עין איה על שבת ב רפב

(שבת לג ב): "דמעיקרא כי הוה מקשי רשב"י קושיא, הוה מפרק ליה רפב"י תריסר פירוקי, לסוף כי הוה מקשי רפב"י קושיא, הוה מפרק ליה רשב"י כ"ד פירוקי".

כל ההשגות העליונות התחלתן המה החושים שהם הראשיים שעל פיהם בנויות המושכלות הראשונות. החכם האמיתי החודר לדעת אור האמת, כשיבא לישב דבר על מכונו, לא יסתפק בהסרת פליאה מצד אחד שהיא רק דחיית הרגשה שכלית ממקומה. אמנם תוכן כל פליאה היא לישר את ההכרה הכוללת על פני כל המרחב של ההבנה לכל צדדיה. ההקפה הכוללת ביחושה להחושים היא מתוארת בששת הצדדים אשר לששת הקצוות. אמנם מתוך המוחש יגיע עד המושכל המופשט שלעומתו, עד שההקפה הכללית המתרצת כל קושיא בהרחיבה את דעתה על כל האופק של חוג ההרגשה מהחושים ומהשכל, הוא תריסר פירוקי. אמנם כשיתעלו המושגים, יתיצב כל ההיקף של המושג 'המוחש' והמושכל יחד, וישמשו בתור מושגים קרובים שעליהם יבנו המושכלות המופשטות היותר עליונות ורחבות, להראות אופקים חדשים, גוונים דלא מתחזיין מגוונין דמתחזיין, וזאת היא העליה העליונה שיעלה עליה האיש אשר התולדות השכליות הנולדות מהתולדות החושיות הנן עומדות לו במערכה אחת של דרכים מוחשים, ועליהם יבנו המושכלות והעצות היותר רחוקות ועליונות, שכל הרגשה של קושיא מרחבת את הגבול לאופקים חדשים, לא י"ב פירוקי כ"א כ"ד פירוקי.