משנה דמאי ב ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ב · משנה ה | >>

רבי מאיר אומר, את שדרכו להמדד בגסה יב ומדדו בדקה, טפלה דקה לגסה.

את שדרכו להמדד בדקה ומדד בגסה, טפלה גסה לדקה.

איזו היא מדה גסה?

ביבש, שלושת קבין, ובלח, דינריד.

רבי יוסי אומר, סלי תאנים וסלי ענבים וקופות של ירק, כל זמן שהוא מוכרן אכסרה, פטור.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:

אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בַּגַּסָּה וּמְדָדוֹ בַּדַּקָּה, טְפֵלָה דַּקָּה לַגַּסָּה.
אֶת שֶׁדַּרְכּוֹ לְהִמָּדֵד בַּדַּקָּה וּמָדַד בַּגַּסָּה, טְפֵלָה גַּסָּה לַדַּקָּה.

אֵיזוֹ הִיא מִדָּה גַסָּה?

בַּיָּבֵשׁ, שְׁלֹשֶׁת קַבִּין;
וּבַלַּח, דִּינָר.
רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר:
סַלֵּי תְּאֵנִים וְסַלֵּי עֲנָבִים וְקֻפּוֹת שֶׁל יָרָק,
כָּל זְמַן שֶׁהוּא מוֹכְרָן אַכְסְרָה,
פָּטוּר.

רבי מאיר אומר:

את שדרכו למדוד בגסה, ומדדו בדקה - טפלה דקה לגסה.
ואיזו היא מידה גסה? -
ביבש - שלשת קבין; ובלח - דינר.
רבי יוסי אומר:
סלי תאנים, וסלי ענבים, וקופות של ירק,
כל זמן שהוא מוכרן אכסרה - פטור.

אמרו בתלמוד: "מידה דקה - הואיל והמוכר משתכר, הוא מפריש". וכבר בארנו זה, בהלכה הקודמת לזאת.

והמחלוקת בין רבי מאיר וחכמים, כי רבי מאיר יאמר: כל הדברים, שדרך בני אדם למכור במידה גסה, מותר לו למוכרן דמאי, כמו שאמרנו. ואם ימוד אותם במידה קטנה, אין אנו חוששין, אבל מותר למוכרן כמו כן דמאי, ואף על פי שהוא מודד במידה קטנה, טפלה למידה גסה. וזהו עניין שאמרו, טפלה דקה לגסה. ואם הדבר נמכר, ממה שדרך בני אדם למדוד אותם במידה דקה, שאינו מותר למוכרו בדמאי, כמו שאמר: "לא יהיה מותר לו מכירתו דמאי, ואפילו למדוד אותו מדידה גסה" - שרבי מאיר הולך אחר הדבר הנמכר, וחכמים הולכים אחר המידות ואומרים: שאם מכר במידה גסה, ואפילו מה שמנהג בני אדם למוכרו במידה קטנה, פטור הוא.

וכבר בארנו, שיעור קב, בסוף פאה, שהוא ששית סאה.

ומה שאמר ובלח, דינר - רוצה לומר, מידה אשר תכיל מה ששווה דינר, מהדבר המדוד בה.

וכבר בארנו שיעור הדינר, שהוא ששה זוזים מכסף, ומשקל כל זוז ששה עשר שעורים. וכן אמרו בתלמוד: "נתנו דמים ללח, ולא נתנו שיעור ללח".

מוכרן אכסרה - פירוש בלא שיעור ומידה, אלא כפי מה שיזדמן לו. רוצה לומר, שמוכר אכסרה, יהיה כמו המוכר בגסה.

ואין הלכה כרבי מאיר, ולא כרבי יוסי:

טפלה דקה לגסה. ופטור כיון דמכר בגסה ולא מחייבינן ליה משום דאורחיה בדקה:

ובלח דינר. שוה דינר:

אכסרה. לא במדה ולא במשקל ויש מפרשים שאין לו במכירתו לא הפסד ולא ריוח:

תניא בתוספתא את שדרכו למוד בגסה ומודדו בין דקה בין גסה טפלה דקה לגסה את שדרכו למוד בדקה ומודדו בין גסה בין דקה טפלה גסה לדקה אלו דברים הנמכרין בגסה מיני תבואה וקטנית דרכן לימדד בדקה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים דברים שדרכן לימדד בדקה ומודדו בגסה משפיעות ומוכרן דמאי אם מודדו בדקה הרי זה חייב ר' נחמיה אומר הנמכר בדקה הרי היא כדקה ובגסה הרי היא כגסה רבי ישמעאל בר' יוחנן בן ברוקה אומר הנמכר בדקה הרי זה חייב אפילו לא מכר אלא סאה ורובע צריך לעשר את הרובע רשב"ג אומר בשם ר' יוסי סלי תאנים וסלי ענבים וקופות של ירק לימון מדה גסה מלימון ולמטה מדה דקה ובלח הין מדה גסה מהין ולמטה מדה דקה וכן היה רשב"ג אומר משום ר' יוסי קליפה של שום הרי זה מדה גסה ור' מאיר דהך ברייתא פליג אדר' מאיר דמתני' ותרי תנאי נינהו:

ירושלמי (הל' ה) על דעתיה דהדין תנא נתנו שיעור ליבש ולא נתנו שיעור ללח נתנו דמים ללח ולא נתנו דמים ליבש תני ר' חייא הין מדה גסה מהין ולמטה מדה דקה לימון מדה דקה מהימנו ולמעלה מדה גסה על דעתיה דר' חייא נתנו שיעור ללח ולא נתנו שיעור ליבש נתנו דמים ליבש ולא נתנו דמים ללח פירוש לימון שם מטבע הוא וממנו ולמעלה הוי דמים של מדה גסה ביבש ויתכן דהוא ג"כ לימון דתוספתא זה וזה שם מטבע:

את שדרכו, להמדד בדקה ומדדו בגסה - גרסינן:

טפילה דקה לגסה - ופטור כשהוא מוכר בגסה, ולא אמרינן כיון דדרכו למוד בדקה חייב אף כשמודד בגסה יג:

ובלח דינר - מדה שיש בה מה שהוא שוה דינר. לפי שלא היתה מדד ידועה ללח שהשער משתנה תמיד לכך שיערו בדמים:

אכסרה - לא במדה ולא במשקל אלא לפי האומד, פטור דהוי כמוכר בגסה. ואין הלכה כר' יוסי:

את שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה וכו'. פירש הרמב"ם כל הדברים שדרך בני אדם למכור במדה גסה מותר לו למכרן דמאי ואע"פ שהוא מודד במדה קטנה וז"ש טפלה דקה לגסה. ואם הדבר נמכר ממה שדרך בני אדם למדוד אותם במדה דקה שאינו מותר למכרו בדמאי כמו שאמרתי לא יהיה מותר לו מכירתו דמאי ואפילו למדוד אותה במדה גסה שר"מ הולך אחר הדבר הנמכר ע"כ. והר"ב מפרש ע"פ גירסא האחרת. [ומ"ש ופטור כשהוא מוכר בגסה ולא אמרי' וכו'. כ"כ הר"ש וטעמו נראה לי דר"מ הולך אחר המדידה היאך היא ולא אחר הדבר הנמכר מה שהוא] ובסדר המשנה דירושלמי כגירסת הר"ב אבל בגמרא שם הובאה כגירסת הרמב"ם. וכן תני רבי חייא כגירסתו:

דינר. כ' הרמב"ם שיעור הדינר ששה זוזים מכסף. ומשקל כל זוז ששה עשר שעורים ע"כ. וזוז שכתב רוצה לומר מעה כמ"ש במ"ו פ"ו דפאה:

(יב) (על המשנה) פירוש גירסא המהופך. כל הדברים שדרך בני אדם למכור בגסה מותר לו למכרן דמאי אף על פי שהוא מודד בדקה וזה שאמר טפלה דקה לגסה. ואם הדבר נמכר ממה שדרך למדוד במדה דקה אינו מותר למוכרו דמאי אפילו למדוד במדה גסה שרבי מאיר הולך אחר דבר הנמכר. הר"מ:

(יג) (על הברטנורא) דרבי מאיר הולך אחרי המדידה היאך היא ולא אחר הדבר הנמכר מה שהוא:

(יד) (על המשנה) דינר. שיעורו ששה זוזים מכסף ומשקל כל זוז ששה עשר שעורים הר"מ וזוז שכתב ר"ל מעה:

