עיקר תוי"ט על ברכות ט

(א)

(א) (על המשנה) מארצנו. כשנעקרה ממקומה בארץ ישראל:

(ב)

(ב) (על הברטנורא) זיקים. הם נצוצות והם תבניות הנראות בשמים כדמות כוכבים ויש להם זנבות. הר"מ:

(ג) (על הברטנורא) זהו שיטת הרי"ף. והרא"ש כתב דכיון שיש לו קרקע כל שכניו משותפים עמו כו' ולא בעי שיהא שותף עמו בטובתו רק שיהיה בבשורה טובה גם לאחרים בשלהם. וגרסינן דאית להו לאחרינא בהדיא:

(ד) (על המשנה) בשורות טובות. שהן טובות לו ולאחרים גמרא.

(ג)

(ה) (על הברטנורא) והטעם שהדברים המצוים יברך על מה שנמצא מהם תחלה ואל יהא חושש למה שיקרה בסופם. לפי שהעתידות ההם אפשר שיהיה או לא יהיה. הר"מ:

(ד)

(יב) (על ה) רש"י ומסיים שהיא אמה טרקסין. שפירושו ל' טרוקי גלי כלומר שסוגר. הלוחות שניתנו בסיני ואותה אמה חומה היתה בבית ראשון ובה פתח או שער. אבל בבית שני לא היתה חומה רק שתי פרוכות זה לפנים מזה כדתנן בפ"ה דיומא והלכך אסברו לה אבית ראשון:

(ה)

(יג) (על הברטנורא) גמרא ופירש הר"מ שנעשה לשמירת הרגלים: [יד] שזה שאמר ואומר אל תבוז אינה ראיה על שישאל בשם אבל ראיה שלא יבוז וילעיג לתקנת חכמים אע"פ שהם ישנות וקדמוניות וע"ז הזהיר שלמה בזה המשל. הר"מ:

(טו) (על הברטנורא) והר"מ כתב שהביא ראיה על כל העוברים על התקנות ההם כי יבא זמן להפרע מהם ולענוש אותם כי הם הפרו תורה (אבל כפשוטו הפירוש כשיבא העת להפרע מהם יזדמן להם סבות להפר התורה כדי שיחול עליהם העונש וזה ענין עמוק וכבר העיר הכתוב כי משפטיו ישרים כי כל דרכיו משפט):