ביאור:עינוי

(הופנה מהדף עינה)
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


עינה = א. גרם לכאב ולצעקה, ב. השפיל והכניע

עריכה

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

  ערך מילוני בוויקימילון: עינוי

שורש המילה "עינוי" הוא ענה, ולשורש זה יכולות להיות שתי משמעויות:

  • א. הפועל "ענה" משמעו השיב, אבל גם הרים את קולו בשיר, בקריאה או בצעקה ; לפי זה, ייתכן שה"עינוי" משמעו - פעולה שגורמת לאדם לאחר לצעוק מרוב סבל וכאב.
  • ב. המילה "ענוה" והשם " עני " מציינים הכנעה והשפלה. לפי זה, ייתכן שה"עינוי" משמעו - פעולה שגורמת השפלה וכלימה.

נבדוק את שתי המשמעויות בפסוקים שבהם יש עינויים:

  1. שמות כב כא: " "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" . "אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו" " - כאן העינוי קשור לצעקה.
  2. שופטים טז ה: " "וַיַּעֲלוֹּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ וַאֲסַרְנֻהוּ לְעַנֹּתוֹ וַאֲנַחְנוּ נִתַּן לָךְ אִישׁ אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף" .  "ותאמר דלילָהּ אל שמשון הגידה נא לי בַּמֶּה כחך גָדוֹל וּבַמֶּה תאסר לענותך" ...  "ותישנהו על ברכיה ותקרא לאִישׁ ותגלח את שבע מחלפות ראשו ותחל לענותו ויסר כֹּחוֹ מעליו" " - כאן העינוי קשור להכנעה ולהשפלה.
  3. עינוי נפש - קשור יותר להשפלה והכנעה של הנפש (=הצרכים החומריים).
  4. דברים ח ב: " "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוליכך ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מצותו[מִצְוֹתָיו] אִם לֹא" . "ויענך וירעבך ויאכָּלך אֶת המן אֲשֶׁר לֹא ידעת ולֹא ידעון אבתיך לְמַעַן הודיעך כי לֹא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כָּל מוצא פי ה' יחיה האדם..." "המאכָּלך מן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא ידעון אבתיך לְמַעַן עַנֹּתְךָ ולְמַעַן נסתך להיטבך באחריתך" " - כאן שני הפירושים אפשריים: ייתכן שהמטרה היתה לגרום לבני ישראל לצעוק ולהתפלל אל ה', וייתכן שהמטרה הייתה לחנך אותם לענוה והסתפקות במועט.
  5. שמות א יא: " "וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס" . "וכאשר יענו אֶתו כן ירבה וכן יפרץ ויקצו מפני בני ישראל" " - המטרה העיקרית של המצרים היתה, כנראה, להשפיל ולהכניע את בני ישראל כדי שלא ימרדו בהם; אך התוצאה של השפלה זו היתה צעקה, כמו שכתוב בהמשך, (שמות ג ז): "ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאביו"
  6. (שמואל ב ז י): "וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו וְלֹא יִרְגַּז עוֹד; וְלֹא יֹסִיפוּ בְנֵי עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה"= לגרום לו סבל עד כדי צעקה, או להשפילו ולהכניעו.
  7. (נחום א יב): "כֹּה אָמַר ה' אִם שְׁלֵמִים וְכֵן רַבִּים וְכֵן נָגֹזּוּ וְעָבָר וְעִנִּתִךְ לֹא אֲעַנֵּךְ עוֹד"- גם כאן שני הפירושים אפשריים.
  8. בראשית טז -11: " "וַיֹּאמֶר אברם אֶל שרי הנה שפחתך בידך עשי לָהּ הטוב בעיניך ותענה שרי ותברח מפניה" ... "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' שובי אֶל גברתך והתעני תחת ידיה" ...  "וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה' הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאֶל כִּי שָׁמַע ה' אֶל עָנְיֵךְ" " - גם כאן שני הפירושים אפשריים: ייתכן ששרה גרמה להגר סבל פיסי עד שהיא צעקה, או שהשפילה אותה (ע"פ בנימין הלוי, כנראה שהאפשרות השניה היא הנכונה - שרה השפילה את הגר בכך שהחזירה אותה למעמד של שפחה ).

