משנה מגילה ב דפוסים

<< | משנה מגילה ב דפוסים | >>

הקורא את המגילה למפרע, לא יצא.

קראה על פה, קראה תרגום, בכל לשון, לא יצא.

אבל קורין אותה ללועזות בלעז.

והלועז ששמע אשורית, יצא.

קראה סירוגין, ומתנמנם, יצא.

היה כותבה, דורשה, ומגיהה, אם כיוון לבו, יצא.

ואם לאו, לא יצא.

היתה כתובה בסם, ובסיקרא, ובקומוס ובקנקנתום, על הנייר ועל הדיפתרא, לא יצא, עד שתהא כתובה אשורית על הספר ובדיו.

בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר, אם עתיד לחזור למקומו, קורא כמקומו.

ואם לאו, קורא עמהן.

ומהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו?

רבי מאיר אומר, כולה.

רבי יהודה אומר, מאיש יהודי.

רבי יוסי אומר, מאחר הדברים האלה.

הכל כשרין לקרות את המגילה, חוץ מחרש, שוטה, וקטן.

רבי יהודה מכשיר בקטן.

אין קורין את המגילה, ולא מלין, ולא טובלין ולא מזין, וכן שומרת יום כנגד יום לא תטבול, עד שתנץ החמה.

וכולן שעשו משעלה עמוד השחר, כשר.

כל היום כשר לקריאת המגילה, ולקריאת ההלל, ולתקיעת שופר, ולנטילת לולב, ולתפילת המוספין, ולמוספין, ולוידוי הפרים, ולוידוי המעשר, ולוידוי יום הכיפורים, לסמיכה, לשחיטה, לתנופה, להגשה, לקמיצה ולהקטרה, למליקה, ולקבלה, ולהזיה, ולהשקיית סוטה, ולעריפת העגלה, ולטהרת המצורע.

כל הלילה כשר לקצירת העומר ולהקטר חלבים ואיברים.

זה הכלל, דבר שמצוותו ביום, כשר כל היום.

דבר שמצוותו בלילה, כשר כל הלילה.

<< | משנה מגילה ב דפוסים | >>