את שדרכו להמדד בדקה ומדדו בגסה:    גרסינן טפלה דקה לגסה עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט כן נראה שהיא גרסת הר"ש ז"ל וגם הרא"ש ז"ל שרוב פירושו הוא קיצור פי' הר"ש ז"ל וכן בירושלמי במשנה. אבל הרמב"ם ז"ל גריס את שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה. פי' ודיינינן ליה כגסה ומיפטר. והה"נ דאם דרכו למדוד בדקה כגון קטנית ומדדו בגסה דמחמיר ר"מ דבתר דקה שדינן ליה דר"מ בתר המינין אזיל ולא בתר המדות כדעת ת"ק. וכגרסא זו וכפי' זה נראה גם כן מן התוספתא וכן בתלמוד בירושלמי. אמנם הר"ש ז"ל פי' דר"מ דהך ברייתא פליג אר"מ דמתני' ותרי תנאי אליבא דר"מ. והח' הרש"ש ז"ל הכריח כגרסת הרמב"ם ז"ל. ומתוך פי' הרמב"ם ז"ל משמע עוד דגריס השתי בבות בגרסת המשנה ולאו בה"ה לחוד כדכתיבנא. ודלא כמו שראיתי גורסין רוב שוני המשניות שאינם שונים אלא בבא אחת אי כמר אי כמר. וטעמייהו נמי משום שלא נמצאה בבא תנייתא בכל הספרים בעדות הח' הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל. ודברים הנמכרין בגסה מפ' בתוספתא אלו מיני תבואה. אבל קטנית דרכו להמדד בדקה. ועוד איכא תנאי אחריני בההיא ברייתא דאית להו סברות אחרות. וכבר דבר ע"ז הח' השלם ה"ר מנחם עזריה נ"ע בסימן כ"ח. ועי' בירושלמי. ומצאתי שכתב הח' הר"ר סולימאן אוחנא ז"ל וז"ל גרסת הרמב"ם ז"ל כגרסת הספרים וגי' ר"ע ז"ל כגי' ר"ש ז"ל. אמנם גי' הרמב"ם ז"ל עיקר שכ"ה גי' התוספתא וז"ל את שדרכו למוד בגסה ומדדו בין דקה בין גסה טפלה דקה לגסה. את שדרכו למוד בדקה ומדדו בין דקה בין גסה טפלה גסה לדקה. אלו דברים הנמדדין בגסה מיני תבואה. וקטנית דרכו להמדד בדקה דברי ר"מ. וחכ"א שדרכן להמדד בדקה ומדדן בגסה משפיעין ומוכרן דמאי ומודדן בדקה ה"ז חייב וכו'. ולפ"ז הא דקתני מתני' אלו הן המשפיעין במדה גסה הם טונות ומוכרי תבואה ל"צ אלא לר"מ שהולך אחר דבר שדרכו להמדד בגסה או בדקה. דאילו לרבנן הכל הולך אחר המדידה שמודד אם הוא בגסה פטור ואם הוא בדקה חייב וראיה לזה מן התוספתא שכתבתי דקתני בדברי ר' מאיר אלו דברים הנמדדין בגסה אלו מיני תבואה וכו'. והיינו מתני' דקתני אלו הן המשפיעין במדה גסה וכו' אלמא ר"מ היא. אבל סיפא דקתני איזוהי מדה גסה ביבש שני קבין וכו' אתיא ככ"ע. שגם לר"מ צריך לפרש איזוהי מדה גסה שנשער בה למשפיעין במדה גסה. אלא שצ"ע למה כתבן שתיהן הרמב"ם ז"ל בחבורו דהא רישא ע"כ ר"מ היא. וי"ל דאתיא אף לרבנן ואורחא דמלתא נקט שדרך מוכרי תבואה למדוד במדה גסה. והנה לפי שנזדמנה נוסחא משובשת לר"ש ז"ל הוצרך לומר דתרי תנאי נינהו אליבא דר"מ עכ"ל ז"ל:

ובלח דינר:    ירושלמי על דעתיה דתנא דמתני' נתנו שיעור ליבש ולא נתנו שיעור ללח. נתנו דמים ללח ולא נתנו דמים ליבש. ותנא דברייתא איפכא דתני ר' חייא הין מדה גסה מן ההין ולמטה מדה דקה. {הגהה ס"א לימן והחכם ה"
ר בצלאל ז"ל הגיה מינן ובתוספתא אחרת שכתבה הר"ש ז"ל שכתוב בה לימון פי' הוא ז"ל דלימון שם מידה גסה ואח"כ כ' בסוף דיתכן שזה וזה שם מטבע} טמן דהיינו שם מטבע מדה דקה. מטמן ולמעלה מדה גסה. על דעתיה דהדין תנא נתנו שיעור ללח ולא נתנו שיעור ליבש נתנו דמים ליבש ולא נתנו דמים ללח:

סלי תאנים וסלי ענבים:    ס"א סלי זיתים וסלי ענבים וכן הוא שם ברמב"ם פרק י"א זיתים. אלא שראיתי מי שהגיה שם תאנים. וז"ל הרש"ש ז"ל סלי תאנים וענבים בהאי לא שייך מדה אלא מנין ודרכן היה למכרן במנין כך אשכולות לדינר כך תאנים לדינר דומיא דסלי ירק דלא שייך בהו משפיעין וחנונים אלא בעל הגנה עושה מהן אגודות במנין ומי שנותן בלא מנין קרוי אכסרה ע"כ:

יכין

רבי מאיר אומר את:    דבר שדרכו וכו':

שדרכו להמדד בגסה ומדדו בדקה טפלה דקה לגסה:    ופטור:

את שדרכו להמדד בדקה ומדד בגסה טפלה גסה לדקה:    וחייב לעשר:

ובלח דינר:    מה ששוה דינר ודינר ו' מעין [ומעה וזוז שוין] ומעה כסף משקל ט"ז שעורים:

ר' יוסי אומר סלי תאנים וסלי ענבים וקופות:    פאססער מלאות ירק:

של ירק כל זמן שהוא מוכרן אכסרה:    לפי האומד:

בועז

פירושים נוספים