עיקר תוי"ט על מדות ד

משנה מדות, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) היכל. ירושלמי. שמשם כלכלה יוצא לעולם, בתפלה של כהן גדול ביום הכפורים. עוד שם, דביר, על שם ודבר ה' מירושלים. ואיכא דאמרי, למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך:

(ב) (על המשנה) להיכל ולקודש. להיכל כלפי חוץ, ולקודש כלפי פנים. הרר"ש:

(ג) (על המשנה) מוסבות. שנקפלות כמו שנקפלות הדלתות המחולקות. הר"מ:

(ב)

(ד) (על המשנה) הגדול. בערך שני פשפשין שבצדיו נקרא הוא הגדול, ולא בערך שאר שערים, שהיו גדולים ממנו. והראבי"ה כתב, שמפני גודל קדושת ההיכל נקרא שער הגדול. עתוי"ט:

(ג)

(ה) (על הברטנורא) ולא יטעך שקרא אותם כותל ומסיבה וכותל התא והתא וכותל ההיכל, אח"כ חזר וקראם כולם תאים, לפי שההרחקה שיש בין שתי הכתלים הוא התא וכולם תאים כו' לא היה כותל סתום וכו' ולקצת התאים היו שמות, כגון שקרא השורה התחתונה מהם מסיבה ובית הורדת המים. הר"מ. ואשתומם על המראה מאין נפלה האורה אל כל התאים הפנימיים. ובשלמא להיכל היו החלונות למעלה מגגי התאים שלא היו מגיעים לרומו של היכל, משא"כ בתאים עצמן דקשיא ודאי כו'. ומצאתי להן אור שיפול ממעל בדרך ארובות שהיו זו על גב זו:

(ו) (על המשנה) אחד ואחד. לאו לכולן קאמר, שהרי אותן שבחוץ שאין להם עוד חוצה להן שום תא לא יהיה להן פתח אל עבר החוצה לשום תא, כיון שאין תא עוד חוצה לו, אלא לאותן שיש להם תאים משני עבריהם מימין ומשמאל כו'. וכן צריך לומר נמי בדיוטות העליונות שאין עוד תאים עליהם. ועתוי"ט:

(ז) (על הברטנורא) וזהו הפתח שהיה בדרומו של תא שהיה לו חמשה פתחים. והתא הזה הוא היה בשורה אמצעית מהתאים והוא שע"ג המסיבה. הר"מ. ופירוש, שורה אמצעית היינו ממטה למעלה, ולא בשורות זו אצל זו. ועתוי"ט עומק הדברים. ומסיק, והעיקר כפירש"י ביחזקאל [מ']:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(ח) (על הברטנורא) רצה להשוותו ללשון מסיבה דריש פרק קמא דתמיד. אבל שם שנינו, ההולכת תחת הבירה. ואילו כאן דמסיבה היא העולה למעלה, לא שייך לומר כעין מחילה ומערה. ואע"פ שאומר בלשון כעין, לא דייקא. ועיין פרק ה' משנה ג' בהר"ב. ולשון הכ"מ, פירוש מסיבה, בנין עמוד חלול עשוי כמו מעלות סביב והעולה בו עולה דרך היקף. וכן פירש"י פ"ק דיומא, בנין אבנים מעלות מגולגלות וסובבות במקיף עמוד, כמין עץ גלגל של גת:

(ט) (על המשנה) לגגות. לראות בבדק הבית:

(י) (על המשנה) כלונסות. זקופות למעלה כלפי גג הבית, ובין הכלונסות שליבות. הרר"ש:

(יא) (על המשנה) מבדילין. תמיהני למה שכתבתי בפרק ח' דשקלים משנה ד', דשתי פרוכות היו מבדילות בעלייה, וכן פסק הר"מ כו', וא"כ קשיא, תרתי למה לי. ואי בעלייה צריך תרתי, למה לא כן בדביר למטה. וניחא לי בהא דמייתי בגמרא דפסחים דף פ"ו, עליית בית קדשי הקדשים חמורה מבית קדשי הקדשים שבית קדשי הקדשים כהן גדול נכנס לו פעם אחת בשנה, ועיילת כו' אין נכנסים לה אלא פעם אחת בשבוע וכו', ואמרי לה פעם אחת ביובל לראות מה היא צריכה, ומעתה הואיל והיא חמורה עבדי נמי פספסים כדי שיכירו עולי עלייה שקדושת עליית קודש הקדשים חמורה ולא יכנסו בה אפילו אחת בשנה. ועתוי"ט:

(יב) (על המשנה) בתיבות. ונראה שתיבות היו פרוצין לרוח אחת במקום שהיה להם לבנות אצל החומה, והשלשה צדדין סתומין, ואצל החומה אין דרך להסתכל ימין ושמאל. ראבי"ה:

(יג) (על המשנה) שלא יזונו. לשון הנאה, כמזונות, שמשביע עצמו ממראית נוי המלאכה ונהנה. והר"ב העתיק יהנו:

(ו)

(יד) (על המשנה) וההיכל בו'. אע"פ ששם ההיכל הונח על מה שלפני בית קדשי הקדשים, ונקרא בבתוב קודש, או אהל מועד במשכן, בית קדשי הקדשים, ונקרא בכתוב קודש, או אהל מועד במשכן, אבל חז"ל על צד ההשאלה רגילים לקרות לכל הבנין גם יחד בשם הפרט, היכל:

(טו) (על הברטנורא) לשון הר"מ, אוטם הוא בנין אטום שבונין בגוף הקרקע ועליו מעמידים הכתלים. ומן התימה הוא היאך סליק בחושבנא מאי דהוה בארעא שאינו נראה. והרר"ש כתב האוטם ו' אמות, המפתן גבוה מהארץ ו' אמות בבנין אטום חומה סתומה, וצריך לומר מעלות היו בהאולם שמהם עולים על המפתן, ומורדות בהיכל לירד בהן מהמפתן. וגם על זה קשה מפרק ב' משנה ד' שקרקע ההיבל גבוה ב"ב אמה יותר מקרקע רגלי [הר] הבית. ע"ש. אא"כ נאמר שראיית האוטם יחשב לראיית חלל ההיכל עצמו. וזה דוחק כו'. לכן נראה לי שהאוטם הזה הוא ג"כ אל האולם, והן הנה הי"ב מעלות שמעזרת ישראל אל האולם, רום מעלה חצי אמה, נמצא כל הגובה ו', והוא האוטם כו' ולא היה להיכל אוטם זולתו. וא"ת מה בנין שייך בו, שהרי גבהו של ההר עצמו הוא זה. לא קשיא, שהיה צריך עב"פ לבנין כמו חומה סביב ההר לבל ימוט ושלא יפלו העפרורים כדרך הר ותל גבוה ושוה בלתי משופע. ואפשר שכן הוא דעת הר"מ שדייק. בחיבורו וכתב כמו יסוד. ועתוי"ט:

(טז) (על הברטנורא) וצ"ל שהציורים היו מבחוץ הכותל. וזה דוחק כו'. אבל הר"מ כתב, דלף שם נפילת המים מן הגגים. והיה נהוג אצלם בבנינים לעשות לבית ב' גגים, קירוי למעלה מחבירו, ונותנים בין שניהם מעט הרחקה וקורין אותו החלל בית הדליפה על שם הדלף, כדי שאם יטיף הקירוי העליון יעמדו המים באותו החלל:

(ז)

(יז) (על הברטנורא) שלא בדקדוק. שא"כ נותר מדת כותל הרביעי. אבל כמו שכתב לעיל במשנה ג' הוא נכון:

(יח) (על הברטנורא) דעתו כדברי הר"מ. האולם היה מעדיף לכל רוח צפון כנגד התאים עד מקצוע המערבית, והיה תוכו עשר אמה וכתלו חמש אמה. וכן לדרום. והיינו דאדתנן לקמן ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו כתב הר"ב ולא אתפרש לי היאך, שהרי מאה על מאה היה בשוה, הא קמן שסובר הר"ב שהאולם היה מעדיף לכל רוח צפונית ורוח דרומית. והשיג הר"א וכתב שלא היה כותל לאולם כלל וטעות גדולה היא זו, שלא היה לאולם אלא כותל המזרח שלפני ההיכל, ועל כן אמרו ההיכל צר מאחוריו ורחב מלפניו ורוחב האולם נמנה ברוחב ההיכל. והכ"מ התנצל להר"מ ממ"ש בפירוש המשנה ההיכל ק' על ק' אבל היו מטין הבנין מעט צר לצד מערב וכשימשך לצד מזרח מתרחב כדמות הארי. ועתוי"ט באריכות:

(יט) (על המשנה) החליפות. כפי הנראה קאי על הט"ו אמה העודפות מזה ומזה, שא, לו בלבד הוא מה שהיה נקרא בית החליפות. וכן נראה מלשון הרר"ש שבתב מלבד החליפות צריך להרחיב כותל האולם לצפון כנגד התא והמסיבה וכותלם, ולדרום כנגד התא והורדת המים וכותלם, שהן י"ט אמה מזה ומזה. ע"כ. ור"ל מלבד כותל ההיכל שהוא שש מזה ומזה, שכל שכן שהיו כותל האולם מתרחבים לפני כותל ההיכל שמזה ומזה: