עין איה על שבת ב רפא

(שבת לג ב): "א"ל אוי לי שראיתיך בכך, א"ל אשריך שראיתני בכך, שאלמלא לא ראיתני בכך לא מצאת בי כך".

לעניו כח ההשפעה על אחרים, שעכשיו היתה התקופה החלה להיות באה, ודאי חסרון גדול הוא חלישות החומריות ומיעוט כחו, אע"פ שלעומת המעלה העליונה של האיש המתעלה מכל אלה אין הדברים הללו מורגשים, ואור של חיים יותר נשגבים, שהם ממתיקים את כל צער מורגש שיכול להתדמות, מאיר וחופף תמיד על הנשמה העליונה ההיא. אמנם התשובה היא שסוף כל סוף ההתגלות העליונה שבאה עד למדת שכחת הגוף ושליטתו לגמרי, רק היא תוכל להביא את האדם שעכשיו בהכנסו אל חוג חיי החומר יוכל לנהגם ולהשפיע אור יקרות על האנשים הירודים השקועים בחיי החומר, עכ"פ במדה שתמיד הם מרגישים את עניניו. ע"כ אמר שלא די לענין הקנין העצמי הנוגע למעלתו הפרטית הועיל החורבן החמרי הזה, כ"א גם לענין ההשפעה, אשריך שראיתני בכך. כי עכשיו הרבה יותר מאד תוכל ליהנות ממאור החכמה הבוקע בזיו אור מבהיק, שאם לא ראיתני ככך לא מצאת בי כך, אפילו מצד המדה של ההשפעה המתיחסת אליך, שהיא משתלמת רק לפי העילוי של ההשתלמות היחידית של הקדושה העליונה הגבוהה מכל השפעה. ולפי מדת המעלה היחידית שאין כל שפה ולשון יכולה להביעה הקוננת עמוק בחדרי הנשמה, כן תגדל ג"כ מדת ההשפעה החיצונה באותן הדברים היכולים להיות נמסרים ומתבטאים בפה ולשון לחוץ.