עין איה על שבת ב קפד

(שבת דף עמוד): "אם אתם מקיימים אותם מוטב, ואם לאו הריני נוטל נשמתכם מכם".

כח הטבע של כחות החיים האצור בנפש, יש בו הכנה להיות מתעלה ע"י הדרכה טובה המוארת באור תורה ומצוה. והנה ההכשר להתעלות, להיות חפץ באמת להיות חי ופועל לפי הדיעות היותר אמיתיות וההרגשות היותר קדושות לטוב ולחסד, כמעשה גדולי העולם אשר נגשו אל ד' במעשיהם הבהירים למלא את העולם חסד ואמת, זאת היא מתת ד', נשמה שנתתי בכם, שצריך להכשירה כראוי. אמנם כאשר בהתפתחות ההכשר יפה תעלה תפארת הנשמה באורח חיים נעלה מטבעה, כן בהיות האדם מתעצל לקחת את הרטיה של תורה ואור דעת ד' בפעלים טובים, אז אותם הכחות הטבעיים עצמם שהיו ראויים להתעלות מטבעם ביותר שלמות, ירדו וישפלו, עד שאפילו המוסר הטבעי היותר נמוך יתקלקל במשך הזמן וחליפות הדורות, אשר באין כח קדוש ונשגב המושכם למעלה, הם יורדים ונשפלים מטה מטה. והמוסר הטבעי, זאת היא נשמתכם, המכוונת נגד נשמה שנתתי בכם, וכיון שאינכם מקיימים אותם ההכשרים שתקח לה על ידם הנשמה דרך העליה, הרי היא עומדת להיות כ"כ נשקעת, עד שאני :וטל ג"כ נשמתכם הטבעית. ובהתגלות הכנה כ"כ ירודה, שתבא לאבד את ערך החיים ולהשפילם, מיד ההשגחה העליונה מכינה דרך הצלה למעט כח הרשע. והנולדים בהכשר ירידה מוסרית שאין עמה תקנה, הנם כלים ונמקים בעון אבותם, שגרמו לתולדותיהם מעמד נפשי כזה שיאבדו תקותם להכנים באוצר החיים דבר המביא להועיל, ושלא יהי' הפסדם מרובה הרבה משכרם.