עיקר תוי"ט על דמאי ב
משנה דמאי, פרק ב':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) לשון הר"מ בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ וא"כ פירות ארץ ישראל שיצאו לחו"ל חייבין בתרומה ובמעשר:
(ב) (על הברטנורא) ואין רצונו באלו המינים כל המין אלא חלק ידוע מאותו המין שלא ימצא כמוהו אלא בא"י בלבד וע"כ יתחייב בו דמאי בכל מקום שהוא. הר"מ:
(ג) (על המשנה) שהוא כו'. וצריך שיקבל עליו דברים אלו וכשיבואו עדים שקיבל דברים אלה ברבים ושהוא רגיל בהם תמיד הרי זה נאמן. הר"מ:
(ד) (על הברטנורא) שאינו נאמן שיאמר כי מה שאכלתי עמו הי' מעושר מפני שהוא נוגע בעדותו. הר"מ:
(ה) (על המשנה) חבר. נקרא ת"ח וכן יקראו לת"ח תברי' ונקראו בזה השם כי תברתם זה לזה תברה נאמנת כי היא תבורה לשם שמים. הר"מ:
(ו) (על הברטנורא) לכאורה נראה דא"ב דזקן ות"ח, דת"ח אע"פ שא"צ בפני ג' צריך להרגיל עצמו ל' יום. אבל הזקן אין צריך גם לזה, אלא שאי אפשר לומר כן. עיין בכורו, ת דף ל: ועיין בתוי"ט:
(ז) (על הברטנורא) דהא דאין עם הארץ נאמן לומר שלא נטמאו אע"פ שהוא ישרא, ל וישנו בתורה ובמצות. לפי שאין בקיאין בדקדוקי טהרות וטומאות הלכך לענין שלא הוכשרו נאמן שאין זה צריך לשום בקיאות לדקדק. תוי"ט:
(ח) (על הברטנורא) היינו אפילו עישר את פירותיו לפניו:
(ט) (על הברטנורא) והא דתנן לעיל דאין תבר רשאי למכור לעם הארץ. אפשר לומר דחבר דהכא לאו דוקא אלא דנאמן למעשרות. ועוד י"ל דאתיא אליבא דמאן דאמר דמותר לגרום טומאה כו': ולקמן בריש פרק ה' מפרש דהכא במוכרים במדה דקה עסקינן ומתרי טעמי דדזנונים הוא. תוי'ט:
(יא) (על המשנה) סיטון. בלשון יון חטין ומשום שקונה הרבה חטין ביחד קורא לו סיטון רשב"ם ועל זה נקרא כל תגר גדול סיטון:
(יב) (על המשנה) פירוש גירסא המהופך. כל הדברים שדרך בני אדם למכור בגסה מותר לו למכרן דמאי אף על פי שהוא מודד בדקה וזה שאמר טפלה דקה לגסה. ואם הדבר נמכר ממה שדרך למדוד במדה דקה אינו מותר למוכרו דמאי אפילו למדוד במדה גסה שרבי מאיר הולך אחר דבר הנמכר. הר"מ:
(יג) (על הברטנורא) דרבי מאיר הולך אחרי המדידה היאך היא ולא אחר הדבר הנמכר מה שהוא:
(יד) (על המשנה) דינר. שיעורו ששה זוזים מכסף ומשקל כל זוז ששה עשר שעורים הר"מ וזוז שכתב ר"ל מעה: