משנה מידות ד ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מידות · פרק ד · משנה ו | >>
וההיכל יד מאה על מאה, על רום מאה:
האוטם שש אמות, וגבהו ארבעים אמה, אמה כיור, ואמתים בית דלפה, ואמה תקרה, ואמה מעזיבה, [וגובה של עליה ארבעים אמה, ואמה כיור, ואמתים בית דלפה, ואמה תקרה, ואמה מעזיבה], ושלש אמות מעקה, *ואמה כלה עורב.
רבי יהודה אומר, לא היה כלה עורב עולה מן המדה, אלא ארבע אמות היה מעקה.
וְהַהֵיכָל
- מֵאָה עַל מֵאָה,
- עַל רוּם מֵאָה.
- מֵאָה עַל מֵאָה,
- הָאֹטֶם שֵׁשׁ אַמּוֹת,
- וְגָבְהוֹ אַרְבָּעִים אַמָּה;
- אַמָּה כִּיּוּר,
- וְאַמָּתַיִם בֵּית דִּלְפָה,
- וְאַמָּה תִּקְרָה,
- וְאַמָּה מַעֲזִיבָה.
- וְגֹבַהּ שֶׁל עֲלִיָּה אַרְבָּעִים אַמָּה,
- וְאַמָּה כִּיּוּר,
- וְאַמָּתַיִם בֵּית דִּלְפָה,
- וְאַמָּה תִּקְרָה,
- וְאַמָּה מַעֲזִיבָה.
- וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת מַעֲקֶה,
- וְאַמָּה כַּלֵּה עוֹרֵב.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לֹא הָיָה כַּלֵּה עוֹרֵב עוֹלֶה מִן הַמִּדָּה,
- אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת הָיָה מַעֲקֶה:
- לֹא הָיָה כַּלֵּה עוֹרֵב עוֹלֶה מִן הַמִּדָּה,
ההיכל -
- מאה על מאה - על רום מאה.
- האוטם - שש אמות,
- גובהו - ארבעים אמה,
- אמה - כיור,
- אמתיים - בית דילפא,
- אמה - תקרה,
- אמה - מעזיבה,
- גובהה של עליה - ארבעים אמה,
- אמה - כיור,
- אמתיים - בית דילפא,
- אמה - תקרה,
- ואמה - מעזיבה,
- ושלש אמות - מעקה,
- ואמה - כולה עורב.
- רבי יהודה אומר:
- לא היה כולה עורב עולה מן המידה,
- אלא ארבע אמות - היה מעקה.
זכר מידת גובהו ואחר כך יזכור אורכו ורוחבו.
ואוטם - הוא בנין אטום, שבונים בגוף הקרקע יסוד ועליו מעמידין הכתלים.
וכיור - הוא פיתוח והחפירות שמפתחים הבנאים בסיד ובאבנים, ולפעמים אומרים "כיורין וציורין", רוצה לומר פיתוחין וציורין.
ודלף - שם המים [הדולפים] מן הקירוי. והיה נהוג אצלם בבניינים לעשות לבית שני קרויים, קירוי למעלה מחבירו, ונותנים בין שניהם מעט הרחקה, וקורים אותו החלל בית הדילפה על שם הדלף, כדי שאם יטיף הקירוי העליון יעמדו מים באותו החלל.
ותקרה - קרוי הקורות בלבד.
ומעזיבה - היא הסיד והאבנים שנותנין על הקרוי, וכבר פירשנו זה בסוכה.
וכולה עורב - מאבד העורבים. לפי שהיה מקיף ההיכל למעלה מן המעקה מארבע רוחותיו בחשל של ברזל גובה אמה, חד כמו הסייף, כדי שלא ישב עליו שום עוף על ההיכל מפני שנחתכים רגליו באותו הסייף, ולפיכך קורין אותו "כולה עורב".
