (ויקרא כה) אל תונו איש את אחיו ובאונאת דברים הוא אומר (שם) ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך ויראת ממי שפוקד על אלו.

הלכה ידעריכה

היו חמרין מבקשין יין ושמן לא יאמר להן לכו אצל פלוני והוא לא מכר יין ושמן מעולם היו חלאין באין עליו ויסורין באין עליו וקובר את בניו לא יאמר לו כדרך שאמרו חבריו לאיוב (איוב ד) והלא יראתך כסלתך וגו' זכור אתה אין כתיב כאן אלא זכור נא וגו' ר' יהודה אומר אף לא יתלה את עיניו ויאמר לו בכמה חפץ זה והוא אין רוצה ליקח. ראה גר שבא ללמוד תורה לא יאמר ראו מי שבא ללמוד פה שאכל נבלות וטרפות שקצין ורמשין וכן הוא אומר (שמואלא י) ויען איש משם ויאמר ומאביהם וכי יש אב לתורה ולא כבר נאמר (משלי ל) מה שמו ומה שם בנו כי תדע ואומר (משלי יט) בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת.

הלכה טועריכה

אין מערבין פירות בפירות ואפילו חדשים בחדשים וישנים בישנים ואצ"ל חדשים בישנים וישנים בחדשים אפילו סאה בדינר וסאה בדינר וטריסית לא יערבם וימכרם סאה בדינר. אין מערבין יין חדש בחדש וישן בישן ואצ"ל חדש בישן וישן בחדש ולא קשה ברך ור' יהודה מתיר קשה ברך מפני שהוא משביחו וכן היה רבי יהודה אומר מין א' המשביח את חברו מותר שני מינין המשביחין את אחד אסור. אין מערבין שמרי יין ביין אבל נותנים לו שמריו כיצד היה שופה יין לחמרין נותן לו שמרי אותו יין אבל לא שמרי יין אחר. אף כשאמרו נותן לו שמריו נותן לו של היום היום ושל מחר למחר אבל לא של היום למחר ולא של מחר להבא. לא יערבם חנווני וימכרם בחנותו אא"כ הודיע לא ירביץ חנוני בתוך חנותו יין ושמן מפני שגונב דעת הבריות מקום שנהגו להטיל מים למחצה לשליש ולרביע יטילו ואין משנין ממנהג המדינה מערבין חומטין בתבואה קב בכור ואינו חושש ובעלי בתים מטילין כל צרכן חנוני צורר ומניח ע"פ המגורה אין משרבטין ומסרטין את הבהמה ואין נופחין בקרבים ואין מטיל בשר לתוך המים.