עינוי אישה

עריכה

יש כמה פסוקים שבהם נאמר שאיש מענה אישה:

  1. (בראשית לד ב): "וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ; וַיִּקַּח אֹתָהּ, וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ"
  2. (דברים כא יד): "וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ וְשִׁלַּחְתָּהּ לְנַפְשָׁהּ וּמָכֹר לֹא תִמְכְּרֶנָּה בַּכָּסֶף לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ"
  3. דברים כב כד: "וְהוֹצֵאֶתֶם אֶת שְׁנֵיהֶם אֶל שַׁעַר הָעִיר הַהִוא וּסְקַלְתֶּם אֹתָם בָּאֲבָנִים וָמֵתוּ אֶת הנער[הַנַּעֲרָה] עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא צָעֲקָה בָעִיר וְאֶת הָאִישׁ עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"
  4. דברים כב כט: "וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הנער[הַנַּעֲרָה] חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו"
  5. (שופטים כ ה): "וַיָּקֻמוּ עָלַי בַּעֲלֵי הַגִּבְעָה וַיָּסֹבּוּ עָלַי אֶת הַבַּיִת לָיְלָה אוֹתִי דִּמּוּ לַהֲרֹג וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת"
  6. שמואל ב יג יד-לב: " "וְלֹא אָבָה לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָהּ וַיֶּחֱזַק מִמֶּנָּה וַיְעַנֶּהָ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ" ...  "וְלֹא דִבֶּר אַבְשָׁלוֹם עִם אַמְנוֹן לְמֵרָע וְעַד טוֹב כִּי שָׂנֵא אַבְשָׁלוֹם אֶת אַמְנוֹן עַל דְּבַר אֲשֶׁר עִנָּה אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ" ...  "וַיַּעַן יוֹנָדָב בֶּן שִׁמְעָה אֲחִי דָּוִד... כִּי אַמְנוֹן לְבַדּוֹ מֵת כִּי עַל פִּי אַבְשָׁלוֹם הָיְתָה שׂוּמָה מִיּוֹם עַנֹּתוֹ אֵת תָּמָר אֲחֹתוֹ" "
  7. יחזקאל כב י-יא: " "עֶרְוַת אָב גִּלָּה בָךְ טְמֵאַת הַנִּדָּה עִנּוּ בָךְ" . "וְאִישׁ אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ עָשָׂה תּוֹעֵבָה וְאִישׁ אֶת כַּלָּתוֹ טִמֵּא בְזִמָּה וְאִישׁ אֶת אֲחֹתוֹ בַת אָבִיו עִנָּה בָךְ" "
  8. (איכה ה יא): "נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה"

בחלק מהפסוקים העינוי כולל גם אונס, למשל בראשית לד, שופטים כ, שמ"ב יג; מסתבר שכל אונס הוא עינוי - כי כל אונס   מכאיב לאישה עד שהיא צועקת, וגם משפיל את האישה ופוגע בכבודה.

אולם, בניגוד לדברי רמב"ן בפירושו לדברים כב כד, לא כל עינוי הוא אונס; עינוי הוא מושג כללי יותר - גם אדם ששוכב עם אישה מרצונה, ייתכן שהוא מענה אותה:

  • א. אם היא בתולה, המעשה גורם לה כאב עד כדי צעקה, ולכן זה נחשב לעינוי גם אם זה נעשה מרצונה. כך שמעתי בשם ניסן אררט בפירושו לבראשית לד, וכך אפשר לפרש גם בדברים כב.
  • ב. אם המעשה הוא אסור, הדבר משפיל אותה ופוגע בכבודה גם אם היא מסכימה. כך פירש ר' עובדיה ספורנו בדברים כב כד, וכך לפרש גם ביחזקאל כב.

ע' גם זכויות השבויה (על דברים כא) , מדוע בתולה שאינה צועקת בעיר אינה נחשבת לאנוסה? (על דברים כב כד) .

תגובות

עריכה

מעניין.

הפירוש של ניסן אררט , ביאר לי לשון שגם לי הייתה לא ברורה שנים רבות.

יישר כוח על הכל !

-- חגי לב, 2018-04-23 16:46:07


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:עינה - א. גרם לכאב ולצעקה, ב. השפיל והכניע

מקורות

עריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-21.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/ina