עין איה על מלאכת קושר ומתיר
מתוך עין איה על שבת ז:
ג.
(שבת עד:): "הקושר והמתיר - קשירה במשכן היכי הואי? אמר רבא שכן קושרים ביתדות אהלים".
תעודת הקשר, כוללת חוץ מההתאחדות של חלקים נפרדים, גם לקשר את הדבר הבלתי קבוע ומתנודד, אל הקבוע וקיים. צורת קשר כזאת היא מתאמת עם התכונה של קשר המחשבה הרוחנית שההתאשרות שלה תלויה היא בזו המדה, שכל המחשבות המתנודדות, עוברות וחולפות, בלא מעמד איתן, הנן קשורות להמחשבה הקבועה החיה וקיימת לעד, הנושאת בחיקה את כל המחשבות כולם, שאליה הנן הולכות, ובקרבה הנן מתכנסות, היא המחשבה האלהית שהיא הבסיס, המקום המחזיק את כל הרעיונות המתפרשות כאהל ברחבי הנשמה והגיונותיה, שכן קושרין יתדות אוהלים.
ד.
(שבת עד:): "אמר לו אביי: קושרין? ההוא קשר על מנת להתיר הוא!".
המחשבה האלהית העליונה מזקקת היא את כל המחשבות כולן. כשהן נסמכות אליה, לא תוכלנה להיות קבועות בה כצורתן, כי ע"י המחשבה האלהית, האדם מתעלה והולך מחיל אל חיל, והמחשבות שהיו זכות בעיניו בשעה אחת, ע"י אור האלהי השופע על הרעיון הכללי, ימצאן שהן חשודות וקדורות בהתעלותו בשעה הבאה, עד אשר הוא צריך להתירן מקישורן, ולסגנן אותן בצורה ותכונה אחרת יותר מאירה והדורה, קושר על מנת להתיר.
ה.
(שבת עד:): "אלא אמר אביי: שכן אורגי יריעות שנפסק להם נימא קושרין אותה".
הקשר במובנו השני, בצורת התאחדותן של החלקים הנפרדים שיתאימו זה לזה, לא ביחש שבין החלקים המתנודדים אל הכלל הגדול הקבוע אלא ביחש שביניהם, החלקים עצמם זה לזה, שיתקשרו בצורה מאוחדת שלא יהיו פונים כל אחד לעברו, וממילא לא יהיו מתנגדים וסותרים זה את זה, זה מונח בתכונה הרוחנית של הרעיון האנושי, שקישורי הגיונותיו בדעת, במוסר, בהשקפות העולם ובכל דבר וענין, ראוי שיתאימו זה לזה, ולא יהיו ביניהם ניגוד וסתירה. ואם יזדמן פעם שמחשבה אחת סותרת את חברתה, ורעיון אחד נפסק משלשלת הידיעות כולן, ראוי לתור מקום הבדק, ולא לפזר את המחשבה בהתנודדות הרוח, ולקשר החלק הנפרד עם יתר החלקים הפזורים כולם. וכפי מה שמחשבות החלקיות עומדות, כך עומד בהן הצביון הכללי המאחדם, אלא שהמחשבה האלהית היא מחדשת תמיד את צורתן הכללית בסתירה על מנת לבנות, באופן של קשירה שהיא תמיד קשר עמ"נ להתיר, אבל ביחוסם זה לזה קשרם הוא קבוע וקיים, שכן אורגי יריעות שנפסקה להם נימא קושרין אותה.
ו.
(שבת עד:): "אמר לו רבא: תרצת "קושר", "ומתיר" מאי איכא למימר?".
ביחש המחשבות מחלק אל חלק, כל פרוד, כל אי התיחשות וחסרון קישור, היא רק מחלה והריסת השלמות המחשבי(ת), והתכונה הציורית לא תוכל להתאים בציורה את התכונה של התרה בתור מלאכה מחשבית, עם תנאיה הפנימיים בסדרי מחשבותיה והליכות השתלשלותן.
וכל העמל של כשרון החכמה יוכל להיות רק על הקישור והגברת היחש, תרצת קושר, מתיר מאי איכא למימר?
ז.
(שבת עד:): "וכי תימא דאי מתרמי ליה תרי חוטי קשרי בהדי הדדי, שרי חד וקטר חד".
הרעיונות מצד עצמן צריכים הם תמיד להתאים זה לזה, אבל לפעמים בהמשך העבודה הרעיונית יש אשר יסתבכו הציורים, והסתירות תפגושנה אשה את רעותה, עד אשר יחדל הכח מלקשר את הכל ביחד, זולת ע"פ הנחה של הסרת הרתוק מאחת המחשבות, והשללת יחושה אל המון המחשבות, כדי שתוכל מחשבה אחרת יותר עיקרית להיות היא נקשרת, כדי להתאים את הקישור הרוחני כפי היכולת, שרי חד וקטר חד.
ח.
(שבת עד:): "השתא לפני מלך בשר ודם אין עושין כן, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה עושין?!".
הנתוח הרוחני של הנתקת מחשבה אחת מהסידור של המון מחשבות, לא יוכל להיות נחשב בכלל עבודת האדם להשתלמות הרוח. כי סוף כל סוף כל מחשבה מנותקת, עושה היא הריסה בסדר הרעיונות כולן, והחטיבה המעשית מוכרחת גם היא להיות סובלת על ידה הרס וחסרון סדר. ואם ההריסה תראה את אותותיה בסידורים המעשיים של קשרי החברה והמדיניות, ק"ו בקשרי המחשבות הנאצלות והרמות, השתא לפני מלך ב"ו אין עושין כן לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה עושין?
ט.
(שבת עד:): "אלא אמר רבא, ואיתמא רבי אילעי: שכן צדי חלזון קושרין ומתירין".
חוץ המחשבות העקריות הקובעות את חותמם על המציאות במטבע הרוחנית של ההשגה השכלית, ישנם ארחות של הרצאה וסגנון, איך להסביר בהרצאה פנימית את הרעיון ע"פ צבע ידוע, לבנין כח המציור של הדמיון. הכח החובק בקרבו את ההדרכה הסגנונית, שהיא רק הסברה שטחית וחיצונית של המושגים, בו יתגלו לפעמים בסדר תפיסת חלקיה, ניגודים עצמיים, כשם שמזדמנים אי התאמות בכל ארחות הרעיון. והחלזון העומד לצבע את הצבע הנרצה , העושה זכר לים לרקיע ולכסא הכבוד, צידיו הם באמת קושרין ומתירין.