עיקר תוי"ט על פאה ה

משנה פאה, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) בארץ מחובר אל מה שיהיה שם מן הלקט: הר"מ:

(ב) (על הברטנורא) ולכך אין אומדין כמו בסיפא. ומפרש בירושלמי דהפקר בית דין הפקר ולהכי פטורים מן המעשרות:

(ג) (על המשנה) ונותן כו'. בתורת לקט ופטור ממעשרות. שמן הספק נותנם לעניים וספק לקט לקט:

(ד) (על הברטנורא) ואין הפירוש הכא כמו בבבא מציעא מ"ה פ"ט. דהתם כדי שיעור שזורעים בה. והר"מ פירוש הכא כן מיהו בגמרא משמע כפירוש הר"ב:

(ב)

(ה) (על המשנה) עם הקסה. שיכול לקמו. ן השבולת עם הקסה כשרוצה לקוצרה:

(ו) (על המשנה) מעשר. והוא הדין שחייב בתרומה גדולה. עתוי"ט בשם הר"ש:

(ז) (על המשנה) ונותן. ואין צריך העני להמתין עד שיתקן גדיש של עצמו דודאי הגדיש עצמו נמי בעי תקון שהרי יש בו שבולת הפטורה מן המעשרות:

(ח) (על הברטנורא) והשתא לדידיה יכול לזכות לעני ואפי' בעל השדה. ואף על גב דבעל שדה עני מוזהר ללקט לקט שלו. הר"ש:

(ט) (על הברטנורא) ואתיא כר' יוסי דס"ל הכי במשנה ח' פרק ב' דבכורות. ירושלמי:

(ג)

(י) (על הברטנורא) כי הלקט שהיה ראוי ליפול משאר מיני זרעים יפול מזה המין הגרוע. שכיון שהוא גרוע יחוש הרבה על השאר המין הטוב. מה שאין כן בשקוצר מין אחד בלבד אין כאן חשש ונופל מה שנופל:

(יא) (על הברטנורא) פירוש מה שמתקלקל שדהו במה שאינו מרביצו עכשיו:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(יב) (על המשנה) בשלו. וס"א גרסינן שלו:

(יג) (על הברטנורא) כדאשכחן לעיל גבי שבולת שנתערבה:

(יד) (על הברטנורא) וה"ה לכל המתנות ומשום דמעשר עני לא דמי ללקט כמו שכחה ופאה. ואפ"ה אתיא לפי דלא שנא לן בין מתנה למתנה הלכך תביבא ליה לתנא לאסבורי במעשר עני. ועתוי"ט:

(טו) (על הברטנורא) עיין במשנה דלקמן:ומ"ש דלא מחייבין גם בלקט מאחר שעיקרו במחובר. כלומר דבשעת קצירתן מהקרקע נעשה לקט:

(טז) (על המשנה) במעשר עני. שמחויב לדבר הקצור ויש לו בו חלק. הר"מ:

(ו)

(יז) (על הברטנורא) והוזקקו רז"ל לזה משום דקשה ליה מאי קמ"ל מצוה המפורשת בתורה לא תסיג גבול (דברים יט) אמנם לפי זה ניחא שהודיענו שלא ישנה ממה שגבלו רבותינו על פי הקבלה איזהו לקט ואיזהו אינו. יפה מראה:

(יח) (על הברטנורא) וקשה אם כן על כל מצות שבתורה יש לדרוש כן. ונ"ל דכאן אינו רוצה לגזול העניים או לעקור המצוה רק שרוצה להחכים על ציווי הקב"ה דמעשר עני רשות לבעל הבית לחלוק כמ"ש הר"ב בפרק ח' משנה ד' אבל בלקט כו' כתיב תעזוב אותם שהם יטלו והוא אינו מבין הטעם לחלק ביניהם לכן אמר עולי מצרים כשם שיציאת מצרים היה חוץ לטבע כן מצות הקב"ה. ת"ח:

(יט) (על הברטנורא) שני הפירושים פליגי בהו אמוראי בירו' וצ"ל פלוגתייהו משום דתרי קראי כתיבי במשלי א' בסי' כ"ב והב' בסימן כ"ג, ומאן דדריש קמא נסיב לסיומיה אשר עשו אבותיך והיינו עולי מצרים. ומאן דאמר פירוש תניין סיומיה ובשדי יתומים אל תבוא. ויתומים עניין קרויין כדכתיב ולגר וליתום. תוי"ט:

(ז)

.אין פירוש למשנה זו

(ח)

(כ) (על הברטנורא) כלומר שאין שעורו אלא כדי כו' ומשום הכי לא הוי שכחה שאין מניחים עומרים קטנים כאלו אלא מעמידים כמה כאלו ביחד. ודנקט לגלגל הוא לחררה: