עין איה על שבת ב קפג

(שבת דף עמוד): "נשמה שנתתי ככם קרויה נר, על עמקי נר הזהרתי אתכם".

יסוד דרך הטובה לאדם היא להכיר את ערכו, שאע"פ שאין ראוי לאדם להתרחק הרבה מדרכי החיים הטבעיים, וכל תביעה טבעית המיוסדת על היסוד הבריא שבגוף ובנפש היא לעולם מתאמת ג"כ עם דרכי התורה ואור ד', מ"מ צריך להתבונן, כי מתי יוכל להיות שם ארחותיו להכריע איזה תביעה וחפץ הוא מיסוד הטבע הישר אשר כך עשהו יוצר האדם, ואיזה הוא עולה משרירות הלב והשחתת המדות, מצדו או מצד דורות הקודמים או מצד המקרים והסביבה, ע"ז צריך שיאיר אור התורה והשכל את מחשכי הנפש, שרק בהיותו מאיר את נשמתו בתלמוד תורה ומחזק את כחה הטוב במעשים טובים, רק אז תהיה מאירה, וע"פ אורה הנתלה בה יוכל ללכת בדרכי החיים גם במקום שהם מסובכים ולא יכשל. אבל אם יסמוך על הטבע המתגבר בלא הארת אור תורה ומצות, הנה ימש חשך ויכשל בכל עת, "דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו". ע"כ בכניסת השבת, היום המקדש את ישראל ומרוממם משפלות הגסות הבהמית שהמון המין האנושי שקוע בה, בתחילת באו צריך לכבדו באורים , להדליק את הנר להאיר, ע"פ מצות תורה מ"לא תסור", למען יהיה שלום באהלו. וזה יזכירנו ג"כ כי אין לנו להניח את מצב המחשכים הטבעיים במעמדם, כ"א להאירם באותם האמצעיים שהם עלולים להיות מוארים על ידם, שבזה נהפך את כל תוכן החיים לקדושה ולאור. ומדור לדור נגדיל פעלנו לטובה ולברכת ד', וזה היסוד יכין לבבינו להתקדש מכיעורים שבטבע, בזהירות קדושת חיי הבית המתיחסים לנדה וחלה, המזקקת את השפעת אור התורה ועצה מכהן בתוך חיי הבית הפנימיים. וזה תשלים המחשבה שנשמה שנתתי בכם קרויה נר. לא אור מאיר מעצמו שא"צ מכשירים להעלות אורו ולשמרו, כ"א נר, שאמנם כשיכשירוהו יאיר באור צח מרנין ומשמח, אבל מבלעדי המכשירים המעשיים והשכליים המסבבים אותם לא יביא את תועלת האורה. ע"כ יתרומם בזה האיש הישראלי מלהשען על הטבע השפל, שכבר נתקלקל בתכונת האדם ע"י כמה מוקשים שכבר קדמו, וירומם את הטבע היסודי בהכשר של אור תורה ומצוה ודעת השי"ת.