ואף על פי שאין צורך לצייר, הרי זו צורה מה שנזכר בהלכה זו מגובהו של היכל, והיא מצויירת בשולי הדף:
מאה על מאה - מאה אורך ומאה רוחב:
אוטם - בנין אטום וסתום להיות יסוד לבית, שעליו מעמידין הכתלים טו:
אמה כיור - הקורה התחתונה של תקרה היתה עוביה אמה. ולפי שהיתה טוחה בזהב ומצויירת ציורים נאים נקראת כיור:
ואמתיים בית דלפה - הקורות העליונות הנשענות על הקורה התחתונה היה עוביין שתי אמות, והן קרויין בית דלפה, לפי שהנסרין של תקרה מחוברין על ידן. תרגום במחברת, בבית לופי. ואין לתמוה היאך היתה הקורה התחתונה שהכל נשען עליהם עוביה אמה אחת בלבד והקורות העליונות שאין סובלות משא כל כך היה עוביין שתי אמות, לפי שהקורה התחתונה מתוך שהיתה רחבה ביותר בעובי אמה היתה חזקה ובריאה ויכולה לקבל הבנין שעליה, אבל הקורות העליונות שלא היו רחבות אלא טפח או פחות צריכות להיות עבות יותר. אי נמי, היו הקורות העליונות עוביין שתי אמות כדי להרחיק התקרה מן הקורה התחתונה, לפי שהיא מצויירת ציורים נאים, ואם היתה התקרה סמוכה לה לא היו ציוריה נראות וניכרות טז כל כך:
תקרה - הנסרים שנותנין על הקורות היו עוביין אמה:
מעזיבה - הטיט והאבנים והסיד שנותנין על הנסרין:
כלה עורב - טס של ברזל חד כמין סייף וגבהו אמה היה מונח על גבי המעקה, כדי שלא ינוחו העופות עליו, לפיכך נקרא כלה עורב שמכלה העורבים משם:
וההיכל מאה על מאה. אע"פ ששם ההיכל הונח על מה שלפני בית קדש הקדשים ונקרא בכתוב קדש. או אהל מועד במשכן. אבל חז"ל על צד ההשאלה רגילים לקרוא לכל הבנין גם יחד בשם הפרט. היכל:
האוטם שש אמות. במאי דסיים רום מאה פתח לפרושי. ועמ"ש ריש מסכת שבת:
האוטם. לשון הר"ב בנין אטום וסתום להיות יסוד שעליו מעמידין הכתלים. וז"ל הרמב"ם בפירושו אוטם הוא בנין אטום שבונין בגוף הקרקע יסוד ועליו מעמידים הכתלים. ע"כ. ומן התימא הוא האיך סליק בחושבנא מאי דהוה בארעא שאינו נראה. דרום מאה משמע שכך הוא ברומו של עולם הנראה לעינים לא עם מה שהוא בארץ מתחת. והרר"ש כתב וז"ל האוטם שש אמות המפתן גבוה מהארץ שש אמות בבנין אטום חומה סתומה. וצ"ל מעלות היו בהאולם שמהם [עולים] על המפתן ומורדות בהיכל לירד בהן מהמפתן ע"כ. והכ"מ נלחץ להעמיד גם דברי הרמב"ם שבחבורו על דעת הרר"ש. מדכתב בפ"ד מהל' ב"ה גובה ו' אמות אטום סתום כמו יסוד לו אמר שיש לדון מזה שסובר שלא היה מובלע בקרקע ליסוד ממש שהרי כתב כמו יסוד והיינו כדברי הרר"ש. כ"כ הכ"מ. ואני תמיה עליו שא"א שדעת הרמב"ם כדברי הרר"ש. שהרי בפ"ו כתב המקדש כולו לא היה במישור כו'. ומונה והולך המעלות שממקום למקום במעלה ההר ומסיים שהאולם וההיכל כולו בשוה ומבואר שכן הוא מהא דאמרן בפ"ב משנה ד' שקרקע ההיכל גבוה כ"ב אמה יותר מקרקע רגלי [הר] הבית ע"ש. ומזה ודאי קשיא על הרר"ש שאותו החשבון הוא תלמוד ערוך בפ"ק דיומא (דף ט"ז) כמ"ש שם אלא א"כ נאמר שראיית האוטם יחשוב לראיית חלל ההיכל עצמו. וזה דוחק. ומ"מ ודאי דלהרמב"ם ליתא שהרי כתב בהדיא שהאולם וההיכל בשוה. לכן נ"ל שאוטם הזה הוא ג"כ אל האולם והן הנה הי"ב מעלות שמעזרת ישראל אל האולם רום מעלה חצי אמה נמצא כל הגובה ו' והוא האוטם ואע"פ שאפשר שעליה לא היתה לו לאולם ולא היה נכלל בכלל הרום כולו. מ"מ זה האוטם היה לו ג"כ ולא היה להיכל אוטם זולתו. וא"ת א"כ שזה הוא האוטם מה בנין שייך בו שהרי גובהו של ההר עצמו הוא זה. ל"ק שהיה צריך עכ"פ לבנין כמו חומה סביב ההר לבל ימוט. ושלא יפלו העפרורים כדרך הר או תל גבוה ושוה בלתי משופע וכדרך שכתבתי בחיל פ"ב משנה ג'. וזאת היא שתהיה סברת הרמב"ם ג"כ. והיינו דדייק בחבורו לכתוב כמו יסוד לו לפי שבאמת אינו יסוד ממש. שהרי אל העבר מזה נראה על פני הארץ אבל לא כהרר"ש שכתב שזה האוטם מתחיל מן ההיכל ולפנים. דליתא אלא מן האולם הוא שהתחיל. וגם לשון הרמב"ם שבפירושו נמי ניחא שבערך אל העבר מזה של האוטם שהוא מצד האולם וההיכל הרי הוא בנוי בגוף הקרקע כי שם אינו נראה על קרקעית האולם וההיכל ונמצאו דבריו שבחבורו ובפירושו כולם מכוונים באמת ויושר. ועכשיו שקרקעית האולם וההיכל בשוה מסכים זה מאד למאי דכתבי' להרמב"ם במשנה ג' שמדיוטא האמצעית שבג' שורות התאים היו נכנסים להיכל שכן אותה דיוטא שוה ג"כ לקרקעית האולם שממנו נכנסים לפשפש שהדיוטא התחתונה היתה כנגד האוטם כמ"ש שם. אלא שעדיין אותה הסברא דלעיל בענין דיוטא האמצעית הוא דוחק מטעם אחר דכיון שהאולם היה עודף מכאן ומכאן כנגד התאים לכנוס ממנו אליהם והיה שוה לקרקעית ההיכל בגובה האוטם. למה זה נדחוק עצמנו שלא להעמיד גם התאים בשוה לקרקעות ההיכל ושהיו עומדים על בנין האוטם כמו ההיכל ומהאולם נכנסים לדיוטא התחתונה וממנה להיכל שהיו התאים ג"כ שוים לקרקע ההיכל והאולם. וכמו שהוא לפירש"י. אבל המשנה לחצו להרמב"ם לפי דרכו שמפרש חמש התאים זה אצל זה עם הכותלים ולא מצא חמש פתחים. אלא לתא שבדיוטא האמצעית משא"כ לרש"י שא"צ לכל זה ולעיל הארכתי למדי:
אמה כיור. פי' הר"ב לפי שהיתה טוחה זהב כו'. נקרא כיור. ועיין במשנה ז' פ"ג דעבודה זרה:
ואמתים בית דלפה. פי' הר"ב תרגום במחברת בית לופי ואין לתמוה כו'. ואם היתה התקרה סמוכה לה. לא היו ציוריה נראות ונכרות כל כך. וצ"ל שהציורים שבאמת כיור היו מבחוץ הכותל. וזה דוחק לפי מה שפירש הר"ב עצמו בכיור שהיתה טוחה בזהב שכפי הנראה אין טיחת זהב אלא בפנים. ואי מבחוץ קא מיירי למה לו לכתוב שהיה טוח בזהב דמנליה הא. וצ"ל דאה"נ דלאו בדוקא נקט טוח בזהב. אבל הרמב"ם כתב וז"ל דלף שם [נפילת] המים מן [הגגים] והיה נהוג אצלם בבנינם לעשות לבית שני [גגים] קרוי למעלה מחבירו ונותנים בין שניהם מעט הרחקה וקורים אותו החלל בית הדליפה על שם הדלף. כדי שאם יטיף הקרוי העליון יעמדו המים באותו החלל. ע"כ:
מעזיבה. פי' הר"ב הטיט וכו'. ועמ"ש במשנה ז' פ"ק דסוכה:
(יד) (על המשנה) וההיכל בו'. אע"פ ששם ההיכל הונח על מה שלפני בית קדשי הקדשים, ונקרא בבתוב קודש, או אהל מועד במשכן, בית קדשי הקדשים, ונקרא בכתוב קודש, או אהל מועד במשכן, אבל חז"ל על צד ההשאלה רגילים לקרות לכל הבנין גם יחד בשם הפרט, היכל:
(טו) (על הברטנורא) לשון הר"מ, אוטם הוא בנין אטום שבונין בגוף הקרקע ועליו מעמידים הכתלים. ומן התימה הוא היאך סליק בחושבנא מאי דהוה בארעא שאינו נראה. והרר"ש כתב האוטם ו' אמות, המפתן גבוה מהארץ ו' אמות בבנין אטום חומה סתומה, וצריך לומר מעלות היו בהאולם שמהם עולים על המפתן, ומורדות בהיכל לירד בהן מהמפתן. וגם על זה קשה מפרק ב' משנה ד' שקרקע ההיבל גבוה ב"ב אמה יותר מקרקע רגלי [הר] הבית. ע"ש. אא"כ נאמר שראיית האוטם יחשב לראיית חלל ההיכל עצמו. וזה דוחק כו'. לכן נראה לי שהאוטם הזה הוא ג"כ אל האולם, והן הנה הי"ב מעלות שמעזרת ישראל אל האולם, רום מעלה חצי אמה, נמצא כל הגובה ו', והוא האוטם כו' ולא היה להיכל אוטם זולתו. וא"ת מה בנין שייך בו, שהרי גבהו של ההר עצמו הוא זה. לא קשיא, שהיה צריך עב"פ לבנין כמו חומה סביב ההר לבל ימוט ושלא יפלו העפרורים כדרך הר ותל גבוה ושוה בלתי משופע. ואפשר שכן הוא דעת הר"מ שדייק. בחיבורו וכתב כמו יסוד. ועתוי"ט:
(טז) (על הברטנורא) וצ"ל שהציורים היו מבחוץ הכותל. וזה דוחק כו'. אבל הר"מ כתב, דלף שם נפילת המים מן הגגים. והיה נהוג אצלם בבנינים לעשות לבית ב' גגים, קירוי למעלה מחבירו, ונותנים בין שניהם מעט הרחקה וקורין אותו החלל בית הדליפה על שם הדלף, כדי שאם יטיף הקירוי העליון יעמדו המים באותו החלל:
וההיכל מאה על מאה וכו': פ' הוציאו לו (יומא דף נ"ב.) ונלע"ד דהיכל לאו דוקא דהא רוחב האולם והתאים הן בכלל המאה כדמפריש ואזיל מן המזרח למערב וכו' אלא כולו נקרא היכל כך נלע"ד. ועוד נלע"ד דויו דוההיכל טפלה ויתרה. וגם הר"ר יהוסף ז"ל מחקה וכתב לא בכל מקום היה מאה אלא בראשו שהיה שם האולם ע"כ. ועוד ראיתי שהגיה כוֹלֶה עורב הכף בחולם והלמד בסגול. וגם בתוספות יום טוב מצאתי כתוב כן:
האוטם שש אמות: פי' הרב ר' שמעיה ז"ל מאה על מאה מפורש לפנינו ממזרח למערב מצפון לדרום והשתא מפרש על רום מאה האוטם שש אמות המפתן גבוה מן הארץ שש אמות בבנין אטום חומה סתומה וצריך לומר מעלות היו באולם שמהם עולין על המפתן ומורדות בהיכל לירד בהם מן המפתן ע"כ ופי' מהרי"ק ז"ל שם בפ"ד וטעמו מפני שאם האוטם הוא היסוד המובלע בקרקע לא היה לו לתנא למנותם בכלל רום ההיכל ע"כ. וכתב עוד ז"ל שאפשר לדון שכן סובר ג"כ הרמב"ם ז"ל ביד ע"ש:
בית דולפא: פי' הרמב"ם ז"ל היה נהוג אצלם [כו' עי' בתוי"ט] וקרוב לזה הוא פירש הרב שמעיה ז"ל. וז"ל ואמתים בית הדולפא מקום עשו שם אם ידלוף הבית יקלח לחוץ ע"כ:
ואמה מעזיבה: גבהה של עליה מ' אמה אמה כיור ואמתים בית הדולפא אמה תקרה ואמה מעזיבה ושלש אמות מעקה וכו' כך צ"ל. ואמה כּוֹלֶה כו' פ"ק דמועד קטן דף ט':
כּוֹלֶה עורב: טס של ברזל חד נמין סייף עכ"ל רעז"ל. אבל הר"ר שמעיה ז"ל פי' שפודין נעוצין בגג אמה גובה לכלוא ולמנוע העוף מעליו שלא יטנף ע"כ הגה"ה והר"ר יהוסף ז"ל הקשה על פי' רעז"ל דמה מועיל זה למנוע העורבים כי אפילו הכי ינוחו עליו העורבים כיון שהם קלים ותו דכיון שעיקר של כּוֹלֶה עורב לא היה אלא כדי שלא ינוחו על גג הבית א"כ מה מועיל הסייף שעושה על הכותל ובערוך פי' צורה להפריח את העופות ע"כ. וכתב עוד אמה כיוּר ואמתים בית דולפא וכו' נ"ל לפ' שכך היה הענין כי היו שם קורות גדולות שהן מונחות מכותל לכותל ותחת אותם הקורות היו דפים עבים מצויירים פתוחי חותם כפי מה שרגילין לעשות בבתים החשובים שקובעים תחת הקורות דפים דקים קטנים כדי שלא יפול האבק מן העליה לבית וכדי שלא יראו הקורות בתוך הבית וכן ע"ג הקורות היו דפים אחרים עבים שעליהם משימין את המעזיבה של אבנים או עפר והנה התנא אמר אותם כסדר מלמטן למעלן כי הדפים התחתונים הן נקראין כיור ומה שבינם לבין הדפים העליונים דהיינו עובי הקירות נקרא בית דולפא כי היה שם חלל בבית והדפים העליונים נקראין תקרה והעפר שעליהן נקרא מעזיבה עכ"ל ז"ל. ורש"י ז"ל בערכין דף ו' כי' וז"ל שם אמה כלה עורב להכי נקט אמה דאמרינן בפ' בתרא דמנחות הרי עלי ברזל לא יפחות מאמה. על אמה לכלה עורב שהיו מביאין טבלאות של ברזל אמה על אמה ובהן מסמרים גבוהין אמה קבועין ומחפין בהן ראש הגג של היכל לגרש את העורבים שלא ישכנו שם. כלה לשון מגרש שמגרש את העורבים כמו כלה דידבי כלה פרוחי דאמרינן במסכת נדה שהיה מגרש הזבובים ממטתו בשעת תשמיש משום צניעות דאסור לשמש מטתו בפני כל חי ע"כ. ועוד יש לו לרש"י ז"ל פי' אחר וכתבתיו בס"ד בסימן ד' דבפ' בתרא דמסכת מנחות. והרגמ"ה ז"ל ג"כ פירש כלה עורב לוח של ברזל שהוא אמה על אמה ומלא כולו מסמרים ומשימין אותו בראש גג בית המקדש והגג משופע למעלה כמין כובע ושם בראשו היה עושה כּוֹלֶה עורב שמכלה העורבים שלא יניחו לשם שלא יטנף הגג ע"כ. ובערוך פי' שעשו צורה להבריח בה עופות מגג ההיכל כדרך שעושין עכשיו שומרי זרעים וקראו אותו כלה עורב ועוד כתוב בערוך מקדש ראשון ששכינה שרויה בו לא היו צריכין כלה עורב שלא היו עורבין פורחין אבל במקדש שני שלא היתה קדושתו כקדושת ראשון הוצרכו לכלה עורב שמא ישליכו שם דבר טמא ע"כ. אבל תוס' ז"ל כאן וגם בשבת ס"פ ר' עקיבא כתבו עליו וליתא דבפ"ק דמועד קטן מוכח בהדיא שהיה במקדש ראשון כּוֹלֶה עורב ותרצו כאן ושמא תחלה עשה כלה עורב שלא היה יודע גודל קדושתו אחרי כן כשראה קדושתו שמטו ע"כ. ותמהתי שמצאתי כתוב בילקוט פ' תצוה סימן שפ"ה דאזיל וקא מפרש התם עשר אמות של גובה המזבח ואחד מהם כלה עורב:
יכין
וההיכל מאה על מאה על רום מאה: ר"ל כל בניין הבית, שבכללו הם ההיכל והק"ק, והתאים שמקיפין אותו והמסיבה שחוצה להן, והאולם שלפני ההיכל, הכל ביחד היה בו אורך ק' אמה. ורוחב ק' אמה, וגובה ק' אמה. כיצד גבוה ק'. האוטם וכו':
האוטם שש אמות: הוא היסוד [פונדאמענט בל"א], היה גבוה ששה אמות. מפני שההר משפע ועולה, וההיכל והאולם בנויין בראש ההר על קרקע שוה והכותלים עומדים סמוכים למקום שמתחיל ההר להיות בשפוע. ולהכי כדי ליתן יסוד להבית לבלי ימוט, משו"ה בנו יסוד מאבני גזית סביב לקרקע השוה הנ"ל, גבוה ו' אמות. ומפני שאותו היסוד כולו אטום מבפנים עם קרקע, עד שתוך חלל האולם וההיכל אינו נראה כלל, להכי נקרא אוטם. וגם מבחוץ לא היה האוטם נראה רק בצפון מערב ודרום תוך חדרי התאים שבדיוטא התחתונה. אבל בצד מזרח, היו הי"ב מעלות שבין המזבח לאולם שגבהן ו' אמות מכסים גובה האוטם שכנגדן:
וגובהו: של כותל ההיכל עצמו:
ארבעים אמה אמה כיור: ר"ל פטורי ציצים של גיפס מוזהבים היו כמו שפה גבוה אמה ממעל להמ' אמה הנ"ל סביב, נראה מבחוץ ומבפנים:
ואמתים בית דלפה: ר"ל קורות רחבות, עבות בגובה ב' אמות, שהיה שוכבות על אורך הכותלים סביב שנקראו מייער לאטטען, ונקראו בית דלפא, נוטריקון בית די לייף, על שם שאלו הקורות שהן כמלבן מרובע מחברים יחד ומחזקים כל בניין הכותלים שתחתיהן:
ואמה תקרה: הנסרים המונחים על המויער לאטטען הנ"ל, היה עוביין אמה:
ואמה מעזיבה: הטיט והסיד שמשימין על התקרה. ועליהן הניחו האבנים המרובעות לרצפה של עלייה:
ואמה מעזיבה ושלש אמות מעקה: כמין דופן געלענדער היה בשפת הגג סביב גבוה ג' אמות:
ואמה כלה עורב: שכל שטח הגג וראש המעקה של ההיכל מחופה בטבלאות של ברזל שקבועין בהן מסמרות של ברזל חדין, וחדודין כלפי השמים וגבוהין אמה. ונקראו כליא עורב, משום שעל ידן יכלאו ויגרשו העורבים מלישב על הגג ולטנפו, או להביא דבר טמא לשם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
מסורת חכמים
- אמה כליא